וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹהִים מִן הַמַּחֲנֶה וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר: (שמות יט יז).1
וַתִּקְרְבוּן וַתַּעַמְדוּן תַּחַת הָהָר וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם חֹשֶׁךְ עָנָן וַעֲרָפֶל: (דברים ד יא).2
מכילתא דרבי ישמעאל יתרו – מסכתא דבחודש פרשה ט – להודיע שבחם של ישראל
ר' אליעזר אומר: להודיע שבחן של ישראל, שכשעמדו כולן לפני הר סיני לקבל את התורה, מגיד שלא היה בהן סומין, שנאמר: "וכל העם רואים"; מגיד שלא היה בהן אלמים, שנאמר: "ויענו כל העם יחדו"; ומלמד שלא היה בהן חרשין, שנאמר: "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע"; ומנין שלא היה בהם חיגרים? שנאמר: "ויתיצבו בתחתית ההר".3
מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק יט פסוק יז – כחתן לקראת כלה
"ויוצא משה את העם לקראת האלקים" – ר' יוסי יודן ברבי היה אומר: "ה' מסיני בא" (דברים לג ב) – על סיני נגלה!4 ואני אומר: מסיני בא לקבל בניו בשמחה. מושלו משל: למה הדבר דומה? לחתן שיצא לקראת כלה. מכבודו של יוצא אתה למד מה כבודו של נכנס.5 לכך נאמר: "ויוצא משה את העם לקראת האלקים". "ויתיצבו בתחתית ההר" – נצפפו. ועליהם מפורש בקבלה: "יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה" (שיר השירים ב יד).6
פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) דברים פרשת נצבים דף נ עמוד א – יציבות הרבה
"אתם נצבים" – אמר להם משה: בואו וראו ואגידה לכם על כמה יציבות התיצבתם. בתחילה על הים כענין (שם יד) "התיצבו וראו את ישועת ה' ". ואח"כ התיצבתם לקבל את התורה שנאמר (שם יט) ויתיצבו בתחתית ההר. ועתה אתם נצבים.7
רשב"ם דברים פרק ד פסוק יא – התייצבות זהירה ובחרדה
"ותקרבון ותעמדון תחת ההר" – דכתיב: ויוצא משה את העם לקראת האלהים מן המחנה ויתיצבו בתחתית ההר, בסמוך תחת ההר … והוצרך לכתוב לפי שכתוב לפנינו: ועתה למה נמות כי תאכלנו האש הגדולה וגו'.8
מכילתא דרבי ישמעאל יתרו מס' דבחדש פרשה ט: וירא העם וינועו
"וירא העם וינועו" – אין נוע בכל מקום אלא זיע, שנאמר: "נוע תנוע ארץ" (ישעיה כד כ). "ויעמדו מרחוק" – חוץ משנים עשר מיל; מגיד שהיו ישראל נרתעים לאחוריהם שנים עשר מיל וחוזרין לפניהם שנים עשר מיל, הרי עשרים וארבעה מיל על כל דיבור ודיבור, נמצאו מהלכים באותו היום מאתים וארבעים מיל. באותה שעה אמר הקב"ה למלאכי השרת דדו וסייעו את אחיכם, שנאמר:"מלכי צבאות ידודון ידודון" (תהלים סח יג) – ידודון בהליכה וידודון בחזרה. ולא מלאכי השרת בלבד, אלא אף הקב"ה, שנאמר: "שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני" (שיר השירים ב ו).9
מכילתא דרבי ישמעאל יתרו – מס' דבחדש פרשה ג – היונה בצל ההר
"ויתיצבו בתחתית ההר" – מלמד שנתלש ההר ממקומו, וקרבו ועמדו תחת ההר, שנאמר: ותקרבון ותעמדון תחת ההר" (דברים ד יא). עליהם מפורש בקבלה: "יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמיעיני את קולך כי קולך ערב ומראיך נאוה" (שיר השירים ב יד). "הראיני את מראיך" – אלו שתים עשרה מצבה לשנים עשר שבטי ישראל; "השמיעני את קולך" – אלו עשרת הדברות; "כי קולך ערב" – לאחר הדברות; "ומראך נאוה" – "ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ה' " (ויקרא ט ה).10
מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק יט פסוק (יז) ויוצא – מכפיה ואיום לתשובה ובכייה
דבר אחר:11 ויתיצבו בתחתית ההר מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר אם מקבלין אתם עליכם את התורה מוטב ואם לאו כאן תהא קבורתכם. באותה שעה געו כולם ושפכו לבם כמים בתשובה ואמרו: כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. אמר הקב"ה: ערבים אני צריך. אמרו: הרי שמים וארץ יערבונו. אמר להן: בטילין הן. אמרו: אבותינו יערבונו. אמר להן: עסיקין הן. אמרו: בנינו יערבונו. אמר: הרי ערבים טובים. וכן הוא אומר: "מפי עוללים ויונקים יסדת עוז" (תהילים ח ג) ואומר: "ותשכח תורת אלקיך אשכח בניך גם אני" (הושע ד ו).12
מסכת שבת דף פח עמוד א – כפייה, מודעא, קבלה, יראה והשקטה
"ויתיצבו בתחתית ההר" – אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה – מוטב, ואם לאו – שם תהא קבורתכם.13
אמר רב אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא: אף על פי כן, הדור קבלוה בימי אחשורוש. דכתיב: "קימו וקבלו היהודים" (אסתר ט כז) – קיימו מה שקיבלו כבר.14
אמר חזקיה: מאי דכתיב: "משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה" (תהלים עו ט) – אם יראה למה שקטה, ואם שקטה למה יראה? אלא: בתחילה – יראה, ולבסוף – שקטה. ולמה יראה? – כדריש לקיש, דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב: "ויהי ערב ויהי בקר יום השישי" – ה"א יתירה למה לי? – מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית, ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה – אתם מתקיימין, ואם לאו – אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו.15
מדרש תנחומא פרשת נח סימן ג – בין תורה שבע"פ לתורה שבכתב
יתברך שמו של מלך מלכי המלכים הקב"ה שבחר בישראל משבעים אומות … ונתן לנו את התורה בכתב ברמז צפונות וסתומות ופרשום בתורה שבע"פ וגילה אותם לישראל. ולא עוד, אלא שתורה שבכתב כללות ותורה שבע"פ פרטות; ותורה שבע"פ הרבה ותורה שבכתב מעט … שלא תמצא תורה שבע"פ אצל מי שיבקש עונג העולם תאוה וכבוד וגדולה בעולם הזה, אלא במי שממית עצמו עליה, שנאמר: "זאת התורה אדם כי ימות באהל" (במדבר י"ט).16 וכך דרכה של תורה: "פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל".17 לפי שלא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא על התורה שבע"פ ,שנאמר: "כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית" (שמות לד). 18 ואמרו חז"ל: לא כתב הקב"ה בתורה למען הדברים האלה ולא בעבור הדברים האלה ולא בגלל הדברים אלא, על פי הדברים. וזו היא תורה שבע"פ שהיא קשה ללמוד ויש בה צער גדול שהיא משולה לחושך, שנאמר: "העם ההולכים בחושך ראו אור גדול" (ישעיה ט) – אלו בעלי התלמוד שראו אור גדול שהקב"ה מאיר עיניהם באיסור והתר בטמא ובטהור, ולעתיד לבוא "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו" (שופטים ה).19
ולא קבלו ישראל את התורה עד שכפה עליהם הקב"ה את ההר כגיגית, שנאמר: "ויתיצבו בתחתית ההר" (שמות י"ט) ואמר רב דימי בר חמא: א"ל הקב"ה לישראל: אם מקבלים אתם את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם. ואם תאמר, על התורה שבכתב כפה עליהם את ההר! והלא משעה שאמר להן מקבלין אתם את התורה, ענו כלם ואמרו נעשה ונשמע, מפני שאין בה יגיעה וצער והיא מעט. אלא אמר להן על התורה שבע"פ, שיש בה דקדוקי מצות קלות וחמורות והיא עזה כמות וקשה כשאול קנאתה. לפי שאין לומד אותה אלא מי שאוהב הקב"ה בכל לבו ובכל נפשו ובכל מאודו, שנאמר: "ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך (דברים ו')".20
מסכת עבודה זרה דף ב עמוד ב
דרש ר' חנינא בר פפא, ואיתימא ר' שמלאי: לעתיד לבא מביא הקב"ה ספר תורה [ומניחו] בחיקו, ואומר: למי שעסק בה יבא ויטול שכרו. מיד מתקבצין ובאין עובדי כוכבים … ואומרים לפניו: רבש"ע, כלום נתת לנו ולא קיבלנוה? … 21 אלא כך אומרים לפניו: רבש"ע, כלום כפית עלינו הר כגיגית ולא קבלנוה, כמו שעשית לישראל? דכתיב: "ויתיצבו בתחתית ההר", ואמר רב דימי בר חמא: מלמד שכפה הקב"ה הר כגיגית על ישראל, ואמר להם: אם אתם מקבלין את התורה – מוטב, ואם לאו – שם תהא קבורתכם! מיד אומר להם הקב"ה: הראשונות ישמיעונו ….שבע מצות שקיבלתם היכן קיימתם!"22
חג שמח
מחלקי המים
מים אחרונים: בעניין קצת אחר ואולי לא. ראה פסחים דף סח עמוד ב: "דתניא, רבי אליעזר אומר: אין לו לאדם ביום טוב אלא או אוכל ושותה או יושב ושונה. רבי יהושע אומר: חלקהו, חציו לאכילה ושתיה וחציו לבית המדרש. ואמר רבי יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו, כתוב אחד אומר: "עצרת לה' אלהיך" (דברים טז ח), וכתוב אחד אומר: "עצרת תהיה לכם" (במדבר כט לה). רבי אליעזר סבר: או כולו לה' או כולו לכם. ורבי יהושע סבר: חלקהו, חציו לה' וחציו לכם. אמר רבי אלעזר: הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם. מאי טעמא – יום שניתנה בו תורה הוא".23