מים ראשונים: נראה שאין מועד מתאים יותר לדון בנושא זה מאשר בשבת פרשת בהר בשנת שמיטה. זכינו לכתוב דף זה בשנת תשס"ח שהייתה שנת שמיטה והרחבנו וטייבנו בשנת תשע"ה שגם היא הייתה שנת שמיטה.
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה' : (ויקרא כה א-ב).1
ספרא בהר פרשה א וידבר ה' – מה פשר השאלה ומה התשובה
"וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר" – מה ענין שמיטה אצל הר סיני? והלא כל המצות נאמרו מסיני! אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ודקדוקיה מסיני, אף כולם נאמרו כללותיהם ודקדוקיהם מסיני.2
רש"י ויקרא פרק כה פסוק א – ספר ויקרא מעיד על ספר דברים
בהר סיני – מה ענין שמיטה אצל הר סיני? והלא כל המצות נאמרו מסיני! אלא, מה שמיטה נאמרו כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני, אף כולן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני. כך שנויה בתורת כהנים. ונראה לי שכך פירושה, לפי שלא מצינו שמיטת קרקעות שנשנית בערבות מואב במשנה תורה, למדנו שכללותיה ופרטותיה כולן נאמרו מסיני. ובא הכתוב ולִמֵּד כאן על כל דבור שנדבר למשה, שמסיני היו כולם כללותיהן ודקדוקיהן, וחזרו ונשנו בערבות מואב.3
רמב"ן ויקרא פרק כה פסוק א – שמיטה כבנין אב לכללים ופרטים במצוות אחרות
וידבר ה' אל משה בהר סיני – מה ענין שמיטה לענין הר סיני? … ובא הכתוב ולימד כאן על כל דיבור שנדבר למשה בסיני, שמסיני היו כללותיהן ודקדוקיהן וחזרו ונשנו בערבות מואב, לשון רש"י.4 ואינו נכון בעיני כלל, שהרבה מצות כשמיטה שלא נשנו בערבות מואב ונדע בהן שנאמרו כללותיהן ופרטיהן מסיני או באוהל מועד.5 ועוד, מנין שהוקשו שאר הדברות שנשנו בערבות מואב לשמיטה ולא היו כללותיהן מסיני ופרטיהם בערבות מואב? וכן היה ראוי יותר לומר כי הנשנות נשנו לבאר פרטיהם, כי לא נאמרו בסיני אלא כללותיה.6
אבל הברייתא השנויה בתורת כהנים פירושה ברור, שהשמיטה נאמרו כללותיה מסיני דכתיב בפרשת ואלה המשפטים (שמות כג יא) והשביעית תשמטנה ונטשתה ואכלו אביוני עמך וגו', ואלו דיני השמיטה בדרך כלל. ובכאן חזר ואמר כי בהר סיני עוד נאמרו כל פרטיה שהרי כולם נזכרו בפרשה הזאת, ובסוף הענין (להלן כז לד) כתיב אלה המצות אשר צוה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני, להקיש כל המצות אל השמיטה הנזכרת שכולן היו כן שנאמרו בכלל ופרט והכל מסיני.7
וכן שנו שם בתורת כהנים (סוף ספרא, בחוקותי פרשה ח): "אלה המצות – אין נביא רשאי לחדש עוד דבר מעתה. אשר צוה ה' את משה – כדאי השליח לשולחו. את משה אל בני ישראל – זכות ישראל גרמה. בהר סיני, שכולם נאמרו מסיני. עד כאן בתורת כהנים. אבל ענין ערבות מואב, שנצטוה שם משה לבאר התורה לבנים, כך נראה לי וזה כפתור ופרח.8
מסכת סוטה דף לז עמוד ב – מחלוקת ר' עקיבא ור' ישמעאל
דתניא, רבי ישמעאל אומר: כללות נאמרו בסיני ופרטות באהל מועד; ר' עקיבא אומר: כללות ופרטות נאמרו בסיני, ונשנו באהל מועד, ונשתלשו בערבות מואב.9
פירוש רשב"ם – מיקום פרשות בהר-בחוקותי
ויקרא כה א
בהר סיני – קודם שהוקם אוהל מועד.10:
ויקרא פרק כו פסוק מו
בהר סיני ביד משה – שכן התחילה פרשת שמיטה: "וידבר י"י אל משה בהר סיני". וגם גמר התוכיחות האלה בשביל השמיטה הם, כדכתיב: "כל ימי השמה תשבות". כי כל מצות של פרשת בהר סיני בשמיטות ויובלות מדבר ושליחות עבדים וחזרת קרקעות, לכך נאמרו כאן התוכחות של עבירות השמיטות בהר סיני הכל בפעם אחת.11
פירוש ספורנו על הפסוק – לקראת הכניסה לארץ
"וידבר ה' אל משה בהר סיני" – הנה לא יזכיר בשום מצווה מקום הציווי, זולתי כאשר קרה חידוש אז באותו מקום. אבל ביאר שכשאמר האל יתעלה בסיני: "והשביעית תשמטנה ונטשתה וכו' " (שמות כג יא), פירש למשה אז כל דיני השביעית האמורים בזה המקום. וזה להבין ולהורות שזה בעצמו היה בכל שאר המצוות … כאמרם ז"ל "… מה שמיטה נאמרו כלליה ודקדוקיה ופירושיה מסיני, אף כל המצוות נאמרו מסיני כלליהם ודקדוקיהם ופירושיהם".12 והזכיר משה רבינו זאת הפרשה בזה המקום, כי חשב שייכנסו תיכף לארץ, כמו שאמר: "נוסעים אנחנו אל המקום" (במדבר י כט) והזהיר על שמיטת קרקע בפרט, כי בחטאם בשמירתה יגלו ממנה, כמו שהעיד: "אז תרצה הארץ את שבתותיה" (ויקרא כו לד). וכן העיד בסוף דברי הימים (ב לו כא) באמרו: "עד רצתה הארץ את שבתותיה".13
אבן עזרא ויקרא פרק כה פסוק א – בפרשת משפטים
"בהר סיני" – אין מוקדם ומאוחר בתורה. וזו הפרשה קודם ויקרא, וכל הפרשיות שהם אחריו. כי הדבור בהר סיני, ועתה כרת הברית הכתובה בפרשת ואלה המשפטים, והזכירה במקום הזה לחבר תנאי הארץ. וכאשר אמר על העריות, כי בעבורם תקיא הארץ אותם, כן אמר בפרשת אם בחקותי על שבתות הארץ, והזכיר בתחילה פירוש השבתות.14
רמב"ן ויקרא פרק כה פסוק א – במתן לוחות שניים15
וענין הפרשה הזאת שנכתב בכאן, אמר רבי אברהם כי זאת הברית הכתובה בפרשת ואלה המשפטים (שמות כד ז), וכשקבלו על נפשם נעשה ונשמע אז נכרתה הברית ואמר להן כל הפרשה הזאת … ולפי דעתי כי נכתבה כאן בסדר נכון, כי פירוש "בהר סיני" בעלותו שם לקבל לוחות שניות.16 וביאור הענין, כי בתחילת ארבעים יום הראשונים של לוחות הראשונות כתב משה בספר הברית את כל דברי ה' ואת כל המשפטים הנאמרים שם ויזרוק דם הברית על העם (שמות כד ח), וכשחטאו בעגל ונשתברו הלוחות כאילו נתבטלה הברית ההיא אצל הקב"ה, וכשנתרצה הקב"ה למשה בלוחות שניות צווהו בברית חדשה, שנאמר: "הנה אנכי כורת ברית" (שם לד י), והחזיר שם המצות החמורות שנאמרו בסדר ואלה המשפטים בברית הראשונה ואמר (שם פסוק כז): כתוב לך את הדברים האלה כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל.17 …18 וכאשר השלים אמר להם עוד צוה אותי השם בהר סיני לפרש לכם השמיטה והיובל ולכרות לכם על כל המצוה והמשפטים ברית חדשה באלה ובשבועה … וזה טעם "אשר נתן ה' בינו ובין בני ישראל בהר סיני" (להלן כו מו), כי הוא הנותן להם בברית הזאת כי מחל להם על פי התנאים האלו כמו שפירשתי בסוף כי תשא (שמות לד כז).19
הקדמת הרמב"ם למשנה – תורה שבע"פ
דע שכל מצוה שנתן הקב"ה למשה רבינו ניתנה לו עם פירושה. היה הקב"ה אומר לו המקרא ואח"כ אומר לו פירושו וביאורו וכל מה שכלל אותו המקרא המחוכם … ואותו הביאור הוא כללי ענינים. והיו כותבין המקרא וזוכרים הקבלה על פה., וכך אומרים חכמים ע"ה: תורה שבכתב ותורה שבעל פה. ואמרו ע"ה בבריתא: "וידבר ה' אל משה בהר סיני – מה ת"ל בהר סיני? והלוא כל התורה כולה נאמרה מסיני! אלא לומר לך: מה שמיטה נאמרו כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני, אף כל המצות נאמרו כללותיהן ופרטותיהן ודקדוקיהן מסיני".20
תנחומא בהר סימן א, (בובר) סימן ב – הדימוי הציורי עמוד כותרת ובסיס
אמר ר' אלעזר הקפר: כתיב: "שוקיו עמודי שש מיוסדים על אדני פז" (שיר השירים ה טו) – העמוד הזה, אם אין לו כותרת מלמעלה ובסיס מלמטה, אינו נראה נאה. אמר ר' שמואל בן גדליה: אין לך פרשה בתורה שאין לה כותרת מלמעלה, ובסיס מלמטה. מה כתיב למעלה מן הענין? "וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר. דבר אל בני ישראל וגו' ושבתה הארץ" (ויקרא כה א ב), ואחר כך פרשת יובל, וספרת לך שבע שבתות שנים … וכי תמכר ממכר לעמיתך … כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו … ואיש כי ימכור בית מושב וכו'.21
אולי מהמדרש לעיל לקחו המאיירים של מקראות גדולות את הקונספט הזה
שבת שלום
מחלקי המים
מים אחרונים: אחרי כל הפירושים וההסברים הנ"ל (ויש עוד, לא הבאנו פירושים מאוחרים יותר כגון ספרות החסידות שידיה רב לה בנושא זה), נראה שלא בכדי התגלגל הביטוי "מה עניין שמיטה אצל הר סיני", דרך ספרות השו"ת וחילופי אגרות חכמים, ללשון המדוברת עד ימינו, כביטוי שאומר: מה שייך? מה הקטע? מה החיבור הזה בין שני דברים שלכאורה אינם שייכים? נראה שאף פירוש לא מספק ונותרה בעינה שאלת מדרש ספרא אשר מהדהדת והולכת ונוגעת בשרשי המקרא.