המשל הזה | מחלקי המים

מועדי ישראל

חנוכה
טל ומטר
שמיני עצרת ושמחת תורה
קהלת
סוכות
יום הכיפורים
שבת שובה
ראש השנה
ט"ו באב
תשעה באב
מגילת רות
שבועות
יום ירושלים
ל״ג-בעומר
יום העצמאות
יום הזכרון לחללי מערכות ישראל
יום הזכרון לשואה ולגבורה
שביעי של פסח
שיר השירים
פסח
ליל הסדר
שבת הגדול
שבת החודש
שבת פרה
מגילת אסתר
פורים
שבת זכור
שבת שקלים
ט״ו בשבט
חנוכה
טל ומטר
שמיני עצרת ושמחת תורה
קהלת
סוכות
יום הכיפורים
שבת שובה
ראש השנה
ט"ו באב
תשעה באב
מגילת רות
שבועות
יום ירושלים
ל״ג-בעומר
יום העצמאות
יום הזכרון לחללי מערכות ישראל
יום הזכרון לשואה ולגבורה
שביעי של פסח
שיר השירים
פסח
ליל הסדר
שבת הגדול
שבת החודש
שבת פרה
פורים
מגילת אסתר
שבת זכור
שבת שקלים
ט״ו בשבט
חנוכה
טל ומטר
שמיני עצרת ושמחת תורה
קהלת
סוכות
יום הכיפורים
שבת שובה
ראש השנה
ט"ו באב
תשעה באב
מגילת רות
שבועות
יום ירושלים
ל״ג-בעומר
יום העצמאות
יום הזכרון לחללי מערכות ישראל
יום הזכרון לשואה ולגבורה
שביעי של פסח
שיר השירים
פסח
ליל הסדר
שבת הגדול
שבת החודש
שבת פרה
פורים
מגילת אסתר
שבת זכור
שבת שקלים
ט״ו בשבט
חנוכה
טל ומטר
שמיני עצרת ושמחת תורה
סוכות
קהלת
יום הכיפורים
שבת שובה
ראש השנה
ט"ו באב
תשעה באב
שבועות
מגילת רות
יום ירושלים
ל״ג-בעומר
יום העצמאות
יום הזכרון לחללי מערכות ישראל
שבת וראש חודש
יום הזכרון לשואה ולגבורה
שביעי של פסח
שיר השירים
ליל הסדר
פסח
שבת הגדול
שבת החודש
שבת פרה
מגילת אסתר
פורים
שבת זכור
שבת שקלים
ט״ו בשבט
חנוכה
טל ומטר
שמיני עצרת ושמחת תורה
קהלת
סוכות
יום הכיפורים
שבת שובה
ראש השנה
ט"ו באב
תשעה באב
מגילת רות
שבועות
יום ירושלים
ל״ג-בעומר
יום העצמאות
יום הזכרון לחללי מערכות ישראל
יום הזכרון לשואה ולגבורה
שביעי של פסח
ליל הסדר
שיר השירים
פסח
שבת הגדול
שבת וראש חודש
שבת החודש
שבת פרה
מגילת אסתר
פורים
שבת זכור
שבת שקלים
ט״ו בשבט
חנוכה
טל ומטר
שמיני עצרת ושמחת תורה
קהלת
סוכות
יום הכיפורים
שבת שובה
ראש השנה
ט"ו באב
תשעה באב
שבת וראש חודש
שבועות
מגילת רות
יום ירושלים
ל״ג-בעומר
יום העצמאות
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל
יום הזכרון לשואה ולגבורה
שביעי של פסח
שיר השירים
ליל הסדר
פסח
שבת הגדול
שבת החודש
שבת פרה
מגילת אסתר
פורים
שבת זכור
שבת וראש חודש
שבת שקלים
ט״ו בשבט
חנוכה
טל ומטר
שמיני עצרת ושמחת תורה
קהלת
סוכות
יום הכיפורים
שבת שובה
ראש השנה
ט"ו באב
תשעה באב
מגילת רות
שבועות
יום ירושלים
ל״ג-בעומר
יום העצמאות
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל
שבת וראש חודש
יום הזכרון לשואה ולגבורה
שביעי של פסח
שיר השירים
ליל הסדר
פסח
שבת הגדול
שבת החודש
שבת פרה
מגילת אסתר
פורים
שבת זכור
שבת שקלים
ט״ו בשבט
חנוכה
טל ומטר
שמיני עצרת ושמחת תורה
קהלת
סוכות
יום הכיפורים
שבת שובה
ראש השנה
ט"ו באב
תשעה באב

המשל הזה

שיר השירים, תשע"ז

עדכון אחרון: 11/04/2021

מים ראשונים: שלושה ספרים חיבר שלמה הוא קהלת, עפ"י מסורת חז"ל: שיר השירים, משלי וקהלת. הראשון נקרא בשבת המועד פסח והאחרון בשבת המועד סוכות (כמנהג האשכנזים). האמצעי, משלי, ספוג במאות ואלפי מדרשים שנשענים על פסוקיו וגם שיר השירים שמדבר במשלות ומשלים הוא מעין 'מִשְׁלֵי', כפי שנראה להלן. לפיכך, החלטנו להקדיש את הדף לשבת המועד פסח השתא לרעיון המשל ולזכות אולי אגב כך את ספר משלי. נושא המשל והשימוש באמצעי זה בדרשות חז"ל הוא 'רחב מיני ים' (עפ"י איוב יא ט) וכבר דרשו וחקרו בו רבים וטובים. אין ספק שניכרת בו גם השפעת תרבויות שכנות. ואנו רק נלקט 'עמיר כמלוא פי טלה' (עפ"י מסכת שבת פרק ז משנה ד). הנה כבר השתמשנו בשני דימויים שגם הם סוג של משל.

שיר השירים רבה (וילנא) פרשה א סימן ח – שלמה וחכמת המשל

"שיר השירים" זהו שאמר הכתוב: "וְיֹתֵר שֶׁהָיָה קֹהֶלֶת חָכָם" (קהלת יב ט). אילו אדם אחר אמרן, היית צריך לכוף אזניך ולשמוע הדברים האלה; ויותר – שאמרן שלמה. ואילו מדעתו אמרן היית צריך לָכוֹף אזניך ולשמעם; ויותר – שאמרן ברוח הקודש. "וְיֹתֵר שֶׁהָיָה קֹהֶלֶת חָכָם עוֹד לִמַּד דַּעַת אֶת הָעָם וְאִזֵּן וְחִקֵּר תִּקֵּן מְשָׁלִים הַרְבֵּה" (שם) – ואִזֵן דברי תורה וחִקֵּר דברי תורה, עשה אזנים לתורה. ואת מוצא שעד שלא עמד שלמה, לא היתה דוגמא.1

רב נחמן [אמר] תרתין.2 רב נחמן אמר: לפלטין גדולה3 שהיו בה פתחים הרבה וכל שהיה נכנס בתוכה היה טועה מדרך הפתח. בא פקח אחד ונטל הפקעת ותלאה דרך הפתח; היו הכל נכנסים ויוצאין דרך הפקעת.4 כך, עד שלא עמד שלמה לא היה אדם יכול להשכיל דברי תורה. וכיון שעמד שלמה, התחילו הכל סוברין תורה. רב נחמן [אמר] לישנא חורי:5 לחורשא של קנים ולא היה אדם יכול להיכנס בה. ובא פקח אחד ונטל את המגל וְכִּסֵּחַ. התחילו הכל נכנסין דרך הַכִּסּוּחַ ויוצאין.6 כך שלמה.7

א"ר יוסי: לקופה גדולה מלאה פירות ולא היה לה אוזן8 ולא היתה יכולה להיטלטל, ובא פקח אחד ועשה לה אזנים והתחילה להיטלטל ע"י אזנים.9 כך, עד שלא עמד שלמה לא היה אדם יכול להשכיל דברי תורה, וכיון שעמד שלמה התחילו הכל סוברין תורה. א"ר שילא: לקיתון גדול שהוא מלא רותחין ולא היה לו אוזן להיטלטל ובא אחד ועשה לו אוזן והתחיל להיטלטל ע"י אוזנו. א"ר חנינא: לבאר עמוקה מלאה מים והיו מימיה צוננין ומתוקים וטובים ולא היתה בריה יכולה לשתות ממנה. בא אדם אחד וְסִּפֵּק לה חבל בחבל משיחא במשיחא ודלה ממנה ושתה. התחילו הכל דולין ושותין.10 כך, מדבר לדבר, ממשל למשל, עמד שלמה על סודה של תורה, דכתיב: "משלי שלמה בן דוד מלך ישראל" (משלי א א) – ע"י משלותיו של שלמה עמד על דברי תורה.11

ורבנן אמרין: אל יהי המשל הזה קל בעיניך, שע"י המשל הזה אדם יכול לעמוד בדברי תורה. משל למלך12 שאִבֵּד זהב מביתו או מרגליות טובה, לא ע"י פתילה כאיסר הוא מוצא אותה? כך המשל הזה לא יהיה קל בעיניך, שע"י המשל אדם עומד על דברי תורה. תדע לך שהוא כן שהרי שלמה ע"י המשל הזה עמד על דקדוקיה של תורה. א"ר יודן: ללמדך שכל מי שהוא אומר דברי תורה ברבים, זוכה שתשרה רוח הקדש עליו. וממי אתה למד? משלמה, שע"י שאמר דברי תורה ברבים זכה ששרתה עליו רוח הקודש ואמר שלשה ספרים: משלי, קהלת ושיר השירים.13

רש"י שיר השירים פרק א פסוק א הקדמה – רובד המשל והנמשל

"אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי" (תהלים סב יב), מקרא אחד יוצא לכמה טעמים וסוף דבר אין לך מקרא יוצא מידי פשוטו ומשמעו. ואף על פי שדברו הנביאים דבריהם בדוגמא, צריך ליישב הדוגמא על אופניה ועל סדרה.14

מסכת סנהדרין דף צב עמוד ב – מתי יחזקאל, משל?

דתניא, רבי אליעזר אומר: מתים שהחיה יחזקאל עמדו על רגליהם, ואמרו שירה ומתו. מה שירה אמרו? ה' ממית בצדק ומחיה ברחמים. רבי יהושע אומר: שירה זו אמרו: "ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל". רבי יהודה אומר: אמת משל היה. אמר לו רבי נחמיה: אם אמת – למה משל, ואם משל – למה אמת? אלא: באמת משל היה.15

שופטים פרק ט פסוקים ז-טו – משל/נאום יותם

וַיַּגִּדוּ לְיוֹתָם וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲמֹד בְּרֹאשׁ הַר גְּרִזִים וַיִּשָּׂא קוֹלוֹ וַיִּקְרָא וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ אֵלַי בַּעֲלֵי שְׁכֶם וְיִשְׁמַע אֲלֵיכֶם אֱלֹהִים: הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ וַיֹּאמְרוּ לַזַּיִת מלוכה מָלְכָה עָלֵינוּ: וַיֹּאמֶר לָהֶם הַזַּיִת הֶחֳדַלְתִּי אֶת דִּשְׁנִי אֲשֶׁר בִּי יְכַבְּדוּ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל  הָעֵצִים: וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַתְּאֵנָה לְכִי אַתְּ מָלְכִי עָלֵינוּ: וַתֹּאמֶר לָהֶם הַתְּאֵנָה הֶחֳדַלְתִּי אֶת מָתְקִי וְאֶת תְּנוּבָתִי הַטּוֹבָה וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים: וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַגָּפֶן לְכִי אַתְּ מָלְכִי עָלֵינוּ: וַתֹּאמֶר לָהֶם הַגֶּפֶן הֶחֳדַלְתִּי אֶת תִּירוֹשִׁי הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים: וַיֹּאמְרוּ כָל הָעֵצִים אֶל הָאָטָד לֵךְ אַתָּה מְלָךְ עָלֵינוּ: וַיֹּאמֶר הָאָטָד אֶל הָעֵצִים אִם בֶּאֱמֶת אַתֶּם מֹשְׁחִים אֹתִי לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם בֹּאוּ חֲסוּ בְצִלִּי וְאִם  אַיִן תֵּצֵא אֵשׁ מִן הָאָטָד וְתֹאכַל אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן:16

שמואל ב פרק יב פסוקים א-ז – משל כבשת הרש

וַיִּשְׁלַח ה' אֶת נָתָן אֶל דָּוִד וַיָּבֹא אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁנֵי אֲנָשִׁים הָיוּ בְּעִיר אֶחָת אֶחָד עָשִׁיר וְאֶחָד רָאשׁ: לְעָשִׁיר הָיָה צֹאן וּבָקָר הַרְבֵּה מְאֹד: וְלָרָשׁ אֵין כֹּל כִּי אִם כִּבְשָׂה אַחַת קְטַנָּה אֲשֶׁר קָנָה וַיְחַיֶּהָ וַתִּגְדַּל עִמּוֹ וְעִם בָּנָיו יַחְדָּו מִפִּתּוֹ תֹאכַל וּמִכֹּסוֹ תִשְׁתֶּה וּבְחֵיקוֹ תִשְׁכָּב וַתְּהִי לוֹ כְּבַת: וַיָּבֹא הֵלֶךְ לְאִישׁ הֶעָשִׁיר וַיַּחְמֹל לָקַחַת מִצֹּאנוֹ וּמִבְּקָרוֹ לַעֲשׂוֹת לָאֹרֵחַ הַבָּא לוֹ וַיִּקַּח אֶת  כִּבְשַׂת הָאִישׁ הָרָאשׁ וַיַּעֲשֶׂהָ לָאִישׁ הַבָּא אֵלָיו: וַיִּחַר אַף דָּוִד בָּאִישׁ מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל נָתָן חַי ה' כִּי בֶן מָוֶת הָאִישׁ הָעֹשֶׂה זֹאת: וְאֶת הַכִּבְשָׂה יְשַׁלֵּם אַרְבַּעְתָּיִם עֵקֶב אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְעַל אֲשֶׁר לֹא חָמָל: וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִד אַתָּה הָאִישׁ ….17

ישעיהו פרק ה פסוקים א-ד – כרם בקרן בן שמן

אָשִׁירָה נָּא לִידִידִי שִׁירַת דּוֹדִי לְכַרְמוֹ כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי בְּקֶרֶן בֶּן שָׁמֶן: וַיְעַזְּקֵהוּ וַיְסַקְּלֵהוּ וַיִּטָּעֵהוּ שֹׂרֵק וַיִּבֶן מִגְדָּל בְּתוֹכוֹ וְגַם יֶקֶב חָצֵב בּוֹ וַיְקַו לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים: וְעַתָּה יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם וְאִישׁ יְהוּדָה שִׁפְטוּ נָא בֵּינִי וּבֵין כַּרְמִי: מַה לַּעֲשׂוֹת עוֹד לְכַרְמִי וְלֹא עָשִׂיתִי בּוֹ מַדּוּעַ קִוֵּיתִי לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים:18

יחזקאל פרק יז – משל הנשר ומשל הארז19

וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר: בֶּן אָדָם חוּד חִידָה וּמְשֹׁל מָשָׁל אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל: וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' הַנֶּשֶׁר הַגָּדוֹל גְּדוֹל הַכְּנָפַיִם אֶרֶךְ הָאֵבֶר מָלֵא הַנּוֹצָה אֲשֶׁר לוֹ הָרִקְמָה בָּא אֶל הַלְּבָנוֹן וַיִּקַּח אֶת צַמֶּרֶת הָאָרֶז: אֵת רֹאשׁ יְנִיקוֹתָיו קָטָף וַיְבִיאֵהוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן בְּעִיר רֹכְלִים שָׂמוֹ: וַיִּקַּח מִזֶּרַע הָאָרֶץ וַיִּתְּנֵהוּ בִּשְׂדֵה זָרַע קָח עַל מַיִם רַבִּים צַפְצָפָה שָׂמוֹ: וַיִּצְמַח וַיְהִי לְגֶפֶן סֹרַחַת שִׁפְלַת קוֹמָה לִפְנוֹת דָּלִיּוֹתָיו אֵלָיו וְשָׁרָשָׁיו תַּחְתָּיו יִהְיוּ וַתְּהִי לְגֶפֶן וַתַּעַשׂ בַּדִּים וַתְּשַׁלַּח פֹּארוֹת: וַיְהִי נֶשֶׁר אֶחָד גָּדוֹל גְּדוֹל כְּנָפַיִם וְרַב נוֹצָה וְהִנֵּה הַגֶּפֶן הַזֹּאת כָּפְנָה שָׁרֳשֶׁיהָ עָלָיו וְדָלִיּוֹתָיו שִׁלְחָה לּוֹ לְהַשְׁקוֹת אוֹתָהּ מֵעֲרֻגוֹת מַטָּעָהּ: אֶל שָׂדֶה טּוֹב אֶל מַיִם רַבִּים הִיא שְׁתוּלָה לַעֲשׂוֹת עָנָף וְלָשֵׂאת פֶּרִי לִהְיוֹת לְגֶפֶן אַדָּרֶת:20 …..

כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' וְלָקַחְתִּי אָנִי מִצַּמֶּרֶת הָאֶרֶז הָרָמָה וְנָתָתִּי מֵרֹאשׁ יֹנְקוֹתָיו רַךְ אֶקְטֹף וְשָׁתַלְתִּי אָנִי עַל הַר גָּבֹהַּ וְתָלוּל: בְּהַר מְרוֹם יִשְׂרָאֵל אֶשְׁתֳּלֶנּוּ וְנָשָׂא עָנָף וְעָשָׂה פֶרִי וְהָיָה לְאֶרֶז אַדִּיר וְשָׁכְנוּ תַחְתָּיו כֹּל צִפּוֹר כָּל כָּנָף בְּצֵל דָּלִיּוֹתָיו תִּשְׁכֹּנָּה: וְיָדְעוּ כָּל עֲצֵי הַשָּׂדֶה כִּי אֲנִי ה' הִשְׁפַּלְתִּי עֵץ גָּבֹהַּ הִגְבַּהְתִּי עֵץ שָׁפָל הוֹבַשְׁתִּי עֵץ לָח וְהִפְרַחְתִּי עֵץ יָבֵשׁ אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי:21

דניאל פרק ח פסוקים א-ז – משל האיל וצפיר העזים

בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמַלְכוּת בֵּלְאשַׁצַּר הַמֶּלֶךְ חָזוֹן נִרְאָה אֵלַי אֲנִי דָנִיֵּאל אַחֲרֵי הַנִּרְאָה אֵלַי בַּתְּחִלָּה: וָאֶרְאֶה בֶּחָזוֹן וַיְהִי בִּרְאֹתִי וַאֲנִי בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה אֲשֶׁר בְּעֵילָם הַמְּדִינָה וָאֶרְאֶה בֶּחָזוֹן וַאֲנִי הָיִיתִי עַל אוּבַל אוּלָי: וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה אַיִל אֶחָד עֹמֵד לִפְנֵי הָאֻבָל וְלוֹ קְרָנָיִם וְהַקְּרָנַיִם גְּבֹהוֹת וְהָאַחַת גְּבֹהָה מִן הַשֵּׁנִית וְהַגְּבֹהָה עֹלָה בָּאַחֲרֹנָה: רָאִיתִי אֶת הָאַיִל מְנַגֵּחַ יָמָּה וְצָפוֹנָה וָנֶגְבָּה וְכָל חַיּוֹת לֹא יַעַמְדוּ לְפָנָיו וְאֵין מַצִּיל מִיָּדוֹ וְעָשָׂה כִרְצֹנוֹ וְהִגְדִּיל: וַאֲנִי הָיִיתִי מֵבִין וְהִנֵּה צְפִיר הָעִזִּים בָּא מִן הַמַּעֲרָב עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְאֵין נוֹגֵעַ בָּאָרֶץ וְהַצָּפִיר קֶרֶן חָזוּת בֵּין עֵינָיו: וַיָּבֹא עַד הָאַיִל בַּעַל הַקְּרָנַיִם אֲשֶׁר רָאִיתִי עֹמֵד לִפְנֵי הָאֻבָל וַיָּרָץ אֵלָיו בַּחֲמַת כֹּחוֹ: וּרְאִיתִיו מַגִּיעַ אֵצֶל הָאַיִל וַיִּתְמַרְמַר אֵלָיו וַיַּךְ אֶת הָאַיִל וַיְשַׁבֵּר אֶת שְׁתֵּי קְרָנָיו וְלֹא הָיָה כֹחַ בָּאַיִל לַעֲמֹד לְפָנָיו וַיַּשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיִּרְמְסֵהוּ וְלֹא הָיָה מַצִּיל לָאַיִל מִיָּדוֹ:22

שבת שלום וחג שמח

מחלקי המים

מים אחרונים: נדרשנו לנושא "המשל הזה" בעקבות שיר השירים רבה, המדרש המלווה את מגילת שיר השירים הנקראת בשבת זו, והסתפקנו במשלים מהתנ"ך. גם אותם ספק אם מיצינו וכל היודע אודות מדרשים נוספים בתנ"ך, אנא יודיענו. חז"ל נותנים את הכבוד והבכורה להמצאת המדרש לשלמה המלך, אך נראה שהם עצמם היו תלמידים-ממשיכים נאמנים שהגדילו במשלים משלהם, רובם סובבים סביב דמויות מלך ובן. בע"ה נזכה להשלים, ועד אז ראה דברינו משלי חיות במדרש בפרשת וישלח, שם גם המשל של ר' עקיבא על השועל והדגים, וכן דברינו משל הפדגוג בפרשת כי תשא. וראה המשל על האילן עם הפירות המתוקים בגמרא תענית ה ע"ב, משל החיגר והסומא בסנהדרין צא, משל הכרם שהחמיץ בשמות רבה מג ט ועוד ועוד. בניגוד למקרא, נראה שאי אפשר להקדיש דף אחד לנושא המשל במדרש, אלא דפים רבים ושונים, בהתאם לנושאים ולמוטיבים השונים. ובע"ה נזכה להוסיף ולהשלים את משלי המדרש.

הערות שוליים

  1. עד שלמה לא השתמשו במתודיקה של "דוגמא", היינו בטכניקת המשל. שלמה הוא קהלת הוא אבי מתודת המשלים, עפ"י דרשה זו. האמנם? בסקירה להלן נראה שאולי היו מי שהקדימו את שלמה, אבל הוא שעשה שימוש מרבי ובולט באמצעי ספרותי-דרשני זה. ראה גם הפסוקים במלכים א פרק ה על חכמת שלמה ובהם הפסוק: "וַיְדַבֵּר שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל וַיְהִי שִׁירוֹ חֲמִשָּׁה וָאָלֶף". נצא למסע המשל במקרא ובמדרשים שעליו.
  2. שני דברים, שתי דרשות, אמר רב נחמן. נראה אותם להלן.
  3. משל לפלטין גדולה. במדרשי חז"ל רבים המביאים משלים, חסרה המילה: "משל" בפתיחה ("מתלא" בארמית). אחרים לעומת זאת, פותחים בשאלה: "משל למה הדבר דומה" (דומה = דוגמא לעיל). כאן, במשל על המשל, חסרה המילה "משל" בפתיחה.
  4. נראה שבמשל זה שאלו חז"ל את הרעיון מאגדת המבוך (Labyrinth) שבמיתולוגיה היוונית.
  5. לשון אחרת. זו הדרשה השנייה של רב נחמן.
  6. אפשר שגם דימוי זה לקוח מהספרות הכללית וכל היודע דבר אודותיו, אנא יודיענו.
  7. כך עשה שלמה. מה בדיוק עשה שלמה? מה הנמשל במשל של הפקעת והכיסוח? התשובה תבוא בהמשך, בעצם המצאת מתודת המשל. זה משל על המשל שאין צורך להסביר בו את הנמשל.
  8. ידיות לתפוס בהם את הקופה. ראה הידיות בכדים בחלקם העליון שעשויים כמו אוזניים. ויש מלמדים שהיו תופסים את הילדים באוזניים ויש שעושים אוזניים לדפי הספרים המודפסים ... שניהם אינם המאזניים לתורה הרצויים.
  9. הביטוי "אזניים לתורה" שאיתו פתח המדרש, מקבל כאן משמעות כפולה. אוזניים לתורה כדבר שאיתו אפשר "לתפוס" את התורה ולגבש בעזרתו מתודה של לימוד והבנה, אך גם במשמעות הפשוטה של הקשבה: "לכוף את אזניך ולשמוע את הדברים", כפי שפתח המדרש. ראה גם "עשה אזנך כאפרכסת" בגמרא חגיגה ג ע"ב. אוזניים למלמד ואוזניים לתלמיד. ראה עוד בגמרא שבת ששלמה גזר על נטילת ידיים ורש"י שם: "שעשה אזנים לתורה, כלומר סייג והרחקה ככפיפה זו שנוטלין אותה באזנים ואין נוגעין בה". והיום עושים נטלא לנטילת ידיים עם אזניים.
  10. ראה דימוי החבל והמשיחה גם בנאום יהודה בתחילת פרשת ויגש, על בסיס פסוק במשלי. בראשית רבה צג ד: "ויגש אליו יהודה, כתיב: מים עמוקים עצה בלב איש, ואיש תבונות ידלנה (משלי כ ה) - לבאר עמוקה מלאה צונן והיו מימיה צוננין ויפין ולא היתה בריה יכולה לשתות הימנה. בא אחד וקשר חבל בחבל ונימה בנימה משיחה במשיחה ודלה הימנה ושתה. התחילו הכל דולין הימנה ושותין, כך לא זז יהודה משיב ליוסף דבר על דבר עד שעמד על לבו". (בדברינו היו דבריו של יהודה נראים לכל צד). ובדברים רבה על הפסוק: "לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא", נמצא המשל של סולם שבונים אותו ועולים בו שלב אחרי שלב.
  11. ראה פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) קהלת יב ט שהחידוש של שלמה הוא ההבנה של דבר מתוך דבר והמדרש: "שלא היה אדם יכול להנות ולסבור בדברי תורה כל עיקר, עד שעמד שלמה לסבור ולהגות בדברי תורה ונתן דרך ופתח למשכילים ולמבינים להבין דבר מתוך דבר ומדרש ממדרש, והכל לקחו דרך לדרוש פסוקי התורה". ובמדרש זוטא - קהלת (בובר) קהלת ו ט: "טוב מראה עינים - טוב מי שהוא סובר תלמודו, ממי שהוא שונה והולך". המשל כאמצעי הסבר, מצטרף למדות בהן נדרשת התורה.
  12. משל על המשל. רוצה אתה להבין מה כוחו וערכו של המשל? אמשול לך משל על זה: משל למלך שאיבד זהב מביתו וכו'.
  13. ועוד משל מצאנו במדרש שיר השירים רבה סימן אחד קודם: "משלו משל למה הדבר דומה? לחבית שהיא מלאה אבנים טובות ומרגליות ומוקפת צמיד פתיל והיא נתונה בזוית אחת ואין אדם יודע מה בתוכה. בא אחד ופנה אותה וידעו הכל מה בתוכה. כך לבו של שלמה היה מלא חכמה ולא היה יודע אדם מה בתוכה כיון ששרתה עליו רוח הקודש ואמר ג' ספרים ידעו הכל חכמתו".
  14. מכל פירושיו לספרי המקרא (ולתלמוד), לא בחר רש"י לכתוב הקדמה אלא לספר שיר השירים, כנראה בשל הצורך להסביר את רובד המשל (הדוגמא) ורובד הנמשל (הדבר עצמו, המטרה) שבספר. ראה גם הקדמת אבן עזרא לשיר השירים שבה גם הוא מדגיש את מוטיב המשל: "זה הספר נכבד וכולו מחמדים ואין בכל שירי שלמה המלך חמשה ואלף כמוהו ... וחלילה חלילה להיות שיר השירים בדברי חשק כי אם על דרך משל. ולולי גודל מעלתו לא נכתב בסוד כתבי הקדש". וכבר הארכנו לדון בהקדמות אלה ואחרים לספר שיר השירים בדברינו הקדמות לשיר השירים, וכאן לא באנו אלא להצדיק את החלטתנו לדון בנושא המשל בשיר השירים ולאו דווקא בספר משלי (שאיננו נקרא בציבור).
  15. לפני שנעבור, סוף סוף, למשלים עצמם, אי אפשר שלא להביא 'דרשה קטנה' זו. רבי יהודה דורש על מתים שהחיה יחזקאל בחזון העצמות היבשות, שהוא אחד מהמקורות לתחיית המתים שם בתחילת פרק חלק בסנהדרין, ומסיים בקביעה: אמת, משל היה. בא ר' נחמיה ושואל: הכיצד זה אמת משל היה? הרי אם זו אמת ואכן קמו מתי יחזקאל, אין זה משל. ואם זה רק משל, אין זה אמת עובדתית ועוד חזון למועד. עונה הגמרא (בשמו של רבי יהודה): אמת, זה רק משל. מה שנקרא 'משל באמת' ומה שמכנים החסידים בסיפורים בדגש חזק: מעשה שהיה כך היה! ואנו בני דור הפוסט נאמר: למשל יש את האמת שלו.
  16. יותם הוא השריד (הבן) שנותר מבני גדעון אחרי שאבימלך, בן פילגשו של גדעון משכם, הרג את כל אחיו וכרת ברית עם בעלי שכם. יותם עולה להר גריזים המשקיף על שכם ונושא משם את נאום/משל האטד. וגם מסביר, למי שאולי לא הבין, את הנמשל: "וְאִם אַיִן תֵּצֵא אֵשׁ מֵאֲבִימֶלֶךְ וְתֹאכַל אֶת בַּעֲלֵי שְׁכֶם וְאֶת בֵּית מִלּוֹא וְתֵצֵא אֵשׁ מִבַּעֲלֵי שְׁכֶם וּמִבֵּית מִלּוֹא וְתֹאכַל אֶת אֲבִימֶלֶךְ". משל זה הוא אולי המשל המלא הראשון בתנ"ך, אם לא נחשיב משלים שהם מסוג נבואות או חזון, כגון זה של בלעם: "וישא משלו ויאמר". ראה ילקוט שמעוני שופטים רמז סה על משל זה: "ולמה עמד על הר גרזים וקלל, ולא נתנו הקללות אלא על הר עיבל? אלא כך אמר: אתם הכותים עתידים לומר הר גרזים שלנו הוא ששם נתנו הברכות ואינם יודעים ששם נתנו הקללות, שהרי עומדים על הר עיבל ומקללים, למי היו מקללים לא לאלו שהיו כנגדן?! נמצאו הקללות באו על הר גרזים, והברכות על הר עיבל, לפיכך אמר יותם איני מקללם אלא על הר גרזים. התחיל אמר: הלוך הלכו העצים, אמר ר' מנשיא: משל הם הדברים הללו: הלוך הלכו העצים אלו ישראל, ויאמרו לזית מלכה עלינו זה עתניאל בן קנז, שהיה משבט יהודה, שנאמר: זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמך, ומה אמר לו עתניאל החדלתי את דשני, הלכו אצל דבורה ויאמרו לתאנה מלכי עלינו החדלתי את מתקי, ותשר דבורה, ויאמרו לגפן זה גדעון, משול בנו גם אתה, אמר להם החדלתי את תירושי, לא אמשול אני בכם, ויאמרו העצים לאטד לך אתה מלך עלינו זה אבימלך, כשם שאטד אילן סרק וכולו קוצים, כך אבימלך לא היו לו מעשים טובים".
  17. נראה שמכל המשלים, משל זה איננו רק 'החזק' מכולם בשל עוצמתו המוסרית, אלא גם בהיבט הספרותי והפסיכולוגי שנתן הנביא הצליח באמצעות המשל לגרום לדוד להוציא את משפטו על אותו האיש וממילא על עצמו – הוא הנמשל. רבו הסניגוריות של חז"ל והפרשנים על דוד שנכנס למסורת כמשיח העתידי ("כל האומר דוד חטא איננו אלא טועה", שבת נו ע"א) ועל האופן שנסלח לו בניגוד לשאול: "שאול באחת - ועלתה לו, דוד בשתים - ולא עלתה לו" (יומא כב ע"ב). אך לא נחסכו מדוד גם ביקורות קשות. ראה גמרא יומא כב ע"ב: "ואת הכבשה ישלם ארבעתים - ילד, אמנון, תמר, ואבשלום". ושלמה בעל הָמְשָׁלִים הוא החמישי, הבן השני של בת שבע ודוד (תשלומי ארבעה וחמישה ...). ראה גם ספרי דברים פיסקא כו: "כל פורעניות שהיו באות על דוד היו מכופלות שנאמר: ואת הכבשה ישלם ארבעתים, רבי חנינה אומר: ארבעתים - ששה עשר". ובמדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור ג: "ואת הכבשה ישלם ארבעתים - אמר ר' יהודה בר חנינא: אמר ליה הקב"ה: לדוד אתה ניאפת אחת, שש עשרה ניאפות יבואו לך, אתה רצחת אחת, שש עשרה נרצחות יבואו לך, ארבעתים ארבעה על ארבעה". הכוונה לפלגשי דוד שאבשלום, הוא אחד מתשלומי הארבעה, חילל וכנראה גם הרג (שמואל ב פרק טז). והקשה מכולם במדבר רבה כג יג על הפסוק: "אשר עשה לי יואב בן צרויה". ראה שם מה עשה יואב לדוד שבגינו היה צריך למות. בדברינו לאחוז בקרנות המזבח בפרשת משפטים.
  18. משל ידוע בישעיהו הוא משל הכרם בקרן בן שמן. הנמשל כאן הוא פשוט וברור והנביא לא מותיר לנו להסתפק מי הוא הכרם שעליו מדובר: "כִּי כֶרֶם ה' צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאִישׁ יְהוּדָה נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו וַיְקַו לְמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׂפָּח לִצְדָקָה וְהִנֵּה צְעָקָה". אבל חז"ל בנו משל על המשל כשדרשו שהכרם במשל של ישעיהו איננו כרם במובן הרגיל, אלא מחילות השיתין תחת מקום המקדש. ראה גמרא סוכה מט ע"א: "אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: שיתין מששת ימי בראשית נבראו, שנאמר: חמוקי ירכיך כמו חלאים מעשה ידי אמן. חמוקי ירכיך - אלו השיתין, כמו חלאים - שמחוללין ויורדין עד התהום, מעשה ידי אמן - זו מעשה ידי אומנותו של הקב"ה ... תניא, רבי יוסי אומר: שיתין מחוללין ויורדין עד תהום, שנאמר: אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו כרם היה לידידי בקרן בן שמן. ויעזקהו ויסקלהו ויטעהו שרק ויבן מגדל בתוכו וגם יקב חצב בו. ויטעהו שרק - זה בית המקדש, ויבן מגדל בתוכו - זה מזבח, וגם יקב חצב בו - אלו השיתין". וכבר הזכרנו במקצת את השיתין המופלאים בדברינו מעשה שמים ומעשה בשר ודם בפרשת בראשית ובדברינו שלום בין איש לאשתו בפרשת נשא ועוד.
  19. מוטיב המשל חוזר מספר פעמים בספר יחזקאל, ראה שם פרק יב פסוק כב: "בֶּן אָדָם מָה הַמָּשָׁל הַזֶּה לָכֶם עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יַאַרְכוּ הַיָּמִים וְאָבַד כָּל חָזוֹן" – שם "משל" הוא נבואה. ובפרק יח פסוק ב: "מַה לָּכֶם אַתֶּם מֹשְׁלִים אֶת הַמָּשָׁל הַזֶּה עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אָבוֹת יֹאכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי הַבָּנִים תִּקְהֶינָה". עד שהעם מתלונן עליו והוא פונה לקב"ה בפרק כא פסוק ה: "וָאֹמַר אֲהָהּ אֲדֹנָי ה' הֵמָּה אֹמְרִים לִי הֲלֹא מְמַשֵּׁל מְשָׁלִים הוּא". אבל משל הנשר והאארז הוא ללא ספק המרכזי בספר.
  20. אבל הגפן לא מצליחה לצמוח והנשר הגדול השני הוא פרעה, מובס ע"י הנשר הגדול ממנו "ארך האבר מלא הנוצה" הוא נבוכדנצאר. הגפן היא שארית פליטת יהודה שנשארה תחת מלכות צדקיהו לאחר גלות יהויכין, גלות המסגר והחרש בסוף בית ראשון, ולא הצליחה לשרוד. ראה סוף מלכים ב וכן פרקים מ-מד בירמיהו. עוד לפירוש משל הנשר ביחזקאל, ראה רד"ק על הפרק: "הנשר הוא משל לנבוכדנצר מלך בבל כי הנשר הוא מלך העופות ... בא אל הלבנון - הלבנון היא ארץ ישראל .. וצמרת הארז - הוא משל להר ציון שהוא בית המלוכה ... את ראש יניקותיו קטף - ... והוא משל ליהויכין ונער רך היה במלכו ... ויקח מזרע הארץ - זה משל לצדקיהו שהיה מזרע המלוכה וכו' ". ראה פירושו בהרחבה שם.
  21. צמרת הארז היא שארית הפליטה שגלתה לבבל ועתידה לחזור בשיבת ציון לארץ ולשוב להכות שורשים בארץ. ראה שוב פירוש רד"ק שם: "ולקחתי אני מצמרת הארז - מאותה צמרת הארז שנקטפה והוסרה ממקומה ... מראש יונקותיו רך אקטוף - ראש יונקותיו הוא יהויכין ... והרך הזה הוא זרובבל בן שאלתיאל בן יהויכין ... והיה לארז אדיר - כמו שהיה מתחילה ... ושכנו תחתיו - ישראל ישכנו בצלו". בכך הקדים יחזקאל את נביאי בית שני: חגי, זכריה ומלאכי (אבל נשאר בבבל והתנבא משם).
  22. משל אצל הנביאים הוא חיזיון או נבואה בהם נאמרים הדברים במפורש ולא משל-סיפור שצריך לפענח את הנמשל שלו. ראה "המשל הזה", כמטבע הלשון של שיר השירים רבה, בנבואת ישעיהו יד ד על בבל, יחזקאל פרק יב על החזון עצמו, פרק יח על שכר ועונש ועוד. כאן, בדניאל, יש משל-חזון שהוא משל-סיפור אלגורי שיש לו נמשל. דניאל עצמו מתקשה שם לפענח את הנמשל, עד שגבריאל המלאך מסייע לו להבין שהאיל הוא מלכות פרס ואילו צפיר העיזים הוא מלכות יוון. כל זה לא מנע מחז"ל ליצור משל על משל, בוויכוח הלכתי בבית המדרש בין ר' עקיבא ור' יוסי הגלילי: "אמר רבי טרפון: ראיתי את האיל מנגח ימה וצפונה ונגבה ... ועשה כרצונו והגדיל - זה עקיבא. ואני הייתי מבין והנה צפיר העזים בא מן המערב ... ויך את האיל וישבר את שתי קרניו ולא היה כח באיל לעמוד לפניו ... ולא היה מציל מידו - זה יוסי הגלילי" (ספרי במדבר פרשת חקת פיסקא קכד).

האתר פתוח לגלישה חופשית ואינו דורש רישום. נשמח לשמוע לקבל הערות והארות מכל המבקרים באתר.

בנוסף, דפי פרשת השבוע והמועדים המתחדשים נשלחים במייל לכל המעוניין ומועלים במקביל לאתר.

להצטרפות לרשימת התפוצה