מסכת סוכה פרק ג משנה ח – איגוד הללב
אין אוגדין את הלולב אלא במינו, דברי רבי יהודה. רבי מאיר אומר: אפילו במשיחה. אמר רבי מאיר: מעשה באנשי ירושלים שהיו אוגדין את לולביהן בגימוניות של זהב. אמרו לו: במינו היו אוגדין אותו מלמטה.1
מסכת תענית דף ב עמוד ב – שעת הנחת הלולב
מאימתי מזכירין על הגשמים – רבי אליעזר אומר: משעת נטילת לולב, רבי יהושע אומר: משעת הנחתו. אמר רבי אליעזר: הואיל וארבעת מינין הללו אינן באין אלא לרצות על המים. וכשם שארבע מינין הללו אי אפשר בהם בלא מים – כך אי אפשר לעולם בלא מים. אמר לו רבי יהושע: והלא גשמים בחג אינו אלא סימן קללה! אמר לו רבי אליעזר: אף אני לא אמרתי לשאול, אלא להזכיר.2
בראשית רבה ו ה – קשירת הלולב
"ויתן אותם אלהים ברקיע השמים" (בראשית א יז)3 – אמר רבי יוחנן: ג' דברים נתנו מתנה לעולם, ואלו הן: התורה,4 והמאורות, והגשמים5 … רבי עזריה בשם רבי יהודה ב"ר סימון אומר: אף השלום … רבי תנחומא אמר: אף ארץ ישראל … רבנן אמרי: אף הרחמים … רבי יצחק בר מריון אומר: אף הַפְרָשַׁת הים הגדול,6 שנאמר: "כֹּה אָמַר ה' הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ וּבְמַיִם עַזִּים נְתִיבָה" (ישעיה מג ט). רבנן אמרי: "הנותן בים דרך" – מעצרת ועד החג, "ובמים עזים נתיבה" – מן החג ועד החנוכה.
ר' נתן בן אחיו בן אבא היה מְפָרֵשׁ בים.7 אמר לו לאחיו: התפלל עלי.8 אמר לו: מה אתפלל עליך? משאתה קושר את לולבך, קשור את רגלך. אם תכנס לבית הכנסת ותשמענו מתפללים על הגשם, אל תסמוך על תפילתי.9
מסכת סוכה דף לא עמוד א – הורשת הלולבים לבנים!
תנא: יבש פסול, רבי יהודה מכשיר.10 אמר רבא: מחלוקת בלולב, דרבנן סברי: מקשינן לולב לאתרוג, מה אתרוג בעי הדר – אף לולב בעי הדר. ורבי יהודה סבר: לא מקשינן לולב לאתרוג … כמושין – כשרין, יבשין – פסולין.11 רבי יהודה אומר: אף יבשין.12 ואמר רבי יהודה: מעשה בבני כרכין שהיו מורישין את לולביהן לבני בניהן. אמרו לו: משם ראיה? אין שעת הדחק ראיה.13
רמב"ם הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ח הלכה א
ארבעת מינין האלו שהן: לולב והדס וערבה ואתרוג, שהיה אחד מהן יבש או גזול או גנוב … הרי זה פסול … היה כמוש ולא גמר ליבש – כשר. ובשעת הדחק או בשעת הסכנה לולב היבש כשר. אבל לא שאר המינין.14
השגת הראב"ד: "ובשעת הדחק או בשעת הסכנה לולב היבש כשר" – אמר אברהם: אני איני אומר כן, שהרי אמרו (סוכה כט) יבש פסול וכל מקום שאמרו פסול, אפילו דיעבד הוא. ופסולא דאורייתא הוא וכל פסולא דאורייתא אין חילוק בשעת הדחק. וכשאמרו לו: "אין שעת הדחק ראיה" כך אמרו: לינקוט בידייהו כל דהוא, כי היכי דלא לשתכח מינייהו מצות אתרוג. ור' יהודה לא העיד אלא שהיו מורישים לולביהם לבניהם, ולא אמר שהיו מברכים עליו.15
עגנון, ימים נוראים, פרק שנים עשר – חייב אדם להסדיר תפילתו
מעשה באחד שישב אצל הצדיק ר' מרדכי מנדבורנא ז"ל. קודם ראש השנה, בא ליטול רשות להיפטר. אמר לו אותו צדיק: מפני מה אתה ממהר? אמר לו: שליח ציבור אני ואני צריך לעיין במחזור ולהסדיר תפילתי. אמר לו: המחזור בעינו עומד כדאשתקד, אלא מוטב שתעיין במעשיך ותסדר עצמך.16
חג שמח, שמחה בתורה
פתקא טבא וחורף גשום ונעים
מחלקי המים
מים אחרונים: לפי שהמקורות הנ"ל נראים כ'מסיחים לפי תומם' ואין בהם שמץ של סיפורי גוזמא או דרשות חינוכיות, אלא מספרים בפשטות מהווי חייהם, נראה שזו משימה נאה למדענים בני דורנו, לנסות להבין כיצד היו משמרים את הלולב לשנה או אפילו יותר. במערות לחות? בעטיפות צמחים וחומרים מיוחדים? נשמח לכל פיסת מידע בנושא. עכ"פ, את מנהג קשירת הלולב לשנה הבאה, נראה לנו לקשור עם הפרידה מהסוכה. ראו הצעתנו לתפילה לפרידה מהסוכה וכמו כן דברינו הפרידה מהסוכה בחג זה.
מים אחרונים בהחלט: מספר שנים לאחר השלמת גיליון זה נתקלנו בירושלמי שביעית פרק ז הלכה ב הדן בלולבים של כל מיני צמחים שנהגו לכבוש אותם בשמן או אולי גם בצמחים ונוזלים אחרים: "עלין שכבשו עם לולבין". "לולב" פה אינו ייחודי לעץ התמר (הדקל) ומדובר בלבלוב (הפרי או העלה הרך) של צמחים שונים. ראו מאמרו של משה רענן בנושא. אבל אולי בכל זאת יש כאן קצה חוט. אולי באופן דומה שמרו גם את הלולבים של סוכות באיזו סוג של כבישה: תמיסה או חליטה.