מים ראשונים: הזכרת הגשם היא אמירת "משיב הרוח ומוריד הגשם" בברכה השנייה של תפילת עמידה היא ברכת גבורות. השאלה על הגשם היא הבקשה על המטר בברכת השנים: הוספת "ותן טל ומטר לברכה" כמנהג האשכנזים, או ברכת שנים מיוחדת לחורף כמנהג הספרדים. ראו מסכת ברכות פרק ה משנה ב: "מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים ושואלין הגשמים בברכת השנים וכו' ". בשניהם יש לדון "מאימתי" ו"עד מתי" מזכירים ושואלים ומה הדין בארץ ישראל, בבבל ובשאר תפוצות ישראל בעולם. ובשניהם יש דיון מפורט במקורות. בשל כך, ומשום שהוכרע להלכה שמזכירים בשמיני עצרת ושואלים בז' במרחשון, החלטנו להקדיש לנושא שני דפים. כאן בנושא שאלת הגשמים ובשמיני עצרת על הזכרת הגשמים. ומן הסתם חזרנו וכפלנו חלק מהמקורות שהרי הדברים קלועים ושזורים זה בזה.
מסכת תענית פרק א – הדין במשנה
משנה א: מאימתי מזכירין גבורת גשמים? רבי אליעזר אומר: מיום טוב הראשון של חג.1 רבי יהושע אומר: מיום טוב האחרון של חג.2 אמר לו רבי יהושע: הואיל ואין הגשמים אלא סימן קללה בחג,3 למה מזכיר? אמר לו רבי אליעזר: אף אני לא אמרתי לשאול, אלא להזכיר משיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו. אמר לו: אם כן לעולם יהא מזכיר.4
משנה ב: אין שואלין את הגשמים אלא סמוך לגשמים.5 רבי יהודה אומר: העובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג – האחרון מזכיר, הראשון אינו מזכיר.6 ביום טוב הראשון של פסח – הראשון מזכיר, האחרון אינו מזכיר.7 עד אימתי שואלין את הגשמים? רבי יהודה אומר: עד שיעבור הפסח. רבי מאיר אומר: עד שיצא ניסן, שנאמר: "ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון" (יואל ב כג).8
משנה ג: בשלושה במרחשון שואלין את הגשמים. רבן גמליאל אומר: בשבעה בו, חמישה עשר יום אחר החג, כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת.9
תוספתא תענית פרק א הלכה ב – מועד קבוע או משתנה
הלכה ב: מימתיי10 שואלין את הגשמים? משתגיע זמנה של רביעה.11 אם היתה שנה חסירה נותנין לה חסרונה, אם לאו הולכין אחר סדרן דברי רבי.12 רבן שמעון בן גמליאל אומר: לעולם הולכין אחר סדרן.13 אם היתה שנה מעוברת נותנין לה עיבורה.14
הלכה ג: אי זו היא רביעה ראשונה? ר' מאיר אומר: ביכורה לשלושה, בינונית לשבעה, אפלה לשבעה עשר.15 רבי יהודה אומר: הבכירה לשבעה, בינונית לשבעה עשר, אפילה לעשרים ושלשה. ר' יוסה אומר: ביכירה לשבעה עשר, בינונית לעשרים ושלשה, אפילה לראש חדש כסליו. וכן היה ר' יוסה אומר: אין היחידים מתענין אלא מראש החודש.16
מסכת תענית פרק א משניות ד-ה – מאימתי מתחילים תענית גשמים
הגיע שבעה עשר במרחשון ולא ירדו גשמים התחילו היחידים מתענין שלש תעניות …. הגיע ראש חדש כסליו ולא ירדו גשמים בית דין גוזרין שלש תעניות על הצבור וכו'.17
גמרא תענית דף ב ע"ב – משעה שמפסיק לשאלה – מפסיק להזכרה
דתניא: מאימתי מזכירין על הגשמים – רבי אליעזר אומר: משעת נטילת לולב, רבי יהושע אומר: משעת הנחתו. אמר רבי אליעזר: הואיל וארבעת מינין הללו אינן באין אלא לרצות על המים. וכשם שארבע מינין הללו אי אפשר בהם בלא מים – כך אי אפשר לעולם בלא מים. אמר לו רבי יהושע: והלא גשמים בחג אינו אלא סימן קללה! אמר לו רבי אליעזר: אף אני לא אמרתי לשאול, אלא להזכיר. וכשם שתחיית המתים מזכיר כל השנה כולה ואינה אלא בזמנה – כך מזכירים גבורות גשמים כל השנה ואינן אלא בזמנן. לפיכך, אם בא להזכיר כל השנה כולה – מזכיר. רבי אומר: אומר אני, משעה שמפסיק לשאלה כך מפסיק להזכרה.18
מסכת תענית דף ד עמוד ב – עד מתי שואלים (ומזכירים)
רבי יהודה אומר העובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג – האחרון מזכיר הראשון אינו מזכיר. ביום טוב הראשון של פסח – הראשון מזכיר, האחרון אינו מזכיר. …19 ורמינהו: עד מתי שואלין את הגשמים? רבי יהודה אומר: עד שיעבור הפסח, רבי מאיר אומר: עד שיעבור ניסן!20 – אמר רב חסדא: לא קשיא, כאן – לשאול, כאן להזכיר. מישאל שאיל ואזיל, להזכיר – ביום טוב הראשון פסיק.21
אמר עולא: הא דרב חסדא קשיא כחומץ לשנים וכעשן לעיניים. ומה במקום שאינו שואל – מזכיר, במקום ששואל – אינו דין שיהא מזכיר? אלא אמר עולא: תרי תנאי אליבא דרבי יהודה.22
שם – שיטת ר' יוחנן הזכרה ושאלה כאחת23
אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: הלכה כרבי יהודה.24 אמר ליה רבי זירא לרבי אסי: ומי אמר רבי יוחנן הכי? והתנן: בשלשה במרחשוון שואלין את הגשמים, רבן גמליאל אומר: בשבעה בו. ואמר רבי אלעזר: הלכה כרבן גמליאל! … לא קשיא; כאן – לשאול, כאן – להזכיר.25 והאמר רבי יוחנן: במקום ששואל מזכיר! – ההוא להפסקה איתמר.26 – והאמר רבי יוחנן: התחיל להזכיר – מתחיל לשאול, פסק מלשאול – פוסק מלהזכיר!27 – אלא לא קשיא: הא – לן, הא – להו. מאי שנא לדידן – דאית לן פירי בדברא,28 לדידהו נמי – אית להו עולי רגלים! – כי קאמר רבי יוחנן בזמן שאין בית המקדש קיים. – השתא דאתית להכי הא והא לדידהו, ולא קשיא: כאן – בזמן שבית המקדש קיים, כאן – בזמן שאין בית המקדש קיים.29
שם דף ד עמוד א – חיזוק אפשרי לשיטת ר' יוחנן
"אין שואלין את הגשמים וכו' ". סברוה: שאלה והזכרה חדא מילתא היא, מאן תנא? אמר רבא: רבי יהושע היא, דאמר: משעת הנחתו. אמר ליה אביי: אפילו תימא רבי אליעזר, שאלה לחוד והזכרה לחוד.30
בבא מציעא כח ע"א – הקשר לדין הכרזה על אבדה
משנה: ועד מתי חייב להכריז? עד כדי שידעו בו שכניו, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: שלש רגלים, ואחר הרגל האחרון שבעה ימים, כדי שילך לביתו שלושה ויחזור שלושה ויכריז יום אחד.31
גמרא: … ורמינהו: בשלושה במרחשון שואלין את הגשמים, רבן גמליאל אומר: בשבעה בו חמישה עשר יום אחר החג, כדי שיגיע אחרון שבארץ ישראל לנהר פרת!32 – אמר רב יוסף: לא קשיא: כאן – במקדש ראשון, כאן – במקדש שני. במקדש ראשון, דנפישי ישראל טובא, דכתיב בהו: "יהודה וישראל רבים כחול אשר על הים לרוב" (מלכים א ד כ) – בעינן כולי האי. במקדש שני דלא נפישי ישראל טובא … – לא בעינן כולי האי.33 – אמר ליה אביי: … אפכא מסתברא: מקדש ראשון דנפישי ישראל טובא, דמצוות עלמא, ומשתכחי שיירתא דאזלי בין ביממא ובין בליליא – לא בעינן כולי האי, וסגי בתלתא יומא. מקדש שני, דלא נפישי ישראל טובא ולא מצוות עלמא, ולא משתכחי שיירתא דאזלי בין ביממא ובין בליליא – בעינן כולי האי.34 רבא אמר: לא שנא במקדש ראשון ולא שנא במקדש שני, לא הטריחו רבנן באבידה יותר מדאי.35
מסכת תענית דף י עמוד א – הדין המיוחד בגולה
גמרא. אמר רבי אלעזר: הלכה כרבן גמליאל.36 תניא, חנניה אומר: ובגולה עד ששים בתקופה.37 אמר רב הונא בר חייא אמר שמואל: הלכה כחנניה.38 … איבעיא להו: יום ששים כְּלִפְנֵי ששים, או כִּלְאַחַר ששים? – תא שמע; רב אמר: יום ששים כלאחר ששים, ושמואל אמר: יום ששים כלפני ששים. אמר רב נחמן בר יצחק, וסימנך: עילאי בעו מיא, תתאי לא בעו מיא. אמר רב פפא: הלכתא, יום ששים כלאחר ששים.39
רא"ש מסכת תענית פרק א סימן ד (דף י ע"א) – כל מקום כפי שמתאים לו
ותמה אני למה אנו נוהגין כבני גולה בהא. נהי דהש"ס שלנו בבלי,40 מכל מקום דבר התלוי בארץ אם בבל היתה מְצוּלַת מים ולא היו צריכות למים, כל הארצות צריכין למים במרחשון, למה נאחר השאלה עד ששים לתקופה? והדבר ידוע אם לא היה מטר יורד עד ששים לתקופה היה הזרע אבד ולמה לא נעשה כמשנתנו. ובפרובינצא ראיתי שהיו שואלין את הגשמים במרחשון וישר מאד בעיני.41
תוספות יום טוב מסכת תענית פרק א – עד גבולה הצפוני של ארץ ישראל
כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת – … שהוא בצפונה של ארץ ישראל. כמו שכתב רש"י בתחילת ספר יהושע (א ד) בפסוק: "מֵהַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן הַזֶּה וְעַד־הַנָּהָר הַגָּדוֹל נְהַר־פְּרָת". וכן הוא בגמרא [קידושין] בפרק עשרה יוחסין.42 ומפורש תמצא ביחזקאל סי' מ"ז ומ"ח בחלוקת א"י לעתיד לי"ב שבטי ישראל באורך ממזרח למערב לכל שבט ושבט ורוחב לכל שבט ושבט בשוה כזה כן זה.43
ירושלמי תענית פרק א הלכה ב – השינוי אחרי חורבן הבית
ר' חייה בר בא אתא מן צור ואמר מן שמיה דר' יוחנן: הלכה מקום שמזכירין שואלין. רבי אחא דרש בבית מדרשא, רבי ירמיה דרש בכנישתא דבולי:44 הלכה, מקום שמזכירין שואלין.45 והא תנינן: "בשלושה במרחשון שואלין את הגשמים"!46 אמר רבי תנחום בר חייה: בשעת המקדש שאני.47
תני אמר רבי יודה: לפי שבעולם הזה התבואה עושה לששה חדשים והאילן עושה לשנים עשר חדש. אבל לעתיד לבוא התבואה עושה לחדש אחד והאילן עושה לשני חדשים, מה טעמא? "לָחֳדָשָׁיו יְבַכֵּר" (יחזקאל מזי ב).48
שו"ת יביע אומר אורח חיים סימן י –
הנה ידוע כי הרמב"ן כותב, שבזמן הזה שאין עולי רגלים מצויים, בני ארץ ישראל הזקוקים למטר, שואלים את הגשמים החל ממוצאי יום טוב של שמיני עצרת49 … אלא דאנן לא קיימא לן כדעת הרמב"ן, אלא כדעת הרי"ף והרמב"ם50 והרא"ש שאף בזמן הזה, בני א"י שואלין את הגשמים רק משבעה בחשון ואילך.51 וכן פסקו הטור שולחן ערוך (סי' קיז ס"א). וכן המנהג פשוט. ומכל מקום הואיל ומיום שמיני עצרת מזכירים אף בא"י משיב הרוח ומוריד הגשם, בדיעבד מי שטעה ושאל טל ומטר החל ממוצאי יום טוב של שמיני עצרת, אינו צריך לחזור, כיון שעכ"פ עונת הגשמים היא, ואין המטר אז סימן קללה. וכדמוכח במתניתין ריש תענית: "מאימתי מזכירין גבורות גשמים ר' אליעזר אומר מיו"ט הראשון של החג, ר' יהושע אומר מיו"ט האחרון של חג, א"ל ר' יהושע לר' אליעזר: הואיל ואין הגשמים בחג אלא סימן קללה למה הוא מזכיר? א"ל ר' אליעזר: אף אני לא אמרתי לשאול אלא להזכיר וכו' ". מבואר מכאן שלאחר שמיני עצרת אין הגשמים סימן קללה כלל, כיון שעונת הגשמים היא.52
חורף טוב וגשמים בעיתם ובנחת53
מחלקי המים
מים אחרונים: הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל שאל פעם את התלמידים שאלת חידוד: מדוע באופן סימטרי בסוף החורף, לא יפסיקו לשאול גשמים 15 יום לפני ט"ו בניסן (בו מפסיקים להזכיר משיב הרוח ומוריד הגשם), על מנת שהדרים בנהר פרת יעלו לרגל לירושלים לחג הפסח.54 ניחא לחזור בתחילת החורף, תמיד יחזרו עולי הרגל לבתיהם. אבל לעלות לרגל, אולי יימנעו בגלל הגשם. והשיב להם הרב אוירבך מה שהשיב במילתא דבדיחותא על עולי הרגל שבאים לחג הסוכות בבגדי קיץ, בעוד שהעולים לרגל לחג הפסח באים בבגדי חורף. וכאשר סח לי חותני הרב יוסף יהודה ע"ה מעשה זה ושאלה זו, אמרתי לו שיש גבול להתחשבות של בני ארץ ישראל באותם שגרים בנהר פרת. בתחילת החורף, בו אנו מצפים ומתפללים לשנה גשומה, מאחרים קצת (הגם שנכנסים לבעיית הרביעה הראשונה וסדר התעניות כפי שראינו לעיל). אבל בסוף החורף, שפעמים רבות יש שנים מעוטות גשמים והצורך בגשם גדול מאד לקראת חודשי הקיץ הארוכים, מבקשים ושואלים על הגשם עד הרגע האחרון!55 ונראה שהדברים מחוברים היטב לשיטת ר' יוחנן הארץ-ישראלי שראינו לעיל ולכל שיטות הראשונים של חיבור הזכרת גשמים ושאילת הגשמים גם בתחילת החורף מיד לאחר חג הסוכות. ואמר לי חותני ששמח הרב אוירבך על הדברים.