פרשות השבוע

וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל: (דברים לא יט).¹

הַקְהִילוּ אֵלַי אֶת כָּל זִקְנֵי שִׁבְטֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם וַאֲדַבְּרָה בְאָזְנֵיהֶם אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְאָעִידָה בָּם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ …. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה בְּאָזְנֵי כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת עַד תֻּמָּם: (שם כח, ל, סוף הפרשה).²

רש"י דברים לא יט – שירת האזינו

את השירה הזאת – האזינו השמים (לקמן לב א), עד: וכפר אדמתו עמו (לב, מג).³

רמב"ן על הפסוק  – בשיר ובזמרה

"ועתה כתבו לכם את השירה הזאת" – על דרך הפשט, למשה ויהושע שניהם יצוה שיכתבוה, כי רצה לעשות יהושע נביאו בחיי משה … ולמדה את בני ישראל – למשה שהוא העיקר, כי ממנו ישמעו וילמדו, כי גם יהושע היה מלמד עמו  … וטעם השירה הזאת – השירה אשר אגיד לך עתה, והיא האזינו. ויקראה שירה, כי ישראל יאמרוה תמיד בשיר ובזמרה, וכן נכתבה כשירה, כי השירים יכתבו בהם הפסק במקומות הנעימה.⁴

ספרי דברים שו פרשת האזינו – השירה היא עדות הקב"ה בישראל

דבר אחר: "האזינו השמים" – שלא עשו כל מצות שניתנו להם מן השמים. "ותשמע הארץ אמרי פי" – שלא עשו כל מצות שניתנו להם בארץ.⁵ משה העיד בהם בישראל שני עדים שהם קיימים לעולם ולעולמי עולמים, שנאמר: "העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ" (דברים ל יט), והקב"ה העיד בהם את השירה, שנאמר: "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת" (דברים לא יט). אין אנו יודעים עדותו של מי קיימת, אם של הקב"ה, אם של משה. כשהוא אומר: "וענתה השירה הזאת לפניו לעד" (דברים לא כא), הא של הקב"ה מקיימת של משה, ולא של משה מקיימת את של הקב"ה.⁶

סנהדרין דף כא עמוד ב – ממלך לכל אדם, השירה היא התורה כולה

וכותב ספר תורה לשמו.⁷ תנא: ובלבד שלא יתנאה בשל אבותיו.⁸ אמר רבה: אף על פי שהניחו לו אבותיו לאדם ספר תורה – מצוה לכתוב משלו, שנאמר: "ועתה כתבו לכם את השירה" (דברים לא יט).⁹

רמב"ן דברים ל כד-כו – השירה מתווספת לתורה ומשלימה אותה

כי מתחילה כתב את התורה ויתנה אל הכהנים כאשר נאמר למעלה (פסוק ט), ולא אמר להם אנה יניחו אותה. ואחרי כן נצטוה בשירה הזאת, ויכתוב אותה וילמדה את בני ישראל בו ביום, והנה הוסיף אותה על התורה … ויתכן, כי אחרי שכתב השירה וילמדה את בני ישראל איש איש לשבטיהם, שהביאם לפניו אל בית המדרש, כְּתָבָהּ בספר התורה. וצוה את הכהנים לקוח את ספר התורה, לומר שגם השירה תהיה מונחת בארון עם התורה, שהיא מכלל התורה כי היא שם לעד. ואמר להם, שיקהילו אליו עוד כל זקני השבטים והשוטרים, והעם יאספו עמהם כי כן נאמר בסוף (להלן לב מד) ויבא משה וידבר את כל דברי השירה הזאת באזני העם.¹⁰

מסכת עירובין דף נד עמוד ב – סדר הלימוד

תנו רבנן: כיצד סדר משנה? משה למד מפי הגבורה, נכנס אהרן ושנה לו משה פירקו. נסתלק אהרן וישב לשמאל משה. נכנסו בניו ושנה להן משה פירקן, נסתלקו בניו, אלעזר ישב לימין משה ואיתמר לשמאל אהרן. רבי יהודה אומר: לעולם אהרן לימין משה חוזר. נכנסו זקנים ושנה להן משה פירקן, נסתלקו זקנים, נכנסו כל העם ושנה להן משה פירקן. נמצאו ביד אהרן ארבעה, ביד בניו שלשה, וביד הזקנים שנים, וביד כל העם אחד. נסתלק משה, ושנה להן אהרן פירקו. נסתלק אהרן שנו להן בניו פירקן. נסתלקו בניו, שנו להן זקנים פירקן. נמצא ביד הכל ארבעה. מכאן אמר רבי אליעזר: חייב אדם לשנות לתלמידו ארבעה פעמים. וקל וחומר, ומה אהרן שלמד מפי משה, ומשה מפי הגבורה – כך, הדיוט מפי הדיוט – על אחת כמה וכמה.¹¹

רבי עקיבא אומר: מניין שחייב אדם לשנות לתלמידו עד שילמדנו – שנאמר: "ולמדה את בני ישראל" (דברים לא יט).¹² ומנין עד שתהא סדורה בפיהם – שנאמר: "שימה בפיהם". ומניין שחייב להראות לו פנים – שנאמר: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" (שמות כא א).¹³

מגילת תענית (ליכטנשטיין) הסכוליון – איסור כתיבת ספרי הלכה

בארבעה בתמוז עדא ספר גזרתא. מפני שהיה כתוב ומונח לצדוקים ספר גזרות אלו שנסקלין ואלו שנשרפין אלו שנהרגין ואלו שנחנקין. וכשהיו יושבין ואדם שואל ומראין לו בספר, אומר להם: מנין שזה חייב סקילה וזה חייב שרפה וזה חייב הרגה וזה חייב חניקה? לא היו יודעין להביא ראיה מן התורה. אמרו להם חכמים: הלא כתוב "על פי התורה אשר יורוך וגו' " – מלמד שאין כותבין הלכות בספר.

דבר אחר: ספר גזרתא, שהיו ביתוסין אומרים: עין תחת עין שן תחת שן, הפיל אדם שן חברו יפיל את שנו. סִמֵא עין חברו יסמא את עינו – יהו שווים כאחד. ופרשו השמלה לפני זקני העיר דברים ככתבן. וירקה בפניו שתהא רוקקת בפניו. אמרו להם חכמים: והלא כתוב: "התורה והמצוה אשר כתבתי להורותם". התורה – אשר כתבתי, והמצוה – להורותם. וכתיב: "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם". ולמדה את בני ישראל זה מקרא. שימה בפיהם אלו הלכות. יום שבטלוהו עשאוהו יום טוב.¹⁴

מדרש אגדה (בובר) שמות פרק לד – עיקר הברית הוא על התורה שבע"פ

"ויאמר ה' אל משה כתוב לך" (שמות לד כז) – אלו עשרת הדברות. "את" – להביא שאר המצות. "הדברים האלה" – זה ספר התורה כולה. "כי על פי הדברים האלה" – אלו הוריות של תלמוד. שעיקר הברית נכרת על פירושי התורה, שנאמר: "ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם" (דברים לא יט). שכל הדורש פסוק כצורתו בלא מדרש, ובלא שלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן, עליו הכתוב אומר: "והכסיל בחשך הולך" (קהלת ב יד).¹⁵

במדבר רבה יד ד פרשת נשא – סימנים בתורה

"ויותר מהמה בני היזהר" (קהלת י יב) – יותר מדברי תורה הוי זהיר בדברי סופרים. וכן הוא אומר: "כי טובים דודיך מיין" (שיר השירים א) – טובים דברי דודים מיינה של תורה. למה? שאין אדם מורה כראוי מדברי תורה, מפני שהיא סתומה וכולן סימנין, שנאמר: "ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם" (דברים לא יט) – סימנין בפיהם. אבל מתוך דברי חכמים אדם מורה כראוי מפני שהם פורשים את התורה.¹⁶

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) דברים פרשת וילך – שימה לצד כתיבה

"ועתה כתבו לכם את השירה", אמר רבא: אף על פי שהניחו לו אבותיו לאדם ספר תורה מצוה לכתוב לו לשמו. "ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם" – שתהא מושמת היא בפיהם ומסודרת.¹⁷

שבת שלום וגמר חתימה טובה

מחלקי המים