מועדי ישראל

זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם: (דברים כה יז).¹

פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פרשה ג "אשר קרך בדרך" – מחבל ביציאת מצרים

"אשר קרך בדרך" (דברים כה יח). ר' יודה ור' נחמיה ורבנין. ר' יודה אומר: "אשר קרך" – טימאך, כמה דאת אומר: "כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה" (דברים כג יא). ור' נחמיה אומר: קרך וודאי. מה עשה עמלק? ירד לבית ארכיון של מצרים ונטל טימסיהם² של שבטים שהיה שם שמם חקוק עליהם, ובא ועמד חוץ לענן והיה קורא: ראובן שמעון לוי ויהודה אחוכון אנא, פוקו דאנא בעי מעבד פרגמטיא עימכון.³ וכיון שהיה אחד מהם יוצא היה הורגו. ורבנין אמרין: הקירן לפני אומות העולם. א"ר חוניא: לאמבטי רותחת שלא היה ברייה יכולה לירד בתוכה ובא בן בליעל אחד וקפץ וירד בתוכה. אף על פי שניכווה, אלא הקירה לפני אחרים. כך, מן שיצאו ישראל ממצרים נפלה אימתן על כל אומות העולם, "אז נבהלו אלופי אדום וגו' ", "תפול עליהם אימתה ופחד" (שמות טו טו – טז). וכיון שבא עמלק וניזדוג להם אף על פי שנטל את שלו מתחת ידיהם, אלא הקירן לפני אומות העולם.⁴

פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פרשה ג "זכור" – ראית את אבא?

בשעה שבא עמלק להילחם עם ישראל, מה כתיב? "ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים" (שמות יז ח). על ידי שריפו ידיהם מן התורה ומן המצות, שהכתוב אומר: "ויקרא שם המקום מסה ומריבה" (שם שם ז). התחיל הקב"ה צווח "על ריב בני ישראל ועל נסותם את ה' " (שם), וכן משה צווח ואומר: "מה תריבון עמדי מה תנסון את ה' " (שם יז ב).⁵

אמר ר' לוי: למה היו ישראל דומין? לאחד שהיה לו בן והרכיבו על כתיפו והיה מוליכו בשוק. והיה הבן רואה דבר של חפץ ואומר לאביו: קח לי זה. והוא לוקח לו. פעם ראשונה ופעם שנייה. ופעם שלישי ראה הבן אדם. אמר לו: ראיתה את אבי?⁶ אמר לו: שוטה, אתה רוכב על כתיפיי וכל מה שאתה מבקש אני לוקח לך. ואתה אומר לזה "ראית את אבי"? מה עשה אביו? השליכו מעל כתיפו. בא כלב ונשכו.⁷ כך, כשיצאו ישראל ממצרים, הקיפו הקב"ה בז' ענני כבוד, שנאמר: "יסובבנהו יבוננהו" (דברים לב י).⁸ בקשו מן – נתן להם. שליו – נתן להם. כיון שנתן להם כל צורכיהם התחילו מהרהרין ואומרים: "היש ה' בקרבנו אם אין" (שמות יז ז). אמר להם הקב"ה: הרהרתם עלי? חייכם שאני מודיע לכם, הרי הכלב ונשך אתכם. ואי זה? זה עמלק, שנאמר: "ויבא עמלק" (שם שם ח), לכך נאמר: "זכור" (דברים כה יז).⁹

פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פרשה ג "בדרך בצאתכם ממצרים" – זכור מה גרם

"בדרך בצאתכם ממצרים" (דברים כה יז). א"ר לוי: מן הדרך בא עליכם כליסטים. למלך שהיה לו כרם והיקיפו גדר והושיב בו המלך כלב נושכן. אמר המלך: כל מי שיבוא ויפרוץ את הגדר ינשכו הכלב. ובא בנו של מלך ופרץ את הגדר ונשכו הכלב. וכל זמן שהיה המלך מבקש להזכיר חטיא של בנו מה שעשה בתוך הכרם, הוא אומר לו: זכור את שנשכך הכלב. כך כל זמן שהקב"ה מבקש להזכיר חטיין של ישראל מה שעשו ברפידים שאמרו: "היש ה' בקרבינו אם אין" (שמות יז ז), הוא אומר להם: "זכור את אשר עשה לך עמלק" (דברים כה יז).¹⁰

פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פרשה ג – אימתי המלכות מתגרה

ר' בניי בשם ר' הונא פתח: "מאזני מרמה תועבת ה' ואבן שלמה רצונו" (משלי יא א). א"ר בניי בשם ר' הונא: אם ראית דור שמידותיו של שקר, דע שהמלכות באה ומתגרה באותו הדור. ומה טעמא? "מאזני מרמה תועבת ה' ", מה כתיב בתריה: "בא זדון ויבא קלון" (שם שם ב) … א"ר לוי: אף משה רמזה לישראל מן התורה. "לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה: לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה גדולה וקטנה" (דברים כה יג – יד). אם עשית כן, דע שהמלכות באה ומתגרה באותו הדור. ומה טעמא? "כי תועבת ה' כל עושה אלה" (דברים כה טז), מה כתיב בתריה: "זכור את אשר עשה לך עמלק" (שם שם יז).¹¹

פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פרשה ג "זכור את" – בעקבות חורבן הבית

כתיב: "זכור את אשר עשה לך עמלק" (דברים כה יז), וכתוב אחד אומר: "לא תתעב אדומי כי אחיך הוא" (דברים כג ח). בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם. מדת בשר ודם, אם עשה לו חברו רעה אינו זזה מלבו לעולם. אבל הקב"ה אינו כן. אלא היו ישראל משועבדים במצרים, שנאמר "וימררו את חייהם בעבודה קשה" (שמות א יד); וכיון שיצאו ישראל ממצרים בא עמלק מזרע עשו הרשע ועשה כמה רעות לישראל.¹² אעפ"כ אמר הקב"ה "לא תתעב אדומי כי אחיך הוא" (דברים כג ח).¹³ אמר ר' לוי: למה הדבר דומה? למלך שעשה סעודה והיו לו שני שונאין וזימן אותם. ואמר לאותם המסובין: קבלו את אלו שונאיי בסבר פנים יפות. וכן עשו. לאחר שאכלו ושתו נטלו כלובין של ברזל והיו סותרין בפלטין של מלך. וא"ל המלך: לא די לכם שצויתי עליכם לכבד אתכם, אלא אתם סותרין בפלטין שלי, ולא תדעו כבוד שעשיתי לכם! הוציאום והוקיעום זה כנגד זה. וכן אתה מוצא, אחר כל הרעות מצרים ואדום לישראל ציוה עליהם: "לא תתעב אדומי כי אחיך הוא, לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו" (דברים כג ח). עמדו וסתרו ביתו, שנאמר: "זכור ה' לבני אדום וגו' " (תהלים קלז ז), וכתיב: "מצרים נתנו יד" (איכה ה ו).¹⁴

אמרו ישראל: ריבונו של עולם, ראה מה עשו לנו אותם שכתוב בהם "לא תתעב אדומי כי אחיך הוא". אמר הקב"ה: הוקיעום זה כנגד זה, שנאמר: "מצרים לשממה תהיה ואדום למדבר שממה" (יואל ד יט), לכך נאמר: "זכור את אשר עשה לך עמלק" (דברים כה יז).¹⁵

פסיקתא רבתי פרשה יב זכור – עמלק אינו אדום או מצרים

כך פתח רבי תנחומא בי רבי בשם רבי אייבו: זה שאמר הכתוב: "אל תהיו כסוס כפרד אין הבין במתג ורסן עדיו לבלום בל קרוב אליך" (תהלים לב ט). הקב"ה אומר לישראל: ישראל, יהא בכם בינה. אל תהיו כסוס שאין בינה בו. מה עסקו של סוס? אדם הולך ליתן עליו תכשיטים או ליתן לו מאכל והוא עוקם צוארו ומבעטו. וכן אף הפרד. ואתם אל תהיו כן, אלא יהי בכם בינה כשתכנסו לארץ היו זכורים לפרוע לטוב את טובתו ולרע את רעתו. כיצד? כתב: "לא תתעב אדומי" (דברים כג ח), למה? "כי אחיך הוא" (שם) – בין טוב ובין רע – אחיך הוא. "לא תתעב מצרי כי גרים הייתם בארצו" (שם) – בין טובים בין רעים עשיתם אצלם כמה שנים. אבל עמלק? "זכור את אשר עשה לך עמלק".¹⁶

מדרש תנחומא (בובר) פרשת כי תצא סימן ד

"זכור את אשר עשה לך עמלק" (דברים כה יז). זה שאמר הכתוב: "יזכור עון אבותיו אל ה' וחטאת אמו אל תימח" (תהלים קט יד). וכי אבותיו של עשו רשעים היו? והלא צדיקים היו, אברהם זקינו, יצחק אביו, ואתה אומר "יזכור עוון אבותיו"? אלא חטא שחטא על אבותיו. ומה חטא על אבותיו?  … רבי לוי אמר: בתוך חמש שנים שנמנעו מחייו של אברהם, עבר עשו שתי עבירות קשות, בא על נערה המאורסה, והרג את הנפש.¹⁷

מדרש תנחומא (בובר) פרשת כי תצא סימן יא – אתה הקב"ה תזכור

"זכור את אשר עשה לך עמלק". אמר ר' ברכיה: אמרו ישראל לפני הקב"ה: רבש"ע אתה אומר לנו זכור, אתה זכור. שאנו שכחה מצויה בינינו, אבל אתה שאין שכחה לפניך, הוי זכור את אשר עשה. לנו עשה ולך עשה. "זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים האומרים ערו ערו עד היסוד בה" (תהלים קלז ז).¹⁸

שבת שלום ושמחת פורים

מחלקי המים

מים אחרונים 1: השבת נקראת שבת זכור בגלל מצוות זכירת עמלק. אבל יש לנו גם את הזכור הרגיל של כל שבת: "זכור את יום השבת לקדשו". ראה מדרש תנחומא פרשת כי תצא סימן ז: "אע"פ שכתוב בשבת זכור ובעמלק זכור אינן שוין … משל למה הדבר דומה? למלך שעשה סעודה וזימן את האורחים נכנס הקערה לפניו מלא כל טוב אמר זכור פלוני אוהבי. משקינח את הקערה אמר: זכור פלוני שונאי. א"ל אוהביו: זה הזכרת וזה הזכרת. א"ל: לזה הזכרתי על קערה מלא כל טוב ולזה הזכרתי על קערה ריקם. כך, השבת כתיב בה (שמות כ) זכור את יום השבת לקדשו ולכבדו במאכל ובמשתה ובכסות נקייה ובעמלק כתיב זכור את אשר עשה לך עמלק על מה אתה זוכרו על שולחן ריקה שנאמר: תמחה את זכר עמלק מתחת השמים". נראה לומר שהשולחן הריק שעליו זוכרים את עמלק הוא תענית אסתר. ובשנה בה חל פורים ביום ראשון היינו יג' באדר הוא יום תענית אסתר חל בשבת, נדחה השולחן הריק מפני שולחן שבת המלא. תענית אסתר מוקדמת ליום חמישי (ולא ליום שישי בשל ההכנות לכבוד שבת) ושולחן שבת המלא צופה פני שמחת פורים.

מים אחרונים 2: לכל המחמירים בקריאת פרשת זכור ואף מציינים שזו חובה מדאורייתא, ראו דברי תורה תמימה הערות דברים פרק כה הערה ר: "והנה אופן הזכירה כאן הוא הקריאה בתורה פרשה זו שלפנינו והיה בהניח ה' אלהיך לך וגו' מחה וגו', ועל פי יסוד דרשה זו מבואר ומקובל בפוסקים דקריאת פרשת זכור היא מדאורייתא, וכבר כתבנו בפרשה עקב (ט' ז') דמה שהוציאו הפוסקים פרשה זו מכלל שארי פרשיות התורה לענין חיוב דאורייתא עפ"י דרשה זו הוא תמוה, יען כי ממקום שבאה דרשה זו זכור יכול בלב וכו', והוא בתורת כהנים פרשת בחקתי (כ"ו ג') באו כמה דרשות כאלה, כמו לענין זכירת שבת, זכירת מרים, זכירת מעשה העגל, וא"כ מאי אולמא דזכירת עמלק משאר הזכירות דזו חיובה מדאורייתא, והנך לא? … ושיעור זמן שכחה מבואר בברכות נ"ח ב' דהוא י"ב חודש, ומטעם זה הוקבע לקרות פרשת זכור אחת בשנה, בשבת שקודם פורים, ומטעם זה קיי"ל דסתם יאוש בעלים באבידה הוי לאחר י"ב חודש, וכן קיי"ל דמטעם זה המת משתכח מן הלב לאחר י"ב חודש משום דכתיב נשכחתי כמת מלב, ושיעור שכחה י"ב חודש. ונראה לי, כי לפי סדור קריאתנו בתורה להשלים התורה בכל שנה וממילא קוראים אחת בשנה פרשה זו שוב אין חיוב דאורייתא בקריאת פרשה זו בשבת שלפני פורים, אחרי שכבר נזכרה במשך י"ב חודש, וחיוב זה מדאורייתא שייך רק במנהג נהרדעא שמסיימין התורה אחת לשלש שנים (קדושין ל"א א') או למי שלא קרא בפרשה זו בסדר השבוע, ולפי זה מה שנוהגים אצלנו בקריאת פרשה זו קודם פורים הוא רק מנהג חכמים מענינא דפורים, כך נראה לומר".

ויש אולי להוסיף שכאשר קוראים את מלחמת עמלק בסוף פרשת בשלח ובפרט הפסוק שם: "כתוב זאת זכרון בספר וכו' ", גם נזכרים בסיפור עמלק והרי לנו פעמיים בשנה. וחותני הרב יוסף יהודה ריינר ע"ה העיר שבשנה מעוברת עוברים 13 חודשים מקריאת פרשת זכור ובאמת צריכים לשים לב ולזכור בקריאת העניין בפרשת כי תצא.