בִּרְבוֹת הַטּוֹבָה רַבּוּ אוֹכְלֶיהָ וּמַה־כִּשְׁרוֹן לִבְעָלֶיהָ כִּי אִם־רְאוּת עֵינָיו: מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה יֹאכֵל וְהַשָּׂבָע לֶעָשִׁיר אֵינֶנּוּ מַנִּיחַ לוֹ לִישׁוֹן: (קהלת ה י-יא).1
פירוש דעת מקרא לפסוק
ברבות הטובה – השפע, אם ירבה נכסים. רבו אוכליה – כי יצטרך להרבות עבדים ושפחות ובקר … והם מכלים את התבואה.2 ומה כשרון – אם כן, מה ההצלחה והתועלת. לבעליה – של הטובה. כי אם ראות עיניו – רק בעיניו יוכל לראותה, אבל הוא גופו אינו נהנה מן השפע הזה. אדרבא: מתוקה שנת העובד – את אדמתו, חלקת שדהו, בניגוד לעשיר המעביד אחרים בשדותיו הרבים. אם – בין אם יש לו הרבה או מעט.3 ולעומתו: והשבע – השפע הרב של העשיר בעל הנכסים הרבים ומשמשיהן, איננו מניח – אינו נותן לו לישון במנוחה, מפני שהוא דואג לנכסיו גם ביום וגם בלילה.4
קהלת רבה (וילנא) פרשה ה פיסקא י5
"בִּרְבוֹת הַטּוֹבָה רַבּוּ אוֹכְלֶיהָ" – ר' חנניה ור' יונתן שאלו למנחם טלמיא … מהו זה שמשה אומר לבני ישראל: "ויענך וירעיבך ויאכילך את המן" (דברים ח ג), וכי מאכל רעבון נתן להם הקדוש ברוך הוא המן לישראל? מה עשה? הביא לפניהם ב' קשואין, אחת שלימה ואחת שבורה.6 אמר: זו השלימה בכמה היא? אמרו לו: בשני מנה. וזו השבורה בכמה? אמרו לו: במנה אחד. אמר להם: אין סופה של ההיא (השלימה) שייעשה בה כמו בשנייה (בשבורה)? אמרו לו: לא דומה, כשם שהוא מתהנה מן הטעם כך הוא נהנה מן הראיה.7
מדרש תנחומא פרשת כי תשא סימן ג
"כי תשא את ראש בני ישראל", כך פתח רבי תנחומא בר אבא: "מתוקה שנת העובד אם מעט אם הרבה יאכל והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון" (קהלת ה יא). אמרו לו לשלמה: אילו אחר אמר הפסוק הזה, היינו שוחקין עליו. אתה שכתוב בך: "ויחכם מכל האדם" (מלכים א ה), תאמר "מתוקה שנת העובד אם מעט אם הרבה יאכל"?8 אין הדבר כך, שכל מי שהוא רעב, אכל קמעא שנתו מתנדדת ממנו, אכל הרבה שנתו מתוקה.9
אמר להם: איני מדבר אלא בצדיקים ובעמלי תורה.10 כיצד? אדם שכל שנותיו שלושים שנה, ומעשר שנים ואילך הוא עמל בתורה ובמצות ומת לשלושים שנה; ואדם אחד חיה שמונים שנה, ומעשר שנים ואילך עמל בתורה ובמצות עד שמת, אַתְּ אומר: הואיל ולא יגע הראשון אלא עשרים שנה בתורה וזה שיגע שבעים שנה, שהקב"ה מרבה לזה שכר יותר ממי שעסק בתורה עשרים שנה? לפיכך אני אומר: "אם מעט אם הרבה יאכל" … שמתן שכרו של זה כמתן שכרו של זה.11
תדע, א"ר חנינא: שהרי משה שמש את ישראל במצרים ובמדבר מ' שנה וחיה ק"כ שנה, ושמואל כל ימי חייו שנים וחמשים וסבל משאן וטרחן של ישראל וּשְׁקָלָן הכתוב כאחד, שנאמר: "משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו" (תהלים צט), הוי: "מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל וגו' ".12
רש"י על הפסוק בקהלת
מתוקה שנת העובד – עובד האדמה ישן וערבה שנתו עליו בין שהוא אוכל מעט ובין שהוא אוכל הרבה, כי כבר הורגל בכך: והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון – ושובע נכסים של עשיר בעל פרקמטיאות הרבה אינו מניח לו לישון כל הלילה מהרהר בהן. דבר אחר: מתוקה שנת העובד את האלהים, אם מעט ימי שניו ואם הרבה ימי שניו יאכל שכרו המועט כמרובה. משה פירנס את ישראל מ' שנה ושמואל הנביא פירנסם עשר שנים ושקלן הכתוב זה כזה, שנאמר: "משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו וגו' " (תהלים צט). כך נדרש בתנחומא.13
קהלת רבה (וילנא) פרשה ה פיסקא יא
מתוקה שנת העובד – מעשה ברבי שבא מן המרחץ, התעטף בבגדיו והתחיל לעסוק בצרכי צבור. מזג לו עבדו את הכוס ולא היה לו (לרבי) פנאי לקבל אותו ממנו. אדהכי והכי, נתנמנם העבד וישן לו. הפך רבי פניו וראהו ישן. אמר: יפה אמר שלמה: "מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון", כגון אנו שאנו עוסקין בצרכי הציבור (הבריות), אף לישון לא יניחו לנו.14
אבות דרבי נתן נוסחא ב פרק מא
מעשה ברבן שמעון בן גמליאל ורבי ישמעאל שהיו יוצאים ליהרג. והיה רבי שמעון בן גמליאל בוכה. אמר לו רבי שמעון: רבי, מה אתה בוכה? והלא בשתי פסיעות אתה נתון בצד אבותיך.15 אמר לו: וכי תעלה על דעתך שאני בוכה שלא הייתי עוד קטמון שנים?16 אמר לו: והרי הוא אומר: "מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל" (קהלת ה יא).17
אמר לו: ולא אבכה שאני יוצא ליהרג כעובד עבודה זרה וכמגלי עריות וכשופכי דמים וכמחללי שבתות? אמר לו רבי ישמעאל: על חנם, מימיך לא באת אשה לשאול לך על נדתה והאיש על נדרו והיית יישן או סועד, או שמא לא היתה שעה פנויה, או שמא לא הניחו השמש ליכנס? אמר לו: בין ישן בין סועד מצווה היה השמש: כל אדם בל ימנע מלהיכנס. אמר לו: ולא על חנם. אמר לו: פעם אחת הייתי יושב ובני אדם עומדין עלי וגס לבי עלי. אמר לו: כדיי אנו שאנו יוצאין ליהרג.18
שבת שלום ומועדים לשמחה
מחלקי המים19