- כבר נדרשנו להפטרת שבת הגדול בשנה האחרת וסקרנו פסוקים בולטים בה, כולל פסוקים אלה המסיימים אותה. הפעם נרצה להתעכב קצת יותר ולדרוש, ערב חג הפסח הבעל"ט, על לבם של אבות ולבם של בנים שיסבו בעוד ימים מספר לסעודת ליל החג ואמירת סדר ההגדה: אבות ובנים וגם אבות של אבות ובנים של בנים, אמהות ובנות, יחד משפחותם לבית אבותם ואמותם.
- באופן דומה נראה שמפרש רד"ק על הפסוק: "והשיב לב אבות על בנים - כמו עם בנים וכן לב בנים על אבותם כמו עם אבותם, כלומר האבות והבנים יחדיו". השלום, אומר המדרש, הוא כמו שיקוי – מי שלום – שותים אותו והמחלוקת נעקרת מן הלב.
- בשטף קריאת המדרש הקודם אולי לא שמנו לב להשוואה של השבת לב אבות על בנים ובנים על לב אבותם עם היריבות המרה בין בית יהודה ובית יוסף שיחזקאל מנבא שבאחרית הימים תיעלם, ועם הצורך בנהר שלום כדי להשכין שלום בין אבות ובנים. והרי נאמנים עלינו דברי ר' יוסי שאדם לא מתקנא בבנו וגם לא בתלמידו ממשיך דרכו. לא דוד בשלמה ולא אליהו באלישע ולא משה ביהושע (האמנם? ראו דברינו עזה כמוות אהבה קשה כשאול קנאה בפרשת וילך). לגבי דוד בשלמה, ראו הפסוק שם במלכים א מז, ברכת עבדי דוד אחרי הכתרת שלמה: "וְגַם בָּאוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ לְבָרֵךְ אֶת אֲדֹנֵינוּ הַמֶּלֶךְ דָּוִד לֵאמֹר יֵיטֵב אלהיך אֱלֹהִים אֶת שֵׁם שְׁלֹמֹה מִשְּׁמֶךָ וִיגַדֵּל אֶת כִּסְאוֹ מִכִּסְאֶךָ וכו' ". אז מה פשר השבת לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם שעליה מתנבא מלאכי בסיכום נבואתו (פרק זה הוא סוף הנבואה בישראל!)? מה כל כך מיוחד וקשה בזה?
- היינו מדיון קודם שם בנושא אכילת חולין בטהרה שדורש זריזות רבה. ובגמרא בבלי עבודה זרה כ ע"ב – נמשכת הדרשה מדיון על הפסוק: "ונשמרת מכל דבר רע". ובירושלמי שקלים מדיון בכספי השקלים, ראו עוד במדרש תנאים לדברים כג טו – מדיון בהצנע לכת, ובשיר השירים רבה פרשה א – מהשכמת קום לבית המדרש. ובמשנה סוטה שהיא המקור – מובאת דרשת פנחס בן יאיר בעקבות ירידת הדורות לאחר החורבן והציפייה לגאולה.
- אין כאן שגיאת כתיב ולא נפלה האל"ף, כך כתבו בכתיבה הארץ ישראלית שככלל לא אהבו אל"ף בסוף מילה והעדיפו ה"א: עקיבה ולא עקיבא, דוגמה ולא דוגמא; וכמו כן השמיטו גם את האל"ף באמצע מילה: שמיי ולא שמאי, יניי ולא ינאי, כן ולא כאן וכו'. וכאן (כן) בחטא (חט) לא ראו צורך לאות מסיימת כלל. (ולעיתים גם השמיטו את האות ה"א כמו במילה תילים במקום תהילים). ומכאן הדרשה בראש השנה שאגוז בגימטריה הוא חט והכל בריר ושריר וקיים ואין צורך להוסיף את התירוץ הידוע שבגימטריה חסר של 1 אינו נחשב.
- עד כאן, לשון המשנה החותמת את מסכת סוטה (פרק ט משנה טו), בהבדלי נוסח קלים. נוסח המשנה שם שברוב הדפוסים בימינו הוא: "ר' פנחס בן יאיר אומר: זריזות מביאה לידי נקיות ונקיות מביאה לידי טהרה וטהרה מביאה לידי פרישות ופרישות מביאה לידי קדושה וקדושה מביאה לידי ענוה וענוה מביאה לידי יראת חטא ויראת חטא מביאה לידי חסידות וחסידות מביאה לידי רוח הקודש ורוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים ותחיית המתים בא על ידי אליהו זכור לטוב אמן". ובנוסח התלמוד הבבלי לא נזכרת משנה זו בסוף סוטה, אבל היא נדרשת במסכת עבודה זרה כ ע"ב. ואף הירושלמי נדרש לה במסכת שבת (גם בשקלים ג ג) ולא במסכת סוטה. וספר מסילת ישרים לרמח"ל עשה כידוע משנה זו "עטרת לראשו" כביטוי שלהלן.
- פתגם זה מופיע במקומות רבים בהבדלי נוסח קלים. ראו שיר השירים רבה פרשה א: "א"ר מתנא: מה שעשת חכמה עטרה לראשה עשת ענווה סנדל לעקבה" ובתנחומא (בובר) פרשת בהעלותך סימן טז: "אמר ר' יצחק בר אלעזר דקיסרין: מה שעשתה חכמה עטרה לראשה, עשתה ענוה (שוליים) [סולייס] לרגלה". ובגמרא עבודה זרה כ ע"ב התחרות על הכתר היא בין החסידות ובין הענוה – מי גדולה מכולם.
- יחזקאל לז יד, חזון העצמות היבשות שהוא לא רק מקור לתחיית המתים אלא גם לתחייה הקשורה לחזרה לארץ. ראו שם.
- לפי הירושלמי, התקופה עליה מדובר בפסוקים שלנו היא תחיית המתים ואפשר שיש כאן קשר לתקופת ניסן בה הטבע כאילו קם מחדש לתחייה. ראו הפסוק בדניאל יב ב: "וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ" שמשמש אחד המקורות לאמונה בתחיית המתים (סנהדרין צב ע"א). ראו פירוש מצודות על הפסוק שלנו שמרחיב ומפרש את דברי הירושלמי: "והשיב - הוא ישיב לב האבות למקום ע"י הבנים וכו', כי תחיית המתים יהיה על ידו וכמו שאמרו רז"ל. וכשיחיו בני האבות אשר הם חיים וקיימים בזמן ההוא, אז הבנים ההם אשר יעמדו בתחיה יספרו לאבותם אמיתת גמול הנפשי ועי"ז ישיבם הנביא אל ה'. וכן ישיב לב הבנים ע"י אבותם העומדים בתחיה כי הם יספרו לבניהם אמיתת הגמול ובזה ישיב אותם לה' ". הבנים שרואים את הגמול בעולם הזה משיבים את לב האבות למקום. והאבות שחזו בגמול העולם הבא, ישיבו את לב הבנים למקום. קשר האבות והבנים הוא דרך המקום הוא הקב"ה. בהמשך מסכם פירוש מצודות ומציע פירוש בדומה לרד"ק המובא לעיל: "או רוצה לומר, שישיב האבות עם הבנים והבנים עם האבות כולם יחד וכפל הדבר לחזק הענין".
- מדרש זה מקשר את הפסוקים שלנו עם הפסוק שקודם להם (פסוק כב): "זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל כָּל יִשְׂרָאֵל חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים". מה יביא את אליהו והגאולה? שמירה על תורת משה. כבר הארכנו בנושא זכרו תורת משה בהפטרת שבת הגדול בשנה האחרת והצבענו על המדרשים המעלים את לימוד התורה כערך עליון בחיי עם ישראל, לא רק בעקבות הפסקת הנבואה, אלא גם בעקבות חורבן הבית. "מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד" (ברכות ח ע"א). אבל מה הקשר בין זכרו תורת משה ובין והשיב לב אבות על בנים ובנים על אבותם? אפשר שהקשר הוא המסורת הנמסרת מדור לדור והמשמרת את תורת משה. ראו דברינו והודעתם לבניך ולבני בניך בפרשת ואתחנן וכן כי לא תשכח מפי זרעו בפרשת וילך. ובליל הסדר הקרוב: "והגדת לבנך".
- מה עניין שור וחמור ומים לכאן ולמשיח? ראו מדרש תנחומא פרשת בראשית סימן א: "אשריכם זורעי על כל מים - אלו עוסקי תורה שנמשלה למים ... משלחי רגל השור זה משיח בן יוסף שנמשל לשור, וחמור זה משיח בן דוד שנאמר: עני ורוכב על חמור (זכריה ט). כשיבואו, על אותה שעה הוא אומר: ומעולם לא שמעו ולא האזינו, עין לא ראתה אלהים זולתך". ועל מצוות שילוח הקן, ראו דברינו כי יקרא קן ציפור לפניך בפרשת כי תצא. שם העלינו את הסברה שאולי הכי טוב להניח לאם ולביציה או לאפרוחיה במקומם, גם לבעלי החיים יש לב אבות ולב בנים. ראו דברינו צער בעלי חיים בפרשת משפטים.
- וכן הוא בילקוט שמעוני תורה רמז תתקל: "שלח תשלח, אם קיימת המצוה הזאת, אביא מלך המשיח שנאמר משלחי רגל וגו' וממהר את אליהו ז"ל שיבוא, שנאמר: הנה אנכי שולח לכם את אליה וגו' והשיב לב אבות על בנים". האם רק הקבלה לשונית כאן של "שלח" מול "שלח", מעין גזירה שווה של מדרש אגדה, או שמא הכרה שגם מצווה קלה שבקלות (שילוח הקן, ירושלמי קידושין א ז) – שיש בה איסור לקחת האם על הבנים" מספיקה להביא את הגאולה. "זכרו תורת משה" בכללותה ודאי הוא טוב. אבל גם מצווה אחת ממנה שנעשית כראוי, יכולה להביא את הגאולה. כך גם השבת, שמות רבה כה יב: "אמר ר' לוי: אם משמרים ישראל את השבת כראוי אפילו יום אחד בן דוד בא". בין כך ובין כך, חזרנו לגאולה, לימות המשיח ולאו דווקא לתחיית המתים. שוב יש כאן קשר של הפטרת שבת הגדול לניסן ולפסח: "בניסן נגאלו, ובניסן עתידים להיגאל".
- זה אליהו שנאמר עליו: הנה אנכי שולח לכם את אליה וכו', כפי שהוא מסביר בהמשך
- דרשה זו מעמתת את גאולת מצרים אל מול הגאולה לעתיד לבוא. עפ"י דרשה זו, כאשר משה אומר לקב"ה: "שלח נא ביד תשלח", אין זו רק צניעות של משה, או התחמקות ממשא השליחות, אלא ניסיון "לקפוץ מעל ההיסטוריה" – להפוך את גאולת מצרים לגאולה הסופית. למה שלא תשלח כבר כעת "ביד אותו האיש שאתה עתיד לשלוח", אומר משה לקב"ה. ותשובת הקב"ה היא שאין קיצורי דרך. השליחות שלך משה, לעת הזאת, היא "אל פרעה" – לגאול את בני ישראל מהשעבוד והסבל הנוראים (והתדרדרות הרוחנית למ"ט שערי טומאה") שהם נתונים לה במצרים. "אותו האיש" שמופקד על הגאולה לעתיד לבוא, בוא יבוא לעת הנכונה בה יושבו סופית לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. הגאולה לך משה, היא להוציא את עם ישראל ממצרים ולהכינם לדרך הארוכה (עד מאד, יוסיף הדרשן) של חיים והתמודדויות "בתוך ההיסטוריה". נראה שמדרש קטן זה מכסה עולם ומלואו בקשר של גאולת מצרים מול הגאולה לעתיד לבוא – בין שבת הגדול וחג הפסח, בין דמותו של משה ודמותו של אליהו. וברקע מהדהד הפסוקים בירמיהו טז יד-טו: "לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְלֹא יֵאָמֵר עוֹד חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: כִּי אִם חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹן וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדִּיחָם שָׁמָּה וַהֲשִׁבֹתִים עַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם". מחד גיסא, אפשר שאנחנו שומעים כאן הרחקה מכוונת של משה מהגאולה לעתיד לבוא, זו שתאפיל על גאולת מצרים. הרחקה שאפשר שהיא גם קשורה למלחמה עם המינים (הנוצרים). מאידך גיסא, בזכות מה תבוא הגאולה, ומה יש לנו לעשות עד שתגיע? תשובת הנביא מלאכי פסוק אחד קודם היא: "זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל כָּל יִשְׂרָאֵל חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים". הכל בזכות תורת משה. אז אולי נוכל להשיב לב אבות על בנים ובנים על אבותם עוד לפני "בוא יום ה' הגדול והנורא", לפני "והכיתי את הארץ חרם", כפי שהערנו לעיל על מדרש ספרי דברים (הערה 10).
- נלאינו למצוא קשר בין הסוף של היאור ובין הסופה של הגאולה לעתיד לבוא, האמנם רק הדימוי והצליל הלשוני: סוף – סופה? האם רומז כאן הדרשן שאילולי שנכתב על משה שיגאל גם לעתיד לבוא היה הסוף בו ניתן גם סופו? או שמא מתחברת השוואה זו לפסוק הסמוך שם על מרים: "וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ" וכפסוק באיוב לו ג: "אֶשָּׂא דֵעִי לְמֵרָחוֹק"? לדרשן פתרונים.
- מדרש זה כאילו עונה למדרש הקודם ונותן למשה את מקומו הראוי לו בגאולה לעתיד. אך לא בזכות "זכרו תורת משה", אלא בזכות מי שנתן נפשו על ישראל ועמד בפרץ שוב ושוב. ראו תהלים קו כג: "לולי משה בחירו עמד בפרץ" וכל המדרשים על פסוק זה בפרט שמות רבה מג, וראו גם דברינו אותם הנתונים תחת הבניין בפרשת שמות. חס וחלילה לומר שמשה היה רק שליח לפרעה! ואולי לפנינו פירוש חדש לאבות ובנים שבפסוק: "והשיב לב אבות על בנים וכו' ". האבות והבנים הם משה ואליהו עצמם. משה – האבות, אליהו – הבנים. ראו ההשוואה בין משה לאליהו בתוספתא במובאת במים האחרונים: "מה משה שהוא רבו של אליהו לא רצה לגלות הממזרים עד שנתגלו מעצמן, אליהו תלמידו של משה על אחת כמה וכמה שלא יגלה את הממזרים עד שיתגלו מעצמן". גם עניין זה קשור להפטרה.
- הרי לנו יעקב שמכונה בחיר או בחור האבות (בראשית רבה ע א, שכל טוב בראשית לג יז) שכבר הקדים את משה ואליהו. על פי מדרש זה, הפסוק במלאכי שאנו דורשים משמש על יציאת מצרים ועל הכניסה הראשונה לארץ ישראל בה חברו השבטים הכובשים את הארץ בזמן יהושע עם האבות הקבורים בארץ ישראל. ראו שם סיבות נוספות מדוע השתדל יעקב להיקבר בארץ ישראל: "כדי שלא ישבו השבטים במצרים, ויאמרו, אילולי [היא] ארץ קדושה לא נקבר בה יעקב אבינו. דבר אחר: לפי שאמר לו הקב"ה, הארץ אשר אתה שוכב עליה. אם שוכב את עליה, הרי היא שלך, ואם לאו אינה שלך". וכבר נאמרו דברים לכאן ולכאן בנושא הקבורה בארץ ישראל, בפרט למי שמעולם לא חי בה. ראו דברינו קבורה בארץ ישראל בפרשת ויחי.
- ראו הפרק שם על התשובה, כולל הסיפור על ריש לקיש השודד שחזר בתשובה ו"הניח לשני ריעיו שודדין בהרים ושב לאלהי אבותיו בכל לבו בצום ובתפילה והיה משכים ומעריב לבית הכנסת לפני הקב"ה והיה עוסק בתורה כל ימיו ובמתנות עניים ולא שב על מעשיו הרעים עוד, ונתרצית תשובתו". מדרש זה מזכיר את חריפותם של הפסוקים בהם אנו עוסקים. אנחנו מצטטים כל הזמן את הקטעים הנוחים לנו בפסוקים כג-כד ומתעלמים מכך שהשבת לב האבות על הבנים ולב הבנים על אבותם עומדת בצל האיום של יום ה' הגדול והנורא, שמכאן נלקח שמה של השבת – שבת הגדול. ראו הפסוקים המלאים שם: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא: וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם פֶּן אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת הָאָרֶץ חֵרֶם". הפסוקים המלאים אינם כה מרנינים ונעימים ויש בהם גם איום מסוים. לא בכדי אנחנו חוזרים וקוראים את הפסוק הקודם ולא חותמים כמו שחתם מלאכי: "פֶּן אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת הָאָרֶץ חֵרֶם" (בדומה לסוף ישעיהו – הפטרת שבת וראש חודש, סוף קהלת ואיכה, סימן יתק"ק). פסוקים אלה החותמים את ספר מלאכי, אחרון הנביאים, חותמים את ספר תרי עשר ואת ספרות הנבואה כולה! באזהרה: "פֶּן אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת הָאָרֶץ חֵרֶם". יש אמנם שרצו להפריד בין "העולם" ובין ישראל, כגון באוצר המדרשים (אייזנשטיין) יאשיהו עמוד 203: "ובאותה השעה תהיה חרדה גדולה בכל העולם כולו ומבשר לישראל", אבל כפשוטו, הפסוק מדבר (גם) על ישראל שימהרו לעשות תשובה לפני בוא יום ה' הגדול והנורא. ועל עניין סיום ספרי הנבואה במילים הקשות: "פן אבוא והכיתי את העולם חרם", ראו למשל ספר חסידים סימן תה ואכמ"ל.
- אין אליהו בא לפשפש ולחקור בייחוסי משפחות שמוחזקות כחלק מעם ישראל וכשיטת רבי יצחק בגמרא בקידושין (פרק רביעי עשרה יוחסים): "משפחה שנטמעה – נטמעה", אלא רק למקרים בולטים של מי שרוחק בכח או ההפך הוכנס לעם ישראל בכח כשברור שאין לו יוחסין כיהודי. והמשנה מביאה דוגמא לשני הצדדים, של אדם אלים בשם בן ציון שריחק בכח את משפחת בית צריפה הכשרה ולעומת זאת קירב בכל משפחה אחרת, ששמה לא מוזכר, שברור שלא הייתה מיוחסת כיהודיה. ובכוח מה בא אליהו בעתיד לבוא ליישר את כל ההדורים? בכוח "הלכה למשה מסיני" – מכוחו של משה.
- לפתור מחלוקות החכמים שלא הוכרעו: תיק"ו - תשבי יתרץ קושיות ואבעיות. כגון כוס חמישי של ליל הסדר - "כוסו של אליהו" הבא עלינו לטובה. וכשיבוא אליהו לא נצטרך לכוס חמישית ותיפטר הבעיה הספציפית הזו מאליה. או שמא, אדרבא, יוסיפו כוס חמישית לגאולה החדשה. ראו דברינו כוס חמישי – והבאתי בפסח. באמת, צריכים כבר את אליהו שיבוא.
- במדרש שיר השירים רבה ד מובאת משנה זו על הפסוק: "שלחיך פרדס רימונים - שילוחיך עתיד הקב"ה לעשותך כפרדס רימונים". כל אלה שאחרים ביקשו לשלוח אותם אל מחוץ למחנה ישראל, הם הם ליבת הרימון של עם ישראל! (ראו גם הדרשות על הפסוק: "כפלח הרימון רקתך"). משנה זו מובאת גם בגמרא קידושין דף ע"א עמוד א במסגרת הדיון ביוחסים (פרק רביעי בקידושין, עשרה יוחסים עלו מבבל), כפי שנראה במקור הבא.
- ראו פירוש רש"י שם: "אליהו בא – לעתיד לבוא דכתיב: והשיב לב אבות על בנים – זה מבני בניו של זה". וכך מפרש גם ברטנורא על המשנה, שהשבת לב האבות על הבנים והבנים על האבות היא ע"י סילוק כל החששות והרינונים של יחוסים ומי יהודי לא כשר ומי כשר יותר וכו'. ראו פירוש מהרש"א (על הדף בגמרא קידושין שם) שלא מסכים עם רש"י ומעיר שהפסוק החותם את המשנה "והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם", הוא רק על דברי חכמים המדברים על השלום שאליהו יביא לעולם ולא על עניין היוחסים. השגה זו של מהרש"א רק מעצימה, בעינינו את החידוש הגדול שבדברי רש"י!
- כל מה שעוד מובטח שם. ראו דברינו מתשובה לשיבה בפרשת נצבים. בפרשת התשובה של משה בתורה, השיבה לה' והשיב לארץ – אחת הן. ונראה שדברים אלה של הרמב"ם מתחברים גם לדבריו בהלכות תשובה ט ב ומלכים יב ב שבימות המשיח עולם כמנהגו נוהג, כשיטת שמואל בגמרא ברכות לד ב: "אין בין העולם הזה וימות המשיח, אלא שעבוד מלכויות בלבד".
- ואין עוול בהכשרת הפסול.
- ראו גם ציטוט דברי הרמב"ם הנפלאים האלה בפירוש תוספות יום טוב על המשנה שם: "וז"ל הרמב"ם: אבל חכמים אומרים אין עושק ביוחסין. כל הנקרא בשמו הכל יתיחסו אל האמת והתורה היא אב הכל. אבל המעשקות והרעות הם השנאות שבין בני אדם לפי שהם חנם והוא חומס בשנאתו [אותו] והוא אמרם: לעשות שלום בעולם". אליהו בא לנפות את הסיגים, את הפסול (הפסולת?) והעוול בעם ישראל, לא פסול סיגים ועוול של חיטוט בנבכי עצי משפחות וייחוסים, ולך תביא עדויות ותעודות שהאמא של הסבתא של האמא שלך הייתה יהודיה כשרה שם ברוסיה, אלא לסלק פסול ועוול של שנאה ועושק. ראו ויקרא רבה לב ח: "ושבתי אני ואראה את כל העשוקים ... ומיד עושקיהם כוח - זו סנהדרין גדולה של ישראל שהיא באה עליהן בכוח התורה ומרחקתן". ובאשר לייחוס, "הכל מתייחסים את האמת והתורה היא אב לכל". ראו גם הפסוק שהוא מביא מישעיהו מג ובמקום שהמעתיקים קצרו, אנו נביא את הפסוק בשלמותו: "אֹמַר לַצָּפוֹן תֵּנִי וּלְתֵימָן אַל תִּכְלָאִי הָבִיאִי בָנַי מֵרָחוֹק וּבְנוֹתַי מִקְצֵה הָאָרֶץ: כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו". זוהי השבת לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם השלימה. ולא בכדי היא קשורה למצוות שילוח הקן.
- גם לגשר על פערי הדורות? כך או כך, רמב"ם בשיטת רש"י שהשמת השלום בעולם מסכמת את המשנה כולה, כולל עניין היוחסין. ראו הערה 23 לעיל.
הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא … וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם …: (מלאכי ג כג-כד).1
משנת רבי אליעזר פרשה ד עמוד 87 – שלום כמימי נהר
לפי שבעולם הזה הקנאה והתחרות והמריבות מצויין, אבל לעתיד לבוא הקב"ה עוקרן, ומחבר את כל הלבבות כאחד, ואין נפרדין זה מזה, שנאמר: "והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם". וכן הקב"ה אומר ליחזקאל: "ואתה בן אדם קח לך עץ אחד [וגו'] וקרב אותם אחד אל אחד" (יחזקאל לז יז). והקב"ה נותן את השלום כמימי נהר, וכל מי שהוא שותה ממנו, השלום ניתן בלבו והמחלוקת נעקרת מלבו, שנאמר: "הנני נוטה אליה כנהר שלום" (ישעיהו סו יב).2
מסכת סנהדרין דף קה עמוד ב – אין קנאה בבנים
דאמר רב יוסי בר חוני: בכל אדם מתקנא, חוץ מבנו ותלמידו, בנו – משלמה. ותלמידו, איבעית אימא: "ויהי נא פי שנים ברוחך אלי" (מלכים ב ב ט), ואיבעית אימא: "ויסמוך את ידיו עליו ויצוהו" (במדבר כז ג).3
ירושלמי שבת פרק א הלכה ג – מזריזות עד השבת לב אבות ובנים
… מיכן4 היה ר' פינחס בן יאיר אומר: זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי קדושה, קדושה לידי ענוה, ענוה לידי יראת חט,5 יראת חט לידי רוח הקודש, רוח הקודש לידי חסידות, חסידות לידי תחיית המתים, תחיית המתים לידי אליהו זכרונו לברכה.6
זריזות לידי נקיות: "וכלה וכיפר". נקיות לידי טהרה: "וכפר עליה הכהן וטהרה". טהרה לידי קדושה: "וטיהרו וקידשו". קדושה לידי ענוה … ענוה לידי יראת חט … אמר רבי יצחק בר אלעזר: מה שעשת חכמה עטרה לראשה עשת ענוה עקב לסולייסה.7 … יראת חט לידי רוח הקודש … רוח הקודש לידי חסידות … חסידות לידי תחיית המתים, דכתיב: "ונתתי רוחי בכם וחייתם".8 תחיית המתים לידי אליהו זכור לטוב, דכתיב: "הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם".9
ספרי דברים פיסקא מא – בזכות העברת המסורת מדור לדור
הרי הוא אומר: "עיניך ברכות בחשבון על שער בת רבים" (שיר השירים ז ה). עיניך – אלו זקנים המתמנים על הצבור … בריכות – מה בריכה זו אין אדם יודע מה שבתוכה, כך אין אדם עומד על דברי חכמים. בחשבון – בחשבונות שנגמרים בעצה ובמחשבה. היכן נגמרים? בבתי מדרשות – על שער בת רבים. מה הוא אומר: "אפך כמגדל הלבנון צופה פני דמשק"? אם עשיתם את התורה, קוו לאליהו שאמרתי לו: "לך שוב לדרכך מדברה דמשק". ואומר: "זכרו תורת משה עבדי וגו' הנה אנכי שולח לכם את אליה וגו' והשיב לב אבות וגו' ".10
דברים רבה פרשה ו סימן ז – הקשר למצוות שילוח הקן
מהו "שלח תשלח את האם"? אמר הקב"ה: אם קיימת מצוה זו, אתה ממהר לבוא מלך המשיח, שכתוב בו שילוח. מנין? שנאמר: "אשריכם זורעי על כל מים, משלחי רגל השור והחמור" (ישעיה לב כ).11 דבר אחר, אמר ר' תנחומא: אם קיימת המצוה הזאת, אתה ממהר את אליהו הנביא זכור לטוב שיבוא, שכתוב בו שילוח, שנאמר: "הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא", והוא יבוא וינחם אתכם, מנין? שנאמר: "והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם" (מלאכי ג כג-כד).12
פרקי דרבי אליעזר פרק לט – משה מול אליהו, גאולת מצרים מול לעתיד לבוא
אמר לו: "לך ואשלחך אל פרעה". אמר לפניו: ריבון כל העולמים: שלח נא ביד תשלח – רוצה לומר: ביד אותו האיש שאתה עתיד לשלוח.13 אמר לו: לא אמרתי לך ואשלחך אל ישראל, אלא "לך ואשלחך אל פרעה". ולאותו האיש שאתה אומר, אני שולח לעתיד לבוא אל ישראל, שנאמר: "הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא וכו' והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם".14
דברים רבה פרשה ג סימן יז – משה כן בגאולה לעתיד לבוא
אמר ליה הקב"ה: משה חייך כשם שנתת את נפשך עליהן בעולם הזה, כך לעתיד לבוא, כשאביא להם את אליהו הנביא, שניכם באין כאחת. מנין? שכך כתוב: "ה' בסופה ובשערה דרכו" (נחום א ג).. "בסופה" – זה משה, דכתיב: "ותשם בסוף על שפת היאור" (שמות ב ג).15 "ובשערה" – זה אליהו, דכתיב: "ויעל אליהו בסערה השמים". אותה שעה הוא בא ומנחם אתכם, שנאמר: "הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגו' והשיב לב אבות על בנים".16
משנת רבי אליעזר פרשה יט עמוד 347 – הבנים בימי יהושע חוברים לאבות שבארץ
מפני מה נשתדל יעקב אבינו לישא את עצמותיו ממצרים? … כדי שיבואו אלו השבטים במהרה, שהיה בוטח בהקב"ה לקיים את דבריו, שנאמר: "והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם".17
פרקי דרבי אליעזר פרק מב – מתוך הצער, ההדחה והטלטול
ר' יהודה אומר: אם אין ישראל עושין תשובה אין נגאלין. ואין ישראל עושין תשובה אלא מתוך צער ומתוך הדחה ומתוך הטלטול ומתוך שהוא אין להם מחיה. ואין ישראל עושין תשובה עד שיבוא אליהו הנביא, שנאמר: "הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בא יום ה' הגדול והנורא והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם", ברוך אתה ה' הרוצה בתשובה.18
משנה סוף מסכת עדויות – מעשי אליהו עפ"י הלכה למשה מסיני
אמר רבי יהושע: מקובל אני מרבן יוחנן בן זכאי ששמע מרבו ורבו מרבו: הלכה למשה מסיני שאין אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב, אלא לרחק המקורבין בזרוע ולקרב המרוחקין בזרוע. משפחת בית צריפה היתה בעבר הירדן ורחקה בן ציון בזרוע, ועוד אחרת היתה שם וקרבה בן ציון בזרוע. כגון אלו אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב.19 רבי יהודה אומר: לקרב המרוחקין בזרוע אבל לא לרחק המקורבין בזרוע. רבי שמעון אומר: להשוות המחלוקת.20 וחכמים אומרים: לא לרחק ולא לקרב, אלא לעשות שלום בעולם, שנאמר: "הנני שולח לכם את אליה הנביא … והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם".21
מסכת קידושין דף עא עמוד א – העיסוק ביוחסין
"וְיָשַׁב מְצָרֵף וּמְטַהֵר כֶּסֶף וְטִהַר אֶת בְּנֵי לֵוִי וְזִקַּק אֹתָם כַּזָּהָב וְכַכָּסֶף וְהָיוּ לַה' מַגִּישֵׁי מִנְחָה בִּצְדָקָה" (מלאכי ג ג). אמר רבי יהושע בן לוי: כסף מטהר ממזרים, שנאמר: "וישב מצרף ומטהר כסף". מאי "מגישי מנחה בצדקה"? א"ר יצחק: צדקה עשה הקב"ה עם ישראל, שמשפחה שנטמעה – נטמעה. … אמר אביי, אף אנן נמי תנינא: משפחת בית הצריפה היתה בעבר הירדן וריחקה בן ציון בזרוע, עוד אחרת היתה וקירבה בן ציון בזרוע, כגון אלו אליהו בא לטמא ולטהר, לרחק ולקרב.22
פירוש המשנה לרמב"ם מסכת עדויות פרק ח – העוול הוא השנאה בין בני האדם
… לפי שמשה הודיע ביאת המשיח, מפורש בתורה: "אם יהיה נדחך בקצה השמים, ושב ה' אלהיך. ומל ה' אלהיך", וזולת אלה.23 וכן הודיעם בשם ה' במה שיקדם לפניו וגורמיו, ושיבוא לפניו איש יכשיר לפניו את העולם והוא אליהו. והודיעם שאותו האיש לא יוסיף ולא יגרע בתורה אלא יסלק את מעשה העוול בלבד … אמר רבן יוחנן בן זכאי, כי העוול שיסלק הוא הרחקת אדם פסול בייחוסו שנעשה כשר בזרוע, וקירוב אדם כשר שהורחק מקהל כהונה או קהל ישראל בזרוע … והתבונן על התרחקות החכמים מלשון הרע. כי אף על פי שהם יודעין את שתי המשפחות, הזכירו את זו שנעשה לה העוול בשמה, ואותה שהיתה פסולה באמת ועשאה בן ציון כשרה לא פרסמוה … ור' יהודה אומר כי אין עוול אלא בהרחקת הכשר בלבד.24 וחכמים אומרין אין עוול ביוחסין כל הנקרא בשמי וכו', הכל מתיחסין אל האמת, והתורה היא אב לכל, אבל העוול הוא השנאה שיש בין בני אדם, לפי שהיא שנאת חינם והוא עושה לו עוול בשנאתו אותו, והוא אמרם לעשות שלום בעולם.25
רמב"ם הלכות מלכים פרק יב הלכה ב – לשום שלום בעולם
אמרו חכמים: אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד. יראה מפשוטן של דברי הנביאים, שבתחילת ימות המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג, ושקודם מלחמת גוג ומגוג יעמוד נביא לישר ישראל ולהכין לבם, שנאמר: "הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגו' ". ואינו בא לא לטמא הטהור, ולא לטהר הטמא, ולא לפסול אנשים שהם בחזקת כשרות, ולא להכשיר מי שהוחזקו פסולין, אלא לשום שלום בעולם, שנאמר: "והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם".26
שבת שלום
מחלקי המים
מים אחרונים: את המשנה של סוף מסכת עדויות שהבאנו לעיל, יש להשוות עם נוסח התוספתא שם פרק ג הלכה ד: "משפחת בית הצריפה היתה בעבר הירדן וריחקה בן ציון בזרוע. אחרת היתה שם וקירבה בן ציון בזרוע. ולא רצו חכמים לגלות עליהם אבל מוסרין אותן לבניהם ולתלמידיהם פעם אחת בשבוע. כגון אילו אליהו בא לטמא ולטהר לקרב ולרחק. ר' מאיר אומר: לקרב אבל לא לרחק ור' יהודה אומר: חילוף הדברים. חנניא בן עדיי אומר: הרי הוא אומר: ויצא בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי בתוך בני ישראל ויניצו במחנה בן הישראלית ואיש הישראלי – והרי דברים קל וחומר: ומה משה שהוא רבו של אליהו לא רצה לגלות הממזרים עד שנתגלו מעצמן, אליהו תלמידו של משה על אחת כמה וכמה שלא יגלה את הממזרים עד שיתגלו מעצמן."