חורבן ביתר | מחלקי המים

מועדי ישראל

חנוכה
טל ומטר
שמיני עצרת ושמחת תורה
קהלת
סוכות
יום הכיפורים
שבת שובה
ראש השנה
ט"ו באב
תשעה באב
מגילת רות
שבועות
יום ירושלים
ל״ג-בעומר
יום העצמאות
יום הזכרון לחללי מערכות ישראל
יום הזכרון לשואה ולגבורה
שביעי של פסח
שיר השירים
פסח
ליל הסדר
שבת הגדול
שבת החודש
שבת פרה
מגילת אסתר
פורים
שבת זכור
שבת שקלים
ט״ו בשבט
חנוכה
טל ומטר
שמיני עצרת ושמחת תורה
קהלת
סוכות
יום הכיפורים
שבת שובה
ראש השנה
ט"ו באב
תשעה באב
מגילת רות
שבועות
יום ירושלים
ל״ג-בעומר
יום העצמאות
יום הזכרון לחללי מערכות ישראל
יום הזכרון לשואה ולגבורה
שביעי של פסח
שיר השירים
פסח
ליל הסדר
שבת הגדול
שבת החודש
שבת פרה
פורים
מגילת אסתר
שבת זכור
שבת שקלים
ט״ו בשבט
חנוכה
טל ומטר
שמיני עצרת ושמחת תורה
קהלת
סוכות
יום הכיפורים
שבת שובה
ראש השנה
ט"ו באב
תשעה באב
מגילת רות
שבועות
יום ירושלים
ל״ג-בעומר
יום העצמאות
יום הזכרון לחללי מערכות ישראל
יום הזכרון לשואה ולגבורה
שביעי של פסח
שיר השירים
פסח
ליל הסדר
שבת הגדול
שבת החודש
שבת פרה
פורים
מגילת אסתר
שבת זכור
שבת שקלים
ט״ו בשבט
חנוכה
טל ומטר
שמיני עצרת ושמחת תורה
סוכות
קהלת
יום הכיפורים
שבת שובה
ראש השנה
ט"ו באב
תשעה באב
שבועות
מגילת רות
יום ירושלים
ל״ג-בעומר
יום העצמאות
יום הזכרון לחללי מערכות ישראל
שבת וראש חודש
יום הזכרון לשואה ולגבורה
שביעי של פסח
שיר השירים
ליל הסדר
פסח
שבת הגדול
שבת החודש
שבת פרה
מגילת אסתר
פורים
שבת זכור
שבת שקלים
ט״ו בשבט
חנוכה
טל ומטר
שמיני עצרת ושמחת תורה
קהלת
סוכות
יום הכיפורים
שבת שובה
ראש השנה
ט"ו באב
תשעה באב
מגילת רות
שבועות
יום ירושלים
ל״ג-בעומר
יום העצמאות
יום הזכרון לחללי מערכות ישראל
יום הזכרון לשואה ולגבורה
שביעי של פסח
ליל הסדר
שיר השירים
פסח
שבת הגדול
שבת וראש חודש
שבת החודש
שבת פרה
מגילת אסתר
פורים
שבת זכור
שבת שקלים
ט״ו בשבט
חנוכה
טל ומטר
שמיני עצרת ושמחת תורה
קהלת
סוכות
יום הכיפורים
שבת שובה
ראש השנה
ט"ו באב
תשעה באב
שבת וראש חודש
שבועות
מגילת רות
יום ירושלים
ל״ג-בעומר
יום העצמאות
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל
יום הזכרון לשואה ולגבורה
שביעי של פסח
שיר השירים
ליל הסדר
פסח
שבת הגדול
שבת החודש
שבת פרה
מגילת אסתר
פורים
שבת זכור
שבת וראש חודש
שבת שקלים
ט״ו בשבט
חנוכה
טל ומטר
שמיני עצרת ושמחת תורה
קהלת
סוכות
יום הכיפורים
שבת שובה
ראש השנה
ט"ו באב
תשעה באב
מגילת רות
שבועות
יום ירושלים
ל״ג-בעומר
יום העצמאות
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל
שבת וראש חודש
יום הזכרון לשואה ולגבורה
שביעי של פסח
שיר השירים
ליל הסדר
פסח
שבת הגדול
שבת החודש
שבת פרה
מגילת אסתר
פורים
שבת זכור
שבת שקלים
ט״ו בשבט
חנוכה
טל ומטר
שמיני עצרת ושמחת תורה
קהלת
סוכות
יום הכיפורים
שבת שובה
ראש השנה
ט"ו באב
תשעה באב

חורבן ביתר

תשעה באב, תשע"ד

עדכון אחרון: 27/07/2020

מסכת תענית פרק ד משנה ו (ובגמרא בבלי דף כו עמוד ב)

בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר.  משנכנס אב ממעטים בשמחה.1

גמרא ראש השנה יח ע"ב

דאמר רב חנא בר ביזנא אמר רב שמעון חסידא: מאי דכתיב: "כֹּה־אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית־יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים" (זכריה ח יט). קרי להו צום, וקרי להו ששון ושמחה! בזמן שיש שלום – יהיו לששון ולשמחה, אין שלום – צום. אמר רב פפא: הכי קאמר: בזמן שיש שלום – יהיו לששון ולשמחה, יש שמד – צום, אין שמד ואין שלום, רצו – מתענין, רצו – אין מתענין. אי הכי, תשעה באב נמי!2 – אמר רב פפא: שאני תשעה באב, הואיל והוכפלו בו צרות. דאמר מר: בתשעה באב חרב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר.3

איכה רבה פרשה ב סימן ד4

אמר רבי יוחנן: רבי היה דורש: "דרך כוכב מיעקב" (במדבר כד יז) – אל תקרי "כוכב" אלא כוזָב.5 רבי עקיבא כאשר היה רואה את בר כוזיבא, היה אומר: זהו מלך המשיח.6 א"ל ר' יוחנן בן תורתא:7 עקיבא, יעלו עשבים בלחייך ועדיין אינו בא.8 א"ר יוחנן: "הקול קול יעקב" (בראשית כז כב), קול אדריאנוס קיסר הרג בביתר שמונים אלף ריבוא בני אדם.9 ושמונים אלף תוקעי קרנות היו צרין על ביתר,10 והיה שם בן כוזיבא והיו לו מאתים אלף מקוטעי אצבע,11 שלחו לו חכמים: עד מתי אתה עושה לישראל בעלי מומין? אמר להם: והיאך ייבדקו? אמרו לו: כל מי שאינו עוקר ארז מלבנון, אל יכתב באסטרטיא (בצבא) שלך, והיו לו מאתים אלף מכאן ומכאן.12 ובשעה שהיו יוצאין למלחמה היו אומרים: לא תסעוד ולא תסכיף (תכסוף).13 הדא הוא דכתיב: "הלא אתה אלהים זנחתנו ולא תצא אלהים בצבאותינו" (תהלים ס יב).14

ומה היה עושה בן כוזיבא? היה מקבל אבני בליסטרא באחד מארכובותיו וזורקן והורג מהן כמה נפשות. ועל זה א"ר עקיבא כך.15

שלוש שנים ומחצה הקיף אדריאנוס קיסר לביתר, והיה שם רבי אלעזר המודעי עסוק בשקו ובתעניתו. ובכל יום ויום מתפלל ואומר: רבש"ע, אל תשב בדין היום.16 ולבסוף נתן דעתו לחזור.17 בא כותי אחד (לאדריאנוס) ומצאו ואמר לו: אדוני, כל הימים ש"התרנגולת הזו" מתגלגלת באפר, אין אתה כובש אותה.18 אלא המתן לי שאני עושה לך שתוכל אותה עוד היום. מיד נכנס לעיר דרך תעלות הביוב ומצא את רבי אלעזר שהוא עומד ומתפלל. עשה (הכותי) עצמו לוחש באוזנו של ר' אלעזר המודעי. הלכו ואמרו לבר כוזיבא: חביבך19 ר' אלעזר, רוצה להשלים (למסור) את העיר עם אדריאנוס.20 שלח והביא את הכותי ההוא, אמר לו: מה אמרת לו (לר' אלעזר)? אמר לו (הכותי לבר כוכבא): אם אני אומר לך מה אמרתי לו, המלך (אדריאנוס) יהרוג "את האיש ההוא",21 ואם אין אני אומר לך, אתה הורג "את האיש ההוא". אבל מוטב שיהרוג "האיש ההוא" את עצמו ולא יתגלו סודות (מסטורין) המלכות.22 בן כוזיבא סבר בדעתו (שר' אלעזר) רוצה להשלים עם המדינה.23 כיון שסיים ר' אלעזר תפילתו, שלח (בר כוכבא) והביאו אליו. אמר לו: מה אמר לך אותו כותי? אמר לו: אין אני יודע מה לחש לי באוזני ולא שמעתי ממנו כלום, שאני בתפילתי עמדתי ואין אני יודע מה אמר.24 נתמלא רוגזו של בן כוזיבא, נתן לו בעיטה אחת ברגלו והרגו. יצאה בת קול ואמרה: "הוֹי רֹעִי הָאֱלִיל עֹזְבִי הַצֹּאן חֶרֶב עַל־זְרוֹעוֹ וְעַל־עֵין יְמִינוֹ זְרֹעוֹ יָבוֹשׁ תִּיבָשׁ וְעֵין יְמִינוֹ כָּהֹה תִכְהֶה" (זכריה יא יז). אמרה לו: אתה סִמִיתָּ זרוען של ישראל וסִמִיתָּ עין ימינן, לפיכך זרועו של אותו האיש יבש תיבש ועין ימינו כהה תכהה.25

מיד גרמו עונות ונלכדה ביתר ונהרג בן כוזיבא והביאו את ראשו אצל אדריאנוס. אמר: מי הרג את זה? אמר לו גונתאי (כותי) אחד: אני הרגתי לזה.26 אמר לו: לך והביאו לי.27 הלך והביא ומצאו נחש כרוך על צווארו. אמר לו (אדריאנוס לכותי): אילו לא אלוהיו הרגו, מי היה יכול לו! וקרא עליו: "אם לא כי צורם מכרם וה' הסגירם" (דברים לב ל).28 היו הורגים בהם עד ששקע הסוס בדם עד חוטמו והיה הדם מגלגל אבנים של ארבעים סאה והולך בים ארבעה מילין. ואם תאמר שקרובה לים, והלא רחוקה מן הים ארבעה מילין.29 וכרם גדול היה לו לאדריאנוס שמונה עשר מיל על שמונה עשר מיל כמן טבריא לציפורי והקיפו גדר מהרוגי ביתר ולא גזר עליהם שיקברו עד שעמד מלך אחד וגזר עליהם וקברום. ר' הונא אמר: יום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה נקבעה "הטוב והמטיב",30 "הטוב" – שלא הסריחו "והמטיב" – שנתנו לקבורה.31

חמשים ושתים שנה עשתה ביתר אחר חורבן הבית,32 ולמה נחרבה?33 על שהדליקו נרות לחורבן בית המקדש.34 ולמה הדליקו? אמרו: הבוליוטין35 שבירושלים היו יושבין באמצע המדינה,36 וכאשר היה עולה אחד מאיתנו להתפלל, אמרו לו: רוצה אתה להיעשות (להתמנות) בוליוטין? אמר להם: לא. – אתה רוצה להיעשות ארכונטיס?37 אמר להו לא.38 אמרו לו: שמענו שיש לך שדה אחת, האם תרצה למכור אותה לי? אמר לו: אין בדעתי. והיה39 כותב ומשלח שטר מכר לבן ביתו:40 אם יבוא איש פלוני, אל תניח לו להיכנס לשדה שכן מכרה לי. והיה אומר האיש הזה (הביתרי): הלוואי ונשברה רגלו של 'אותו האיש'41 ולא עלה לאותה 'זווית'.42 זהו שכתוב: "צדו צעדינו"43 – שוממה הדרך מלכת בה לאלה הארמונות.44 "קרב קיצנו" – קיצו של אותו הבית.45 "מלאו ימינו" – יומו של אותו הבית.  אף הם,46 לא האריך להם הטוב, דכתיב: "שָׂמֵחַ לְאֵיד לֹא יִנָּקֶה" (משלי יז ה). א"ר יוחנן: שלש מאות מוחי תינוקות נמצאו על אבן אחת ושלש מאות קופות של קצוצי תפילין נמצאו בביתר. וכל אחת ואחת מחזקת שלש סאין וכשאתה בא לחשבון אתה מוצא שלש מאות סאין.

אמר רבן גמליאל:47 חמש מאות בתי סופרים היו בביתר וקטן שבהם לא היה פחות משלש מאות תינוקות, והיו אומרים אם יבואו השונאים עלינו במכתבין הללו אנו יוצאין ודוקרין אותם. וכיון שגרמו העונות ובאו השונאים כרכו כל אחד ואחד בספרו ושרפו אותם ולא נשתייר מהם אלא אני וקרא על עצמו :"עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי וגו' ".48

שני אחים היו בכפר חרוכא ולא היו מניחים רומאי שעבר שם שלא הרגוהו. אמרו: כל עיקר הדבר,49 להביא את כתרו (זרו) של אדריאנוס ולשים אותו בראשו של שמעון (בר כוכבא). כאשר יצאו50 פגע בהם זקן אחד, אמר להם: יהא הבורא בעזרתם מאלה. אמרו לו: לא נסעוד ולא נסכיף.51 מיד גרמו עונות ונהרגו, והביאו את ראשיהם אל אדריאנוס. אמר: מי הרג את אלה? אמר לו גונתאי (כותי) אחד: אני הרגתי אותם. אמר לו: לך והבא לי גופותיהם. הלך ומצא  נחש כרוך בצוואריהם. אמר (אדרייאנוס): אילו אלוהיהם של אלא לא הרג אותם, מי היה יכול להרוג אותם? וקרא עליהם: "אם לא כי צורם מכרם".

אבות דרבי נתן נוסחא א פרק לח

"וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים" (שמות כב כג). ממשמע שנאמר: "והרגתי אתכם בחרב", אני יודע שהנשים נעשו אלמנות. אלא, אלמנות ולא אלמנות52 שלא ימצאו להן עדים להתירם להינשא. כגון ביתר שלא נמלט ממנה נשמה להתיר אשת איש. וממשמע שנאמר: "והיו נשיכם אלמנות", אני יודע שהבנים יתומים.53 אלא יתומים שאינן יתומים שיהיו נכסיהם עומדים בחזקת אבותם ולא יהיו מניחין אותן לירש ולישא וליתן בהן.54

גמרא ראש השנה יח ע"ב55

דאמר רב חנא בר ביזנא אמר רב שמעון חסידא: מאי דכתיב: "כֹּה־אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית־יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים" (זכריה ח יט). קרי להו צום, וקרי להו ששון ושמחה! בזמן שיש שלום – יהיו לששון ולשמחה, אין שלום – צום. אמר רב פפא: הכי קאמר: בזמן שיש שלום – יהיו לששון ולשמחה, יש שמד – צום, אין שמד ואין שלום, רצו – מתענין, רצו – אין מתענין. אי הכי, תשעה באב נמי! – אמר רב פפא: שאני תשעה באב, הואיל והוכפלו בו צרות. דאמר מר: בתשעה באב חרב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר.56

שנזכה לגאולה השלימה

לנחמת ציון ובניין ירושלים

מחלקי המים

 

נוסח הירושלמי תענית ד ה עם פירוש ידיד נפש57

תַּנִי, א"ר יְהוּדָה בֶּן ר' אֶלְעָאי, בָּרוּךְ ר' הָיָה דּוֹרֵשׁ (בראשית כז) הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו. קוֹלוֹ שֶׁל יַעֲקֹב צוֹוֵחַ מִמַּה שֶׁעָשׂוּ לוֹ יְדֵי עֵשו בְּבֵיתָר. תַּנִי ר' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי, עֲקִיבָה ר' הָיָה דּוֹרֵשׁ (במדבר כד) דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב. דָּרַךְ כּוֹזְבָא מִיַּעֲקֹב. ר' עֲקִיבָה כאשר ראה את בר כוכבא, אמר: זהו המלך המשיח. א"ל ר' יוֹחָנָן בֶּן תוֹרַתָא: עֲקִיבָה, יַעֲלוּ עֲשָׂבִים בִּלְחַיַיִךְ וַעֲדַיִין בֶּן דָּוִד לֹא יָבֹא. א"ר יוֹחָנָן, קוֹל אָדְרִיָּינוּס קֵיסָר, הוֹרֵג בְּבֵיתָר שְׁמוֹנִים אֶלֶף רִיבּוֹא.

א"ר יוֹחָנָן שְׁמוֹנִים אֶלֶף זוּג שֶׁל תּוֹקְעֵי קְרָנוֹת הָיוּ מָקִיפִין אֶת בֵּיתָר וְכֹל אֶחָד וְאֶחָד הָיָה מְמוּנֶה עַל כַּמָּה חֵיְילוֹת. וְהָיָה שָׁם בֶּן כּוֹזְבָה וְהָיָה לוֹ מָאתַיִם אֶלֶף מַטִּיפֵי אֶצְבַּע. שָׁלְחוּ חֲכָמִים וְאָמְרוּ לוֹ, עַד אֵימָתַי אַתָּה עוֹשֶׂה אֶת יִשְׂרָאֵל בַּעֲלֵי מוּמִין. אָמַר לָהֶן, וְכִי הֵיאַךְ אֵיפְשָׁר לְבָדְקָן? אָמְרוּ לוֹ: כֹּל מִי שֶׁאֵינוֹ רוֹכֵב עַל סוּסוֹ וְעוֹקֵר אֶרֶץ מִן לְבָנוֹן לֹא יִהְיֶה נִכְתַּב בגדודים שֶׁלְּךָ. הָיוּ לוֹ מָאתַיִם אֶלֶף כָּךְ. וכשיצא למלחמה היה אומר: ריבון העולם, לָא תִסְעוֹד וְלָא תִכְסוֹף; "הֲלֹא אַתָּה אֱלֹהִים זְנַחְתָּנוּ וְלֹא תֵצֵא בְּצִבְאוֹתֵינוּ" (תהלים ס)

שָׁלֹשׁ שָׁנִים וּמֶחֱצָה עָשָׂה אָדְרִייָנוּס מַקִּיף מצור עַל בֵּיתָר. וַהֲוֵה ר' אֶלְעָזָר הַמוֹדָעִי יוֹשֵׁב עַל הַשַּׂק וְעַל הָאֵפֶר וּמִתְפַּלֵּל בְּכֹל יוֹם וְאוֹמֵר, רִבּוֹן הָעוֹלָמִים אַל תֵּשֵׁב בַּדִּין הַיּוֹם אַל תֵּשֵׁב בַּדִּין הַיּוֹם. רצה אדריינוס ללילך לו. אמר לו כותי אחד: אל תלך, לפי שאני אראה מה לעשות למסור לך את הארץ הזו. נכנס דרך הביוב לתוך העיר. נכנס ומצא את רַבִּי אֶלְעָזָר הַמוֹדָעִי עומד ומתפלל. עשה עצמו לוחש באזנו (של רבי אלעזר). ראוהו בני העיר ומסרוהו לבר כוכבא. אמרו לו: ראינו זקן זה מתרועע עם דודך. אָמַר לו (בר כוכבא לכותי): מה אמרת לו, וּמַה אָמַר לָךְ? אמר לו (הכותי לבר כוכבא) אם אומר לך, מלכי יהרוג אותי, ואם לא אומר לך, אתה תהרוג אותי. טוב לי שמלכי יהרוג אותי ולא אתה.58 אמר לו (הכותי לבר כוכבא): אמר לי (ר' אלעזר) שרוצה למסור את המדינה לידי הרומאים.

בא בר כוכבא אצל רַבִּי אֶלְעָזָר הַמוֹדָעִי. אָמַר לו: מה אמר לך אותו כותי? אָמַר לו: לֹא כְּלוּם – ומַה אתה אמרת לו? אמר לו: לֹא כְּלוּם. נתן לו בעיטה והרגו.59 מִיָּד יָצָאת בַּת קוֹל וְאָמְרָה: "הוֹי רֹעִי הָאֱלִיל עֹזְבִי הַצֹּאן חֶרֶב עַל זְרוֹעוֹ וְעַל עֵין יְמִינוֹ זְרֹעוֹ יָבוֹשׁ תִּיבָשׁ וְעֵין יְמִינוֹ כָּהֹה תִכְהֶה" (זכריה יא יז) – הָרַגְתָּ אַתְּ רַבִּי אֶלְעָזָר הַמוֹדָעִי זְרוֹעָן שֶׁל כֹּל יִשְׂרָאֵל וְעֵין יְמִינָם, לְפִיכָךְ זְרוֹעוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ יָבֹשׁ תִּיבָשׁ וְעֵין יְמִינוֹ כָּהֹה תִּכְהֶה. מִיָּד נִלְכְּדָה בֵּיתָר וְנֶהֱרַג בֶּן כְּזוּבָה. הביאו את ראשו אצל אָדְרִיָינוּס. אָמַר להם: מי הרג את זה? אמר לו כותי אחד: אני הרגתי אותו. אמר להם: הראו לי את גופו. הראו לו את גופו. מצא נחש כְּרוּכָה עָלָיו. אָמַר אדריינוס: אִלּוּלֵי אלהיו הרגו (ע"י הנחש), מי יכול היה להרגו? וְקָרָא עָלָיו (דברים לב) "אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָם וַה' הִסְגִּירָם". וְהָיוּ הרומאים הוֹרְגִין בָּהֶם וְהוֹלְכִין עַד שֶׁשָּׁקַע הַסּוּס בְּדָם עַד חוֹטְמוֹ, וְהָיָה הַדָּם מְגַלְגֵּל סְלָעִים מָשְׂאוֹי מ' סְאָה עַד שֶׁהָלַךְ הַדָּם בַּיָּם ברוחב אַרְבָּעַת מִיל. אִם תֹּאמַר שֶׁהִיא ביתר קְרֵיבָה לַיָּם, וַהֲלֹא רְחוֹקָה מִן הַיָּם אַרְבָּעִים מִיל. אָמְרוּ, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת מוֹחֵי תִּינוֹקוֹת מָצְאוּ עַל אֶבֶן אַחַת, וּמָצְאוּ שָׁלֹשׁ קוּפּוֹת שֶׁל קְצוּצֵי תְּפִילִּין שֶׁל תֵּשַׁע תֵּשַׁע סְאִין, וְיֵשׁ אוֹמְרִים תֵּשַׁע עַל שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ סְאִין.

תַּנִי, רשב"ג אוֹמֵר, חֲמֵשׁ מֵאוֹת בָּתֵּי סוֹפְרִים הָיוּ בְּבֵיתָר וְהַקָּטָן שֶׁבָּהֶן אֵין פָּחוֹת מֵחֲמֵשׁ מֵאוֹת תִּינוֹקוֹת. וְהָיוּ אוֹמְרִים אִם בָּאוּ הַשּׂוֹנְאִים עָלֵינוּ בְּמַכְתוֹבִים הַלָּלוּ אָנוּ יוֹצְאִין עֲלֵיהֶן וּמְנַקְּרִים אַתְּ עֵינֵיהֶם. וְכֵיוָן שֶׁגָּרְמוּ עֲוֹנוֹת, הָיוּ כּוֹרְכִים כֹּל אֶחָד וְאֶחָד בְּסִפְרוֹ וְשׂוֹרְפִין אוֹתוֹ. וּמִכּוּלָם לֹא נִשְׁתַּיֵּיר אֶלָּא אֲנִי. וְקָרָא על עצמו (איכה ג) "עֵינִי עוֹלְלָה לְנַפְשִׁי מִכֹּל בְּנוֹת עִירִי".

כֶּרֶם גָּדוֹל הָיָה לְאָדְרִיַינוּס הָרָשָׁע שְׁמוֹנָה עָשָׂר מִיל עַל שְׁמוֹנָה עָשָׂר מִיל כְּמִן טִיבֶּרְיָא לְצִפּוֹרִי, וְהִקִּיפוּ גָּדֵר מֵהֲרוּגֵי בֵּיתָר מְלֹא קוֹמָה וּפִישׁוּט יָדַיִם, וְלֹא גָּזַר עֲלֵיהֶם שֶׁיִּקָּבְרוּ60 עַד שֶׁעָמַד מֶלֶךְ אַחֵר וְגָזַר עֲלֵיהֶם שֶׁיִּקָּבְרוּ. אָמַר רַב חוּנָה: מִשֶׁנִיתְנוּ הֲרוּגֵי בֵּיתָר לִקְבוּרָה נִקְבְּעָה ברכת הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב. הַטּוֹב שֶׁלֹּא נִסְרְחוּ, וְהַמֵּטִיב שֶׁנִּיתְנוּ לִקְבוּרָה.

תַּנִי, ר' יוֹסֵי אוֹמֵר, נ"ב שָׁנָה עֲשַׂת בֵּיתָר לְאַחַר חַרְבָּן בית המקדש. וְלָמָּה חָרְבָה? עַל שֶׁהִדְלִיקָה נֵירוֹת לְאַחַר חוּרְבָּן בית המקדש. וְלָמָּה הִדְלִיקָה נֵירוֹת? שֶׁהָיוּ בּוֹלְיוּטִי של יְרוּשָׁלַם יוֹשְׁבִים בְּאֶמְצַע הַמְּדִינָה. וכשראו אדם העולה לירושלים, היו אומרים לו: כיון ששמענו עליך שאתה רוצה להיות שר ומושל. וְהוּא אָמַר לוֹן: לֵית בְּדַעֲתִי. – כיון ששמענו שאתה רוצה למכור את השדה שלך. וְהוּא אָמַר לוֹן: לֵית בְּדַעֲתִי. והיה חבירו אומר לו: מה אתה רוצה ממנו? כתוב ואני אחתום!61 והיה כותב וחבירו חותם.62 והיו שולחים את השטר לבית הממונה על השדות ואמרו לו אל תתן לפלוני לרדת לשדהו כי הוא מכר אותה לי. כיון ששמע כך אמר על עצמו: הלואי ורגלו הייתה נשברת ולא היה עולה לירושלים. ומתוך ששנאו מה שנעשה להם, שמחו על חורבן ירושלים.63 הַדָא הִיא דִכְתִיב: "צָדוּ צְעָדֵינוּ מִלֶּכֶת בִּרְחֹבֹתֵינוּ". צָדוּ צְעָדֵינוּ – תהיה חרבה ושוממה הדרך לאותו הבית. קָרַב קִצֵּנוּ – קָרַב קִיצֵיהּ דְהַהוּא בַּיְיתָא. מָלְאוּ יָמֵינוּ – מלאו ימיו של אותו הבית.

אף הם (אנשי ביתר) לא יצאו בטוב "שָׂמֵחַ לְאֵיד לֹא יִנָּקֶה" (משלי יז)

שְׁנֵי אָחִים הֲווּן בִּכְפָר חֲרֵיבָה. והיו הרומאים הולכים עליהם והם הורגים בהם. ואמרו (הרומאים): התרופה לדבר היא לתת כתר מלכות על ראשם.64 אָמְרִין, מְבָדְקִינַן אמרו הרומאים נבדוק עוד פעם אוּף חַד זְמַן מְנַפְּקִין ננסה עוד פעם אחת, ואם לא נצליח נהיה להם לעבדים. לפני שהאחים יצאו למלחמה פָּגַע בֵּיהּ חַד סָב פגש בהם זקן אחד אָמַר לוֹן, בְּרַיְיכוֹן סָעוּדִינְכוֹן יהיה בוראכם בעזרתכם. אָמַר, לָא יַסְעִיד וְלָא יִסְמוֹךְ אמר אחד מהאחים, אין אנו זקוקים לעזרה ולא שיפריע לנו שנאמר (תהלים ס) הֲלֹא אַתָּה אֱלֹהִים זְנַחְתָּנוּ וגרם העון ונהרגו.

הערות שוליים

  1. ראה דברינו חודש אב החודש החמישי בפרשת מסעי, שם דנו במשנה זו במלואה.
  2. שהוא צום החמישי. צום הרביעי הוא יז בתמוז, צום השביעי הוא צום גדליה וצום העשירי הוא י' בטבת. והרי שתשעה באב בכלל הצומות שבאו בגין מאורעות בית ראשון ועתה זכו עולי שיבת ציון לתקווה ולנחמה! ועוד נחזור לגמרא זו בסוף הדף.
  3. בשבעה עשר בתמוז גם לא חסרו צרות: "נשתברו הלוחות ובטל התמיד והובקעה העיר ושרף אפוסטמוס את התורה והעמיד צלם בהיכל", אבל תשעה באב שונה משאר הצומות משום ש"הוכפלו בו צרות" ומה שקרה בבית ראשון, חזר בבית שני. ובעצם שולשו בו הצרות ונוסף ליום זה גם כישלון מרד בר כוכבא, שישים וחמש שנים לאחר חורבן בית שני במרד הגדול, הוא חורבן ביתר וחרישת העיר ירושלים (פעולה שמסמלת את ההריסה הסופית של ירושלים והקמתה של העיר הרומית אליה קפיטולינה וזה היה כנראה בסמוך למרד בר כוכבא ואולי אחת הסיבות לו). בחורבן השלישי, מרד בר כוכבא ולכידת ביתר נרצה להתמקד הפעם.
  4. סיפורה של ביתר (מרד בר כוכבא) מצוי במספר מקומות בספרות חז"ל. ראשון ומורחב מכולם הוא התלמוד הירושלמי מסכת תענית פרק ד הלכה ה, שעליו, בנוי מדרש איכה רבה זה ובמהדורת בובר (בהבדלים קלים). ראה גם מדרש הגדול דברים פרשת כי תבוא פרק כח פסוק נב. בתלמוד הבבלי מופיע סיפור מלחמת ביתר ונפילתה בגמרא גיטין נז ע"א: "אשקא דריספק חרוב ביתר" וכן בדף נח ע"א בסיפור על המספר העצום של התלמידים שהיו לומדים תורה בביתר ונהרגו, סיפור שנראה להלן. אנחנו תפסנו את לשון איכה רבה עיקר ונעזרנו בתרגום לעברית בהוצאת המדרש המבואר. נעיר פה ושם מנוסח הירושלמי (שבתרגום הארמית שבו לעברית, נעזרנו בפירוש ידיד נפש). הרוצים להעתיק קטעים מנוסחי איכה רבה והירושלמי שלהלן מתבקשים לעיין במקור ולא לסמוך על הנוסחים שלהלן בהם שובץ התרגום לעברית וחלו בו ידינו!
  5. רבי, בנו של רשב"ג שנראה להלן שהיה כפי הנראה מעורב במרד בר כוכבא ועכ"פ מתושבי ביתר וְעֵד לאירועים הקשים של המרד ודיכויו, סוקר ממרחק וממבט הציפור (יושב בציפורי) את האירוע ומחווה דעה שהכוכב של בר כוכבא לא היה אלא כוזב. הפסוק "דרך כוכב מיעקב" לקוח מברכתו של בלעם ועל זה כבר אמרו חז"ל בגמרא סנהדרין קה ע"ב: "כולם חזרו לקללה". ועוד אמרו על בלעם: "לא מדובשך ולא מעוקצך", שכן דובשו מתחלף מהר בעוקצו.
  6. ראה הנוסח בירושלמי: "תני ר' שמעון בן יוחי: עקיבה רבי היה דורש דרך כוכב מיעקב דרך כוזבא מיעקב". כוזבא זהו שמו ורבי עקיבא ודאי לא דרש אותו לגנאי ולא היסס להיעזר בפסוק מנבואתו ועצתו הרעה של בלעם (ראה דברינו עצת בלעם . את זאת עשה רבי, דור מאוחר יותר ונראה שמדרש איכה רבה הוא המקור לדרשת הגנאי: כוכב – כוזב. עוד על משיחותו של בר כוכבא ראה סנהדרין צג ע"ב: "בר כוזיבא מלך תרתין שנין ופלגא. אמר להו לרבנן: אנא משיח".
  7. ראה הסיפור על ר' יוחנן בן תורתה בפסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא יד – פרה, שהיה גוי שקנה פרה חורשת מיהודי, והתגייר בעקבות שראה שהפרה מסרבת לעבוד בשבת. ולפיכך נקרא בן תורתא – בן השור. ראה דיון על מדרש זה בדברינו אגדה סותרת הלכה בדפים המיוחדים.
  8. "יעלו עשבים בלחייך", היינו כשתמות. נראה שר' עקיבא ור' יוחנן בן תורתא (בן השור) הם אבטיפוס לדורות לציפייה ולכמיהה המוחשיים למשיח "בכל יום שיבוא" מחד גיסא, ולהכרה ולהבנה המציאותית ש"עדיין לא בא מר", מאידך גיסא. ראה גמרא סנהדרין צח ע"א על רבי יהושע בן לוי שפגש את המשיח ברומא ושאל אותו: "לאימת אתי מר?" ותשובתו הפתלתלה: "היום" ... "היום אם בקולו תשמעו".
  9. הגרסה במדרש איכה כאן משובשת וגם פיסוק המשפטים לא ברור. במקור בירושלמי השתמר נוסח מדויק יותר שנמצא מיד בתחילת הדרשה: "תני אמר רבי יהודה בי רבי אלעאי: ברוך רבי היה דורש: הקול קול יעקב והידים ידי עשו - קולו של יעקב צווח ממה שעשו לו ידיו של עשו". גם את הנקודה שמנו עפ"י נוסח הירושלמי: "א"ר יוחנן: שמונים אלף זוג של תוקעי קרנות היו מקיפין את ביתר וכל אחד ואחד היה ממונה על כמה חיילות. והיה שם בן כוזבה והיה לו מאתים אלף מטיפי אצבע וכו' ".
  10. תוקעי קרנות הם ראשי גייסות שאספו את חייליהם ע"י תקיעה בקרן. ראה תקיעת החצוצרות בתורה במסע העם וביציאה למלחמה (במדבר פרק י).
  11. מטיפי אצבע, בנוסח הירושלמי, שבר כוכבא עשה "מבחן קבלה" למי שביקש להצטרף לחיילותיו אם הוא מוכן לקטוע לעצמו אצבע.
  12. ראה שוב בנוסח הירושלמי: "אמרו לו: כל מי שאינו רוכב על סוסו ועוקר ארז מן לבנון לא יהיה נכתב באיסרטיא שלך. והיו לו מאתים אלף כך ומאתים אלף כך". משמע שקיבל את המבחן שהציעו לו חכמים והמשיך לגייס ובסה"כ היו לו 400 אלף לוחמים. המספרים במדרשים הם כידוע קצת ע"ד הגוזמא, כפי שנראה גם להלן במספר ההרוגים והאבדות.
  13. אלהים, אל תסייע לנו (תסעוד אותנו) ואל תפריע לנו (תכסוף) – אנחנו כבר נסתדר. ויש מסבירים שתכסוף הוא גם להשתוקק – אל תשתוקק לנו (פני משה), או גם "אל תשחית אותנו אלא הנח הכל לטבע" (קרבן העדה). הוא לא אומר שאין אלוהים בעולם, הוא פונה אל "ריבונו של עולם"! אם הפקרת את עולמך ולא הצלת אותנו מהרומיםמעד כאן, אל תתערב גם כעת.
  14. דרך אחת להסביר את המילים הקשות האלה, את ההתרסה כלפי שמיא היא האכזבה מהיעדר התשועה משמים לגזירות הרומאים הקשות שהיו בין הגורמים למרד בר כוכבא: גזירת המילה, ייסוד איליה קפיטולינה (חרישת העיר) שציינו לעיל ועוד. אם לא עזרת לנו וזנחתנו אז, אל תצא גם בצבאותינו כעת, אומר בר כוכבא. ראה פסוק זה גם בהקשר לגיבור יהודי יהיר אחר, בר דרומא במרד טור מלכא: "אכשליה פומיה לבר דרומא, ואמר: הלא אתה אלהים זנחתנו ולא תצא אלהים בצבאותינו" (גמרא גיטין נז ע"א) וזה נושא קשור אבל אחר, ולא נאריך בו כאן.
  15. ארכובה היא ברך, שהיה בר כוכבא מקבל את האבנים שירו הרומאים ממכונות הקלע (המרגמות, הבליסטראות) שלהם בברכיו וחוזר וזורק אותם על הרומאים והן חוזרות ופוגעות ביורים. ומזה התפעל ר' עקיבא ואמר: "דרך כוכב מיעקב"! קטע אחרון זה איננו בירושלמי.
  16. מזכיר את ר' צדוק שישב בתענית ארבעים שנה שלא תיחרב ירושלים (גיטין נו ע"א).
  17. אדריאנוס התייאש מלכבוש את ביתר ורצה לחזור. אולי רמז לצורך של האימפריה הרומית לתגבר את הכוחות לאחר כישלונות דיכוי המרד בתחילה. ראה הערך מרד בר כוכבא בויקיפדיה. האימפריה הרומית נאלצה לרכז כשבעה ליגיונות שהובאו מרחבי האימפריה: בריטניה, איזור הדנובה, ספרד ועוד, כשליש של הצבא הרומי הסדיר, על מנת לדכא את המרד.
  18. כל עוד שרבי אלעזר המודעי יושב בשקו ובתעניתו, לא תוכל לכבוש את ביתר.
  19. דודך. ר' אלעזר המודעי היה דודו של בר כוכבא.
  20. שוב בדומה לחשדות במרד הגדול, בר' יוחנן בן זכאי שהוא רוצה לצאת את העיר ולהשלים עם צבא רומא.
  21. "האיש ההוא" הוא הכותי עצמו, מעין לשון גוף שלישי על עצמו.
  22. מטרתו הברורה של הכותי היא להחשיד את ר' אלעזר המודעי בקשר עם רומא. טיעוניו של הכותי הם פלפול מסובך ותמוה, אבל הספיקו לסכסך בין בר כוכבא, שאולי כל הזמן חי במתח ובחשדות, ובין דודו ר' אלעזר המודעי.
  23. היינו רומא היינו אדריאנוס ומכאן מתחילה הנפילה כפי שמתואר בהמשך. במקור בירושלמי דברי הכותי לבר כוכבא, הלשנתו על ר' אלעזר המודעי והדיאלוג של בר כוכבא עם ר' אלעזר לאחר מכן, יותר ברורים ומובנים. שם הוא אומר בפירוש לבר כוכבא שר' אלעזר המודעי אמר לו שהוא מבקש להשלים עם הרומאים. כאן בר כוכבא "סבר מדעתו". אך כל זה לא מסביר את התפרצותו של בר כוכבא מול ר' אלעזר ואיבוד עשתונותיו. אולי סימן הוא שמצב ביתר הנצורה נעשה גרוע למדי.
  24. זו התפילה לעיל: "רבש"ע, אל תשב בדין היום" שהגנה על העיר. הכותי ידע והבין והאמין שבזכות תפילה זו לא תיפול ביתר וזו העצה שנתן לקיסר הרומי. אבל לא בר כוכבא, שהרי אמר לאלהים: "לא תסעוד ולא תסכיף (תכסוף)".
  25. "רועי אליל" נדרש כאן ובמקורות המקבילים על בר כוכבא ומפרשי המקרא על פסוק זה בזכריה מוסיפים גם את הורדוס ואגריפס. נראה שאפשר גם לחבר ביטוי זה לנבואת יחזקאל בפרק לד על "רועי ישראל" השקריים אשר: "לֹא דָרְשׁוּ רֹעַי אֶת צֹאנִי וַיִּרְעוּ הָרֹעִים אוֹתָם וְאֶת צֹאנִי לֹא רָעוּ". לחז"ל פשוט שלא עוצמתה של רומא היא שהכניעה את מרד בר כוכבא, אלא החטא. בחורבן הבית חטאם של חכמים שלא מיחו (ראה דברינו קמצא ובר קמצא לקם של חכמים) וכאן חטאו של בר כוכבא שהרג בחינם חכם גדול בישראל (שהיה "במקרה" גם דודו). מה שאומר שבר כוכבא היה משיח של כזב (כוזיבא) ובלשון פשוטה יותר: משיח שקר. עוצמה פיסית ועוצמה רוחנית קשורים זה בזה וברור ששקו ותעניתו של ר' אלעזר המודעי הם שגוננו על ביתר. יש כאן גם תשובה לדברי בר כוכבא: "לא תסעוד ולא תסכיף". ראה מה קורה כשאתה סומך רק על כוחך וחכמתך.
  26. המדרש מציג את הכותים הם השומרונים כמשתפי פעולה עם הרומים ומתנגדים לבר כוכבא, אך החוקרים חלוקים בשאלה אם הם תמכו במרד, התנגדו לו או עמדו מהצד. ראה שוב הערך מרד בר כוכבא בויקיפדיה.
  27. היינו את שאר חלקי הגופה.
  28. הגוי מכיר בהשגחת הקב"ה. בדומה לנבוזראדן בחורבן בית ראשון (איכה רבה פרשה ב, כולל הדם הרב שבהמשך הדרשה), נירון קיסר בסיפור קמצא ובר קמצא (גיטין נו ע"א) ועוד.
  29. ארבעים מיל בירושלמי, נראה מדויק יותר. ראה תיאור ההרג הנורא להלן על "מוחי התינוקות" וכן בבבלי גיטין נז ע"א: "תניא, רבי אליעזר הגדול אומר: שני נחלים יש בבקעת ידים, אחד מושך אילך ואחד מושך אילך, ושיערו חכמים: שני חלקים מים ואחד דם. במתניתא תנא: שבע שנים בצרו עובדי כוכבים את כרמיהן מדמן של ישראל בלא זבל".
  30. ברכת הטוב והמטיב בברכת המזון. וזה הקשר לט"ו באב הקרב ובא.
  31. ראה דברינו ברכת המזון בפרשת מסעי וראה גם דברינו ברכת הטוב והמטיב בפרשת עקב.
  32. ביתר נשארה עומדת על תילה 52 שנה אחרי חורבן בית המקדש. בחשבון ההיסטורי הידוע לנו היום, בית המקדש השני רב בשנת 70 לספירה (ג' תת"ל) וסוף מרד בר כוכבא בו נחרבה ביתר היה בשלהי שנת 135 לספירה (ג'תתצ"ה), היינו 65 שנה.
  33. חז"ל כאמור מחפשים תמיד את הסיבה המוסרית-דתית. מדוע לא צלח המרד (למרות שלעיל כבר ראינו את התנשאותו של בר כוכבא). ובין השיטין אנחנו מתרשמים שהיו חיים ביהודה אחרי חורבן הבית (כפי שגם היו בגליל אחרי הסוף הקשה מאד של מרד בר כוכבא שלאחריו הוסב השם של יהודה לסוריה-פלשתינה.
  34. ולא התאבלו על ירושלים!
  35. בולי היא מועצת העיר. בוליוטין הם חברי המועצה שהין מן הסתם גם עשירים וניצלו כפי שנראה את מעמדם.
  36. מרכז העיר, מקום מושב המועצה (שער העיר בתנ"ך).
  37. גם זה סוג של משרה פקידותית בעיר תחת שלטון רומי, אולי בדרגה נמוכה יותר. נראה שמדובר במשרות בביתר, לא בירושלים. הגבירים הירושלמים מנסים להשתלט על ביתר דרך מינויים משלהם למועצת העיר ביתר.
  38. הביתרי לא מתפתה לתחבולות הירושלמים, אך הן נמשכות.
  39. הבוליטון הירושלמי. כאילו לא שמע מה הביתרי אמר לו.
  40. לאריס שהיה מעבד את השדה של הביתרי. כל הדיון כאן הוא בין בעלי שדות עשירים שמחכירים את שדותיהם. כך במדרש המבואר. אבל בנוסח הירושלמי המהלך מורכב יותר, שעשו את מכירת השדה ב'עסק גדול' ובקול רם שישמעו האנשים שמסביב וגם שלחו את השטר לממונה על השות שהוא מעין רישום המקרקעין של ימינו. ראה בירושלמי להלן.
  41. מדבר על עצמו בגוף שלישי, היינו, הלוואי ולא עליתי להתפלל בירושלים.
  42. כינוי של גנאי לירושלים.
  43. ראה הפסוק המלא באיכה ד יח שנדרש להלן: "צָדוּ צְעָדֵינוּ מִלֶּכֶת בִּרְחֹבֹתֵינוּ קָרַב קִצֵּינוּ מָלְאוּ יָמֵינוּ כִּי בָא קִצֵּינוּ".
  44. ארמונות ירושלים. בשל חמסנותם וחמדנותם של עשירי ירושלים שהיו נטפלים לעולי הרגל.
  45. בית המקדש. קיצו ויומו של בית המקדש באו לאר ששממו הדרכים לירושלים וצרו צעדי עולי רגלים וערים שמסביב.
  46. אנשי ביתר שאמנם נעשקו ע"י עשירי ירושלים, אבל שמחו על חורבנה.
  47. ובירושלמי שמדייק יותר: רבן שמעון בן גמליאל, בנו של רבן גמליאל דיבנה, אביו של רבי יהודה הנשיא, דור שישי להלל הזקן.
  48. קטע זה של לימוד התורה העצום שהיה בביתר מצוי גם בבבלי מסכת גיטין נח ע"א: "אמר רב יהודה אמר שמואל משום רבן שמעון בן גמליאל, מאי דכתיב: עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי? ארבע מאות בתי כנסיות היו בכרך ביתר, ובכל אחת ואחת היו בה ארבע מאות מלמדי תינוקות, וכל אחד ואחד היו לפניו ארבע מאות תינוקות של בית רבן, וכשהיה אויב נכנס לשם היו דוקרין אותן בחוטריהן, וכשגבר אויב ולכדום, כרכום בספריהם והציתום באש". ראה מאמר של נח חכם, רבן שמעון בן גמליאל בביתר, תרביץ כרך עד תמוז-אלול תשס"ה, שסוקר סיפור זה במקורותיו השונים (בעיקר הירושלמי שלהלן מול הבבלי גיטין נח) ומתמקד בשאלה אם רבן שמעון בן גמליאל היה בביתר בזמן המרד (ראה דבריו: ולא נשתייר מהם אלא אני), ומי היו אותם תינוקות במאות בתי הספר תלמידים שעסקו בלימוד תורה בלבד, או תלמידים שגם היו נכונים להילחם.
  49. מטרת מלחמתנו העיקרית
  50. להילחם ברומאים (ולהביא את כתרו של אדרייאנוס).
  51. כדברי בר כוכבא לעיל. מה שמראה שהמוטו של כוחנו ועוצמת ידינו חלחל לדרגים למטה.
  52. עגונות, שאין מי שיכולך להעיד על בעליהם שמתו כפי שהוא מסביר בהמשך.
  53. אז למה צריך הכתוב גם לומר: "והיו בניכם יתומים"? אלא שוב רעיון דומה, יתומים שאין עדות על אביהם שנפטר לפיכך אינם יכולים לרשת את נחלת המת, כפי שהוא מסביר והולך.
  54. לעומת מדרש זה, ראה דברי הגמרא ביבמות דף קכב עמוד א שנמצאה להם תקנה ע"י עדות של גוי: "ושוב מעשה בששים בני אדם שהיו מהלכין לכרכום ביתר, ובא עובד כוכבים ואמר: חבל על ששים בני אדם שהיו מהלכין בדרך ביתר, שמתו וקברתים, והשיאו את נשותיהם". ובאמת פלא הוא איך אחרי כל זאת חזר ופרח היישוב היהודי בארץ, בגליל ובגולן בימי רבי וחבורתו חמישים שנה אחרי החורבן הגדול בביתר.
  55. נסיים בגמרא בה פתחנו.
  56. שים לב למתדיינים בסוגיה זו שהם אמוראים מדור 3-5, שנים רבות לאחר חורבן הבית ומרד בר כוכבא שכשל. לכאורה, מה טעם לצטט בתקופה זו את הפסוק בזכריה שיסודו בתחילת בית שני בעת התקווה הגדולה של חידוש היישוב היהודי בארץ? הלוא עינינו הרואות שדברי זכריה, כולל דבריו הנמלצים בפרק ד פסוק ז, הפטרת שבת חנוכה: "מִי־אַתָּה הַר־הַגָּדוֹל לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל לְמִישֹׁר וְהוֹצִיא אֶת־הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה תְּשֻׁאוֹת חֵן חֵן לָהּ" – הרי דברים אלה לא התקיימו! אע"פ כן, באים אמוראי בבל שנים רבות לאחר החורבן ואומרים: פסוקים אלה כן בתוקף! "יש שלום - ששון ולשמחה, אין שלום – צום ... אין שמד ואין שלום, רצו - מתענין, רצו - אין מתענין". להוציא תשעה באב שבו הוכפלו ושולשו הצרות וחרבה ביתר. אז מה נאמר אנו שזכינו לתקומת עם ישראל הריבון בארצו, לקיבוץ גלויות ולפריחה כלכלית עצומה?
  57. במחשבה שנייה נראה שעדיף היה אילו עשינו את נוסח הירושלמי עיקר תוך השוואה עם השינויים של איכה רבה, ולא כפי שמובא לעיל. הנוסח להלן מובא גם לטובת כל הרוצים להעמיק בנושא, אך שוב אזהרה! הקורא והמעיין החרוץ ייטיב אם יפנה אל המקור. הנוסח שלהלן מבוסס על תרגום ידיד נפש ואיננו המקור.
  58. ולכן אגלה לך, מה שהוא מיד עושה. קטע זה באיכה רבה לא ברור.
  59. בר כוכבא מאמין לכותי ולא לרבי אלעזר דודו. נראה שכבר היה חשדן ומתוסכל מכישלון המרד ההולך ומסתמן. במקבילה באיכה רבה יש את התוספת החשובה שרבי אלעזר אומר שהיה שקוע בתפילה וגם לזה אין בר כוכבא מאמין.
  60. גזר עליהם שלא ייקברו.
  61. נזייף שטר מכר.
  62. פירוש ידיד נפש מוסיף כאן: "והיו מדברים בקול רק שהאנשים סביב ישמעו שבענין מכירת השדה הם מדברים", היינו שעשו פומבי למכירה המזויפת.
  63. מדובר באנשי ביתר.
  64. הרומאים היו מוכנים להיכנע לאותם שני אחים. וודאי שקצת גוזמא יש כאן, אבל מזכיר את אדריינוס לעיל שרצה לחזור.

האתר פתוח לגלישה חופשית ואינו דורש רישום. נשמח לשמוע לקבל הערות והארות מכל המבקרים באתר.

בנוסף, דפי פרשת השבוע והמועדים המתחדשים נשלחים במייל לכל המעוניין ומועלים במקביל לאתר.

להצטרפות לרשימת התפוצה