מועדי ישראל

אֵשֶׁת־חַיִל מִי יִמְצָא וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ … רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל וְאַתְּ עָלִית עַל־כֻּלָּנָה: (משלי פרק לא).¹

וְעַתָּה בִּתִּי אַל־תִּירְאִי כֹּל אֲשֶׁר־תֹּאמְרִי אֶעֱשֶׂה־לָּךְ כִּי יוֹדֵעַ כָּל־שַׁעַר עַמִּי כִּי אֵשֶׁת חַיִל אָתְּ: (רות ג יא).²

וַיֹּאמְרוּ כָּל־הָעָם אֲשֶׁר־בַּשַּׁעַר וְהַזְּקֵנִים עֵדִים יִתֵּן ה' אֶת־הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל־בֵּיתֶךָ כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל וַעֲשֵׂה־חַיִל בְּאֶפְרָתָה וּקְרָא־שֵׁם בְּבֵית לָחֶם: (רות ד יא).³

מדרש משלי (בובר) פרשה לא – רבות הן נשות החיל

"אשת חיל מי ימצא". זהו שאומר הכתוב: "עוד ינובון בשיבה" (תהלים צב טו) – כנגד אברהם ושרה, שהיו שקולים כאחד בצדקה ובגמילות חסדים והיו סימן טוב לעולם.⁴ כך אין מונע מן הצדיקים נשים כשרות שהוא מזווג להם, שכן מצינו באשתו של נח שהיו שקולין מעשיה כמעשיו, לפיכך זכתה עמו וניצלה ממי המבול.⁵

"בטח בה לב בעלה" – זו שרה אמנו, שהעשיר אברהם בשבילה, שנאמר: "ולאברם היטיב בעבורה" (בראשית יב טז).⁶

"גמלתהו טוב ולא רע" – זו רבקה אמנו, שגמלה ליצחק בשעה שמתה שרה אמו.⁷

"דרשה צמר ופשתים" – זו לאה אמנו, שקבלה ליעקב בסבר פנים יפות, דכתיב: "ויבוא יעקב מן השדה בערב ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא כי שכר שכרתיך וגו' " (בראשית ל טז), לפיכך זכתה ויצאו ממנה מלכים ונביאים.⁸

"הייתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה" – זו רחל אמנו, שהיתה מתביישת על הבנים בכל יום. לפיכך זכתה ויצא ממנה בן, שהוא דומה לספינה, שהיא מלאה כל טוב שבעולם. כך יוסף נתקיים כל העולם בזכותו, וכלכל את העולם בשני רעבון.⁹

"ותקום בעוד לילה" – זו בתיה בת פרעה, גויה היתה ונעשתה יהודיה, והזכירו שמה בין הכשרות, בשביל שעסקה במשה, לפיכך זכתה ונכנסה בחייה לגן עדן.¹⁰

"זממה שדה ותיקחהו, מפרי כפיה נטעה כרם" – זו היא יוכבד, שיצא ממנה משה, שהוא שקול כנגד כל ישראל, שנקראו כרם, שנאמר: "כי כרם ה' צבאות בית ישראל" (ישעיה ה).¹¹

"חגרה בעוז מתניה" – זו מרים שקודם שנולד משה אמרה: עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל. כיון שנולד וכבד עליהם עול מלכות, עמד אביה וטפחה על ראשה, אמר לה: היכן נבואתיך? ועמד וירק בפניה. ועם כל זאת היא מתאמצת בנבואתה, דכתיב: "ותתצב אחותו מרחוק" (שמות ב ד).¹²

"טעמה כי טוב סחרה" – זו חנה שטעמה טעם תפילה, שנאמר: "ותתפלל חנה ותאמר עלץ לבי בה' וגו' " (שמואל א ב א), לפיכך זכתה ויצא ממנה בן שהיה זוג למשה ולאהרן, שהיו מאירין לישראל כְּנֵרוֹת, דכתיב: "משה ואהרן בכוהניו ושמואל בקוראי שמו" (תהלים צט ו), וכתיב ביה בשמואל: "ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה' " (שמואל א ג ג).¹³

"ידיה שילחה בכישור וכפיה תמכו פלך" – זו יעל שלא הרגה את סיסרא בכלי זיין, אלא ביתד בכוח ידיה, ומפני מה לא הרגתו בכלי זיין? לקיים מה שנאמר: "לא יהיה כלי גבר על אשה" (דברים כב ה).¹⁴

"כפה פרשה לעני" – זו אשה אלמנה הצרפית, שכלכלה לאליהו בלחם ובמים.¹⁵

"לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים" – זו רחב הזונה, בשעה שבאו ישראל להחריב יריחו, לא נתיראה מהם, מפני שנתנו לה סימן: "את תקות חוט השני" (יהושע ב יח).¹⁶

"מרבדים עשתה לה" – זו בת שבע, שיצא ממנה שלמה, שהיה מרוקם בשש וארגמן, ומלך מסוף העולם ועד סופו.¹⁷

"נודע בשערים בעלה" – זו מיכל שהצילה דוד מן המיתה.¹⁸

"סדין עשתה ותמכור וחגור נתנה לכנעני" – זו אמו של שמשון שנושעו ישראל על ידו.¹⁹

"עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון" – זו אלישבע בת עמינדב שראתה ארבע שמחות [ביום אחד], אחיה נשיא, ובעלה כהן גדול, ואחי בעלה מלך, ושני בניה פרחי כהונה.²⁰

"פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה" – זו אשה חכמה, שאמרה: "שמעו אמרו נא אל יואב קרב עד הנה ואדברה אליך" (שמואל ב כ טז), שהצילה את העיר בחכמתה וזו היתה סרח בת אשר.²¹

"צופיה הליכות ביתה" – זו אשתו של עובדיה, שהצילה בניה ולא עבדו ע"ז עם אחאב.²²

"קמו בניה ויאשרוה" – זו שונמית, שנקראת אשה גדולה, ומפני מה, מפני שהחזיקה באלישע לאכול.²³

"רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה" – זו רות המואביה, שנכנסה תחת כנפי השכינה.²⁴

"שקר החן והבל היופי". שהניחה אמה ואבותיה ועושרה ובאה עם חמותה וקיבלה כל המצות. תחום שבת – אל אשר תלכי אלך (רות א טז), איסור יחוד עם איש – ובאשר תליני אלין (שם). תרי"ג מצות – עמך עמי (שם). עבודה זרה – ואלהיך אלהי (שם) … לפיכך זכתה ויצא ממנה דוד שריווה להקב"ה בשירות ותושבחות, לפיכך נאמר:

"תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה" – החזק במוסר, שמרו התורה, ותנצלו מיצר הרע.²⁵

מסכת בבא בתרא דף צא עמוד ב – אִמָהּ של מלכות

"הֵמָּה הַיּוֹצְרִים וְיֹשְׁבֵי נְטָעִים וּגְדֵרָה עִם־הַמֶּלֶךְ בִּמְלַאכְתּוֹ יָשְׁבוּ שָׁם" (דברי הימים א ד כג). המה היוצרים – אלו בני יונדב בן רכב שנצרו שבועת אביהם; יושבי נטעים – זה שלמה שדומה לנטיעה במלכותו; וגדרה – זו סנהדרין שגדרו פרצותיהן של ישראל. עם המלך במלאכתו ישבו שם – זו רות המואביה שראתה במלכות שלמה בן בנו של בן בנה, שנאמר: "וישם כסא לאם המלך" (מלכים א ב יט)²⁶, ואמר ר' אלעזר: לְאִמָהּ של מלכות.²⁷

חג שמח ולימוד פורה ומהנה

מחלקי המים

מים אחרונים: "אין מים אלא תורה" ומכאן כנראה המנהג במקצת קהילות צפון אפריקה לשפוך ולהתיז מים (בעיקר ילדים) בחג השבועות. ראו חג המים בויקיפדיה. ובדורות האחרונים יצאו רבים נגד מנהג זה ונראה שעדיף לקיים את דברי מדרש ספרי בפרשת עקב: "נמשלו דברי תורה למים: מה מים חיים לעולם, כך דברי תורה חיים לעולם … מה מים משיבים נפשו של אדם … כך דברי תורה משיבים נפשו של אדם … מה מים חינם לעולם, כך דברי תורה חינם לעולם, שנאמר: הוי כל צמא לכו למים" (ישעיה נה א).