פרשות השבוע

מְבָרֵךְ רֵעֵהוּ בְּקוֹל גָּדוֹל בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּים קְלָלָה תֵּחָשֶׁב לוֹ: (משלי כז יד).¹

במדבר רבה כ כא פרשת בלק – ברכות בלעם בקול גדול

אמר להם הקב"ה לישראל: אם שמרתם מצוותי, אני מפיל שונאיכם לפניכם, שנאמר: "לוּ עַמִּי שֹׁמֵעַ לִי יִשְׂרָאֵל בִּדְרָכַי יְהַלֵּכוּ: כִּמְעַט אוֹיְבֵיהֶם אַכְנִיעַ וְעַל צָרֵיהֶם אָשִׁיב יָדִי" (תהלים פא יד-טו).²  כיון שראה בלעם היאך משמרים ישראל המצות הקלות אמר: מי יוכל לקלל את אלו ששומרים מצותיו של הקב"ה ושמו משותף בהן, שנאמר: "ה' אלהיו עמו" (במדבר כג כא)! המקללם כאילו מקלל פני שכינה ששמו מעורב בשמם. התחיל הופך לְמְשָׁלִים: "וישא משלו ויאמר".³ זהו שאומר הכתוב: "מְבָרֵךְ רֵעֵהוּ בְּקוֹל גָּדוֹל בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּים קְלָלָה תֵּחָשֶׁב לוֹ" (משלי כז יד) – כשבא בלעם לקלל את ישראל, עיקם הקב"ה את לשונו והתחיל לברך, שנאמר: "ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם ויהפך ה' … את הקללה לברכה" (דברים כג ו).⁴ נתן הקב"ה כח בקולו וקולו הלך מסוף העולם ועד סופו, כדי שישמעו האומות שהוא מברכם. מנין? אמר ר' אלעזר הקפר: כתוב להלן: "קול גדול ולא יסף" (דברים ה כב) – שהיה הולך מסוף העולם ועד סופו.⁵ ועל בלעם נאמר: "מברך רעהו בקול גדול  … קללה תיחשב לו" – שאמר לו: "לכה איעצך" והרג כ"ד אלף מישראל. יש קללה כזו?!⁶

ילקוט שמעוני תורה פרשת בלק רמז תשסו – בקול גדול לשלילה ולחיוב

דבר אחר: וישא משלו – אמר רבי תנחומא: צדיקים כשהם מברכין את ישראל, אין נושאין קול גדול. משה כשברך את ישראל לא ברכם בקול גדול, אלא: "וזאת הברכה אשר ברך משה".⁷ ובלעם מגביה קולו ביותר ועליו אמר שלמה: "מברך רעהו בקול גדול בבקר השכים קללה תחשב לו". כך בלעם הרשע מעירו לא בא אלא לקלל. כיון שלא באה לידו, התחיל נושא קולו והיה מברכן בקול גדול כדי שישמעו האומות מה ברכות הוא מברכן ויכניסו בהן עין רעה ויבואו ויעשו מלחמה עם ישראל.⁸ א"ל הקב"ה: אני אמרתי לזקן: "ואברכה מברכיך ומקללך אאור" (בראשית יב ג) – אותה קללה תחשב לאותו האיש.⁹

דבר אחר: "מברך רעהו בקול גדול" – כמה היה קולו של בלעם הולך? רבי יוחנן אמר: ששים מילין. רבי יהושע בן לוי אמר: שבעים אומות שמעו קולו של בלעם. רבי אלעזר הקפר אומר: נתן האלהים כח בקולו והיה עולה מסוף העולם ועד סופו. בשביל שהיה צופה ורואה האומות שמשתחווים לשמש ולירח ולכוכבים ולעץ ולאבן, לפיכך נתן כוח בקולו שישמעו כל אומות העולם.¹⁰

מצודת דוד משלי פרק כז פסוק יד – בקול גדול בהשכמה

מברך רעהו בקול גדול – המשבח רעהו בקול גדול בפרסום רב בכל בוקר בהשכמה, רוצה למר בתמידות ובזריזות, הנה לקללה תחשב לו. כי כאשר ישבחוהו בנדיבות לב, רבים יחלו פניו ומחסרים עשרו.¹¹

רש"י משלי פרק כז – וגם אבן עזרא

מברך רעהו – יש משבח את חבירו יום יום והברכה נהפכה לקללה, שאומרים עליו שהוא וותרן בממונו ועשיר והכל באין ושואלין ממנו והמלכות מתגרת בו לגבות ממון. כך נדרש במסכת ערכין. ועוד יש במדרש רבי תנחומא כנגד בלעם שהיה מברך את ישראל בקול רם שנאמר וישא משלו וגו' – לשון נשיאות קול וסופו יעץ להחטיאם.¹²

אבות דרבי נתן נוסחא א פרק יא – לא להעשיר

"ואל תתודע לרשות" – כיצד? מלמד שלא יצא לו לאדם שם ברשות. כיון שיצא לו שם ברשות, סוף נותנין בו עיניהם והורגים אותו ונוטלין הימנו כל ממונו. כיצד? היה חבירו יושב בשוק ואומר: הקב"ה יחננו לפלוני! היום יצאו מתוך ביתו מאה שוורים, מאה רחלים ומאה עזים. ושמע הימנו סרדיוט אחר והלך ואמר להגמון. עמד והקיף את כל ביתו ונטל ממנו כל ממונו. עליו הכתוב אומר: "מברך רעהו בקול גדול קללה תחשב לו".¹³

מסכת ערכין דף טז עמוד א – לא לספר בטובה

אמר רבה בר רב הונא: כל מילתא דמיתאמרא באפי תלתא, לית בה משום לישנא בישא; מאי טעמא? חברך חברא אית ליה, וחברא דחברך חברא אית ליה.¹⁴ כי אתא רב דימי אמר, מאי דכתיב: "מברך רעהו בקול גדול בבוקר השכם קללה תחשב לו"?¹⁵ כגון דמיקלע לאושפיזא וטרחו קמיה שפיר, למחר נפיק יתיב בשוקא ואמר: רחמנא ניברכיה לפלניא דהכי טרח קמאי, ושמעין אינשי ואזלין ואנסין ליה.¹⁶

תני רב דימי אחוה דרב ספרא: לעולם אל יספר אדם בטובתו של חבירו, שמתוך טובתו בא לידי רעתו.¹⁷ איכא דאמרי: רב דימי אחוה דרב ספרא חלש, על רב ספרא לשיולי ביה. אמר להו: תיתי לי דקיימי כל דאמר רבנן. א"ל: הא מי מקיימת? לעולם אל יספר אדם בטובתו של חבירו, שמתוך טובתו בא לידי גנותו? אמר להו: לא שמיעא לי, ואי הוה שמיעא לי קיימתה.¹⁸

מסכת ברכות דף נח עמוד א – אורח טוב ואורח רע

הוא היה אומר: אורח טוב מהו אומר – כמה טרחות טרח בעל הבית בשבילי, כמה בשר הביא לפני, כמה יין הביא לפני, כמה גלוסקאות הביא לפני, וכל מה שטרח – לא טרח אלא בשבילי.¹⁹ אבל אורח רע מהו אומר – מה טורח טרח בעל הבית זה? פת אחת אכלתי, חתיכה אחת אכלתי, כוס אחד שתיתי, כל טורח שטרח בעל הבית זה – לא טרח אלא בשביל אשתו ובניו.²⁰

מסכת זבחים דף פח עמוד ב

מעיל מכפר על לשון הרע. מנין? א"ר חנינא: יבוא דבר שבקול ויכפר על קול הרע.²¹

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: ראה פירוש אור החיים בראשית כט ו שרועי חרן ממעטים בשבחם של רחל ולאה, במפגשם עם יעקב, על מנת "לא להעשיר" את לבן ולהימנע מלברך את בית לבן בקול גדול: "שלא יתארח אצלו הרבה וְיֵעָנִי". אולי ניתן לצרף גם עניין זה לשלושה הדברים שבהם היה רבן גמליאל משבח את "בני המזרח" (בראשית רבה עד ב, פסיקתא דרב כהנא פיסקא ד – פרה אדומה): "שאינן נושקין בפה אלא ביד, ואין נושכין בפת אלא חותכין בסכין, שאינן נוטלין עצה אלא במקום מרווח". ואם כך, אזי רב דימי שמזכיר מנהג זה בגמרא ערכין לעיל, קיבל זאת ממנהג קדום שהיה נהוג במזרח מקום מגוריו בבבל (אחרי שנחת לשם מארץ ישראל).