מועדי ישראל

מים ראשונים: פתיחתא היא צורת פתיחה מקובלת למדרש ששורשיה במדרשים הקדומים, בראשם בראשית רבה וויקרא רבה, שדרשות רבות בהם מתחילות ב"פתח": ר' יצחק פתח, ר' תנחומא פתח, ר' יוחנן פתח וכו'. ראש לכולם הוא: "ר' הושעיה רבה פתח" שבתחילת פרשת בראשית שממנו, יש משערים, בא השם למדרש על ספר בראשית כולו ומשם ל'מדרשי רבה' על שאר החומשים – ועד המגילות: שיר השירים, קהלת רבה ועוד. אך במדרשים אלה, הפתיחתא היא חלק מהדרשות (הפרשיות) עצמן; מדרש פותח שלאחריו בא גוף המדרש – פתיחתא וגופא. לעומתם, מדרשים מאוחרים יותר, כגון רות רבה ואסתר רבה, באים עם פתיחתאות כקובץ בפני עצמו, כך הוא לפחות עפ"י הדפוסים שבידינו. הפתיחתא לאיכה רבה, היא הרחבה והמרשימה מכולם. שלושים וארבע פתיחתאות במספר (ויש מונים אותן שלושים ושש כמנין איכ"ה), שכל אחת היא דרשה בפני עצמה וכולן ביחד מהוות אוסף מדרשי ייחודי שהוא הרבה מעבר למבוא ופתיחה.¹ בכתבי יד ובמהדורות דפוס מסוימים נמצא אוסף זה כמדרש נפרד ועצמאי, אך היום ברור לנו שהוא אכן פתיחתא לאיכה רבה שאפשר שנכתב לאחר גוף המדרש (גופא) כמעין סיכום או מבוא ומכאן החזרות המרובות בין הפתיחתאות ובין חמש הפרשות שבגוף המדרש. ועוד זאת נוסיף בפתח דברינו, שמי שדואג שמא ייכשל באיסור לימוד תורה בתשעה באב עקב קריאת דף זה, הרי דברי השולחן ערוך אורח חיים סימן תקנד סעיף ב: "ומותר ללמוד מדרש איכה ופרק אלו מגלחין, וכן ללמוד פירוש איכה ופירוש איוב". ואין לחוש ממה שנוסיף בהערות השוליים.

איכה רבה (בובר) פתיחתא א – היו בת גלים ולא גולים

רבי אבא בר כהנא פתח: "צַהֲלִי קוֹלֵךְ בַּת גַּלִּים הַקְשִׁיבִי לַיְשָׁה עֲנִיָּה עֲנָתוֹת" (ישעיה י ל). אמר ישעיהו לישראל: עד שאתם אומרים שירים ומזמורים לפני עבודת כוכבים, צהלי קולך בדברי תורה, צהלי קולך בבתי כנסיות. "בת גלים" – מה גלים הללו מסויימין בים, כך אבותיהם מסויימין בעולם. דבר אחר, "בת גלים" – בת גולים, ברתיהון דגלוואי. בתו של אברהם אותו שכתוב בו: "ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה" (בראשית יב י)², בתו של יצחק שכתוב בו: "וילך יצחק אל אבימלך מלך פלשתים גררה" (שם כו א), בתו של יעקב שכתוב בו: "וילך פדנה ארם" (שם כח ה).³

"הקשיבי" – הקשיבי למצותי, הקשיבי לדברי תורה, הקשיבי לדברי נבואה, הקשיבי לצדקות ומעשים טובים. "לישה" – ואם לאו – לישה, הא אריה סליק עלך. זה נבוכדנצר הרשע דכתיב ביה: "עלה אריה מסובכו" (ירמיה ד ז). "עניה" – עניה מן הצדיקים, עניה מדברי נבואה, עניה ממצות ומעשים טובים. "ענתות" –  ואם לאו ענתות. הא ענתותא אתי ומתנבא עליך, דכתיב: "דברי ירמיהו בן חלקיהו … אשר בענתות" (ירמיהו א א), כיון שבא הפורענות קונן עליהם: איכה.⁴

איכה רבה (בובר) פתיחתא ב – על מה אבדה הארץ?

רבי אבא בר כהנא פתח: "מי האיש החכם ויבן את זאת" (ירמיהו ט יא).⁵ תני רבי שמעון בן יוחאי: אם ראית עיירות נתלשות ממקומן בארץ ישראל, דע שלא החזיקו בשכר סופרים ובשכר מַשְׁנִים, שנאמר: "על מה אבדה הארץ … ויאמר ה' על עזבם את תורתי" (שם) … ר' הונא ור' ירמיה בשם ר' שמואל ברבי יצחק אמר: מצינו שויתר הקב"ה על עבודת כוכבים ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמים ולא ויתר על מאסה של תורה, שנאמר: "על מה אבדה הארץ" – על עבודת כוכבים ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמים אין כתיב כאן, אלא – "על עזבם את תורתי". ר' הונא ור' ירמיה בשם ר' חייא בר אבא אמרי: כתיב: "ואותי עזבו ואת תורתי לא שמרו" (ירמיה טז) – הלוואי אותי עזבו ותורתי שמרו, מתוך שהיו מתעסקין בה, המאור שבה היה מחזירן למוטב.⁶

איכה רבה (בובר) פתיחתא ה – הריגת זכריה

ר' יודן שאל לר' אחא, אמר לו: היכן הרגו ישראל את זכריה, בעזרת ישראל או בעזרת נשים? אמר לו: לא בעזרת ישראל ולא בעזרת נשים, אלא בעזרת הכהנים. ולא נהגו בדמו לא כדם איל, ולא כדם צבי. שבדם צבי ובדם איל כתיב: "ושפך את דמו וכסהו בעפר" (ויקרא יז יג), ברם הכא כתיב: "כִּי דָמָהּ בְּתוֹכָהּ הָיָה עַל צְחִיחַ סֶלַע שָׂמָתְהוּ לֹא שְׁפָכַתְהוּ עַל הָאָרֶץ לְכַסּוֹת עָלָיו עָפָר" (יחזקאל כד ז).⁷

איכה רבה (בובר) פתיחתא ו – החיבור לגלות עשרת השבטים

רבי אבהו בשם ר' יוסי בר חנינא פתח: "אפרים לשמה תהיה" (הושע ה ט). אימתי? "ביום תוכחה" (שם) – יום שהקב"ה עתיד להתוכח עמהם בדין. אתה מוצא בשעה שגלו עשרת השבטים, לא גלו שבט יהודה ובנימין, והיו עשרת השבטים אומרים: מפני מה הגלה אותנו והם לא הגלה? מפני שהם בני פלטין שלו? דלמא משוא פנים יש כאן! חס ושלום אין כאן משוא פנים, אלא עדיין לא חטאו, וכיון שחטאו הגלה אותם, אמרו עשרת השבטים: הא אלהינו הא אלהינו, הא תקיף הא תקיף, הא קשוט הא קשוט דאפילו לבני ביתיה לא נסיב אפין,⁸ כיון שחטאו – גלו, וכיון שגלו – התחיל ירמיהו מקונן עליהם: איכה.⁹

איכה רבה (בובר) פתיחתא ח – חיבור שני החורבנות

רבי יצחק פתח: "כי קול נהי נשמע מציון איך שודדנו" (ירמיהו ט יח)¹⁰ – וכי יש עצים בוכים ויש אבנים בוכות, שאתה אומר כי קול נהי נשמע מציון? אלא ממי שהוא משרה שכינתו בציון.¹¹ "איך שודדנו" – איך הות לן מבזונים. "בושנו מאד כי עזבנו ארץ" – זו ארץ ישראל, דכתיב: "ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה" (דברים יא יב).¹² "כי השליכו משכנותינו" – אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. דבר אחר: "בושנו מאד כי עזבנו ארץ", אלו דברי תורה, כמה דאת אמרת: " ארוכה מארץ מדה" (איוב יא ט). ו"כי השליכו משכנותיה" – אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. דבר אחר: "בושנו מאד כי עזבנו ארץ", זה בית המקדש, כמה דאת אמרת: "ומחיק הארץ ועד העזרה התחתונה" (יחזקאל מג יד). "כי השליכו משכנותיה" – חורבן בית ראשון וחורבן בית שני, כיון שחטאו גלו, וכיון שגלו התחיל ירמיהו מקונן עליהם: איכה ישבה בדד.¹³

איכה רבה (בובר) פתיחתא ט – חרפת הזרים שנכנסו למקדש

רבי יצחק פתח: "בושנו כי שמענו חרפה כיסתה כלמה פנינו כי באו זרים על מקדשי בית ה' " (ירמיה נא נא). את מוצא, בשעה שנכנסו שונאים לירושלים נכנסו עמהם עמונים ומואבים, שנאמר: "ידו פרש צר על כל מחמדיה כי ראתה גוים באו מקדשה אשר צויתה לא יבאו בקהל לך" (איכה א י). נכנסו לבית קדשי הקדשים ומצאו שם שני כרובים. נטלו אותן ונתנו אותן בכליבה והיו מחזירין אותן בחוצות ירושלים ואומרים: לא הייתם אומרים שאין האומה הזאת עובדת עבודת כוכבים? ראו מה מצינו להם ומה היו עובדים! הא כל אפיין שוין.¹⁴ זהו שכתוב: "יַעַן אֲמֹר מוֹאָב וְשֵׂעִיר הִנֵּה כְּכָל הַגּוֹיִם בֵּית יְהוּדָה" (יחזקאל כה ח).¹⁵

איכה רבה (בובר) פתיחתא י – לא תהא כהנת כפונדקית?¹⁶  

רבי יצחק פתח: "ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל"  (ישעיה מג כב) … שלש מאות וששים וחמישה בתי עבודת כוכבים היו בדמשק וכל אחת ואחת היו עובדין אותה יום אחד. והיה להם יום אחד והיו כולן עובדין באותו היום. וכולן עשו ישראל הגמוניא ועבדו אותן דכתיב: "ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה' ויעבדו את הבעלים ואת העשתרות ואת אלהי ארם ואת אלהי צידון, ואת אלהי מואב ואת אלהי בני עמון ואת אלהי פלשתים ויעזבו את ה' ולא עבדוהו" (שופטים י ו) – אפילו בשותפות. אמר ר' אבא בר כהנא: לא תהיה כוהנת כפונדקית¹⁷ … אמר ר' יודן: משל לעבדו של מלך שעשה סעודה והזמין כל בני כנסיותיו ולא הזמין רבו. אמר המלך: הלואי השוה אותי עבדי לבני כנסיותיו. כך אמר הקב"ה: הלואי השוו אותי בני כגרזימי הזו שהיא באה באחרונה,¹⁸ אלא, "ולא אותי קראת יעקב".¹⁹

קאים טָרוֹן כל יומא ולא לעי וצלויי קמוי את לעי. קאים טרון כל יומא ולא לעי, ואמר ליה חבריה: אתי וצלי והוא אמר לית אנא יכיל.²⁰ אצל הבעל מה כתיב? "ויקראו בשם הבעל מהבקר ועד הצהרים לאמר הבעל עננו ואין קול ואין עונה ויפסחו על המזבח אשר עשה" (מלכים א יח) – הוי "ולא אותי קראת יעקב" – הלואי לא הכרתיך יעקב. למה? כי יגעת בי ישראל.²¹

צום קל

ושנזכה לנחמת ציון ובניין ירושלים

ולגאולה השלמה

מחלקי המים

מים אחרונים: הבאנו רק חלק מתוך שלושים וארבע או שלושים ושש הפתיחתאות של איכה רבה. ראו המשך לדף זה בפתיחתות דאיכה רבה – 2 באתר מחלקי המים.