- באף אחד משלושת נאומיו של בלעם, אין פתיחה מרשימה כזו. הנאום השלישי והאחרון – מה טובו אוהליך יעקב – נפתח במילים: "נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם" (במדבר כד ד), ואילו כאן, "בנאום הרביעי" – נאום העצה והנבואה לעתיד (נאום לו הקדשנו גיליון מיוחד בשם נבואת בלעם ועצתו), מתווספת התכונה "יודע דעת עליון" וביחד עם הפתיה של הנאום השלישי, מגיע שבחו של בלעם לשיא: "נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם". שמא תאמר, דברי הבל הם שבלעם מעיד על עצמו, כמו שאולי ניתן להבין ממדרש תנחומא (בובר) סימן יד בפרשתנו: "אף על פי שמשבח אותו רשע ויודע דעת עליון, פיו העיד ואמר לא ידעתי". ראה גם רש"י קהלת י יד: "והסכל ירבה דברים - שהיה מתפאר בעצמו שהיה יודע דעת עליון". אך הרוב המכריע של המדרשים והפרשנים מבין את "יודע דעת עליון" כאמירה שהמקרא מסכים לה ומנסה להתמודד עם השאלה מה היא אותה דעת עליון שרשע כבלעם זכה לה (ומשה לא זכה לה כפי שנראה להלן)?
- "שנוי" זה הוא ציטטה ממדרש ספרי זוטא במדבר שנחשב למדרש תנאים וקדום למדרש במדבר רבה שהוא מדרש אמוראים ואפילו מאוחר יותר. שניהם אגב ממוקמים על הפסוק החותם את פרשת נשא: "וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים וַיְדַבֵּר אֵלָיו" (במדבר ז פט). שם, ולא בפרשתנו, נדרש המדרש לדון בין נבואת משה ובלעם.
- וכל כך למה? "כדי שלא יהיה פתחון פה לאומות העולם לומר: אילו היה לנו נביא כמשה, היינו עובדים לקב"ה".
- היכן כתוב שהקב"ה היה מדבר עם משה "פה אל פה"? בתוכחה לאהרון ולמרים בפרשת האישה הכושית שבסוף פרשת בהעלותך: "פֶּה אֶל־פֶּה אֲדַבֶּר־בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה" (במדבר יב ח). זה האזכור היחידי של "פה אל פה" במקרא.
- "פנים אל פנים" או "פנים בפנים" נאמר פעמיים על משה: בפרשת כי תשא, שמות לג יא: "וְדִבֶּר ה' אֶל־מֹשֶׁה פָּנִים אֶל־פָּנִים כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל־רֵעֵהוּ וכו' ", ובפרשת וזאת הברכה, בסיכום חיי משה, דברים לד י: "וְלֹא־קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל־פָּנִים". זה הפסוק שבו נפתחת דרשה זו. גם בני ישראל ראו "פנים בפנים" במעמד הר סיני, ככתוב: "פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ" (דברים ה ד).
- עניין זה שמשה לא היה יודע מי מדבר עמו תמוה ודורש הסבר. היו שהציעו שהכוונה היא לידיעה אם המדבר הוא הקב"ה או מלאך. אבל לעיל ראינו שהקב"ה מדבר עם משה "פה אל פה"! משה גם נאבק קשות בגזרה: "הנה אנכי שולח מלאך לפניך" (שמות כג כ, לג ב), ראה דברינו הנה אנכי שולח מלאך לפניך בפרשת משפטים.
- ראה הרחבת משל זה בפירוש רמב"ן בתחילת פרק כד: "ואמרו מָשָׁל לטבחו של מלך וכוונתם לאמר שהטבח יודע בהוצאת שולחנו של מלך והשר שלו שהוא נאמן בכל ביתו ועומד בסודו לא ידע בהוצאת השולחן". הטבח (בלעם) הוא היודע דעת רבו/אדונו יותר מהשר (משה). כבר הרחבנו לדון במוטיב זה בדברינו משל הטבח והשר בפרשה זו שם גם הבאנו בהרחבה מדרש במדבר רבה זה, ומקורותיו בספרי במדבר. ועוד נזור לפירוש רמב"ן גם בדף זה.
- נראה להגיה כאן במקום: "היה בלעם יודע מה הקב"ה עתיד לדבר עמו" ל: "היה בלעם יודע מתי הקב"ה עתיד לדבר עמו" והכל המשך אחד של תיאור מעלתו השנייה של בלעם: "שהיה יודע אימתי הקב"ה מדבר עמו". ובמשפט שאחריו, מתחיל תיאור המעלה השלישית. שאם לא כן, אז הרי לנו מעלה נוספת של בלעם על פני משה: יודע מי מדבר עימו, יודע גם מתי, גם מה וגם בכל שעה שרוצה. גם לעצם העניין, קשה לומר שהנביא, כל נביא ובפרט בלעם, יודע מראש מה הקב"ה רוצה לדבר עמו! אך "מה" זה נמצא גם במקור בספרי זוטא ומחזק מאד את משל הטבח והמלך, או הטבח והשר. נראה שיש כאן מקום לחקירה נוספת.
- ראה פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) במדבר פרשת בלק: "נופל על פניו וגלוי עינים - על העתידות", שזו התכונה של ידיעת העתיד, המאפיינת את הנבואה ונביא אמת, ומתאימה לנאום אחרית הימים של בלעם. האם זהו "ויודע דעת עליון"?
- כל שלוש חסרונותיו ושלוש מעלותיו של בלעם בהשוואה עם משה, יסודן בפסוקים שלנו, הפותחים את הנאום הרביעי נאום הנספח – העצה. חמש מתוכן נמצאות אמנם כבר בנאום השלישי (בדפוסים מצוטט פסוק ד ולא טו-טז), אך כאן מתווספת התכונה "יודע דעת עליון" וחוזרות ונמנות כולן. מדוע נמנית התכונה "ויודע דעת עליון" דווקא כאן? מדוע דווקא בנאום העצה ואחרית הימים, חשוב להדגיש שבלעם יודע אימתי (ולפי נוסח אחר שראינו "מה") הקב"ה מבקש לדבר איתו? נראה שאנחנו גונבים את התשובה הפשוטה המתבקשת: יודע דעת עליון היא ידיעת אחרית הימים. אבל נלך צעד צעד.
- לפני שנמשיך ביתרון בלעם על משה בידיעת דעת עליון שהוא נושאנו, נזכיר שיש שחולקים על הדעה שרק עם בלעם היה הקב"ה מדבר בכל עת שירצה ולא עם משה (ואולי גם לא מסכימים על משל הטבח והשר). ראה ספרי במדבר פרשת בהעלותך פיסקא סח, בפרשת פסח שני: "עמדו ואשמעה מה יצווה ה' לכם - כאדם שאומר אשמע דבר מפי רבי. אשרי ילוד אשה שכך היה מובטח שכל זמן שהיה רוצה, היה מדבר עמו". ראה גם רש"י במדבר ט ז: "אמר להם עמדו ואשמעה, כתלמיד המובטח לשמוע מפי רבו. אשרי ילוד אשה שכך מובטח, שכל זמן שהיה רוצה היה מדבר עם השכינה". כך גם פירושו של רש"י לדברים לד י: "אשר ידעו ה' פנים אל פנים - שהיה לבו גס בו ומדבר אליו בכל עת שרוצה, כענין שנאמר (שמות לב, ל) ועתה אעלה אל ה', (במדבר ט, ח) עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם". ראה דברינו אשרי ילוד אישה – אשרי יולדתו בפרשת בהעלותך על דמותו של משה הנמשכת אל בית המדרש של חכמים (ר' יהושע).
- וכן הוא במדרש ילמדנו (מאן) ילקוט תלמוד תורה - פרשת בלק: "לפיכך נתן להם בלעם שהיה חכם כמשה ... במשה כתיב: הודיעני נא את דרכיך ובבלעם כתיב: ויודע דעת עליון". ההתמקדות היא בתכונה אחת עליונה של בלעם על משה (וכן לצד השני) והעימות הוא בין הפסוק "ויודע דעת עליון" שנאמר על בלעם, ובין הפסוק: "הודיעני נא את דרכך" בו משה מבקש לדעת את דרכי ה', פסוק שחסר במדרש במדבר רבה ובספרי. אלה מציינים את הידיעה "אימתי ה' מדבר עימו" ואילו כאן נראה שיודע דעת עליון היא ידיעה גבוהה יותר של הנהגת ה' בעולמו. ראה כל המדרשים והפרשנים על "הודיעני נא את דרכיך ואדעך" (שמות לג יג).
- מדרשים ופרשנים רבים בעקבותיהם מתארים בהרחבה את עצת הזנות שנתן בלעם המקופלת במלים: "לכה איעצך" (אבן עזרא הוא בין היחידים שלא מסכים לקו זה!), ראה דברינו שיטים של זנות וכן נבואת בלעם ועצתו בפרשה זו. אך אין הם קושרים זאת ל"יודע דעת עליון" המופיע בפסוק טז שבא שני פסוקים לאחר "לכה איעצך" שבפסוק יד. מדרש מאוחר זה כן קושר את הדברים. דעת עליון של בלעם הוא "התגלית הגדולה" שאולי באמת הייתה תגלית גדולה בלי מרכאות, לעמי אותה תקופה, ש"אלוהיהם של אלה שונא זימה" (זנות היה לעתים חלק מהפולחן האלילי). ראה המשך מדרש שם שמדגיש, בניגוד למדרשים המקוריים, שבנות מואב דווקא לא השקו את בני ישראל יין, שלא יאמרו שמתוך שכרות עשו זאת: "וכך אמר לו בלעם לבלק: בתחילה שעשו את העגל לא מחל להם אלא על ידי היין ששתו והיו שכורים ואמרו שכורים היינו ... אבל אל תספקו להם כדי שיהיו מזידים שלא ימחול להם". האם גם זו "דעת עליון", לחשב על מה הקב"ה ימחל ועל מה לא? לדעת כיצד להפליל את בני ישראל?
- כאשר הקב"ה מגלה את עיני בלעם והוא רואה את המלאך העומד כנגדו בדרך, מה שהאתון ראתה, אומר בלעם: "חטאתי כי לא ידעתי כי אתה ניצב לקראתי בדרך". הגם זהו "יודע דעת עליון"? שם נראה מתאים יותר הביטוי "גונב דעת העליונה" שנאמר על קין (בראשית רבה כב יג).
- כך מביא רש"י בפירוש לתורה: "ויודע דעת עליון – לכוון השעה שכועס בה". ראה בהמשך הגמרא שם: "אמר רבי אלעזר: אמר להם הקב"ה לישראל: דעו כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי בימי בלעם הרשע" וכל זה מבוסס על הפסוק ממיכה ו ה שאנו קוראים בהפטרת השבת: "עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶה עָנָה אֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִן הַשִּׁטִּים עַד הַגִּלְגָּל לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת ה' ". שם, בשלושת הנאומים הראשונים של בלעם לא מתגלית "דעת עליון" שבו, והקב"ה לא כעס, אבל כאן, בעצה על הזנות בשיטים (ובנבואותיו לאחרית הימים) ידע לכוון! ולפיכך מוזכרת תכונה זו בנאום העצה והנבואה, הנאום הרביעי.
- הריגת בלעם נזכרת במלחמת מדין, פרשת מטות, במדבר לא ח: "וְאֶת מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ עַל חַלְלֵיהֶם ... וְאֵת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הָרְגוּ בֶּחָרֶב". כמו כן נזכר אירוע זה גם בספר יהושע יג כב: "וְאֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם הָרְגוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּחֶרֶב אֶל חַלְלֵיהֶם".
- ראה גם פתרון תורה פרשת וירא בלק עמוד 203: "כתוב אחד אומר: ויודע דעת עליון, וכתוב אחד אומר: ואת בלעם בן בעור הקוסם וגו'. אלא עד שלא קילל את ישראל, נביא היה וידע דבר שהקב"ה חפץ בו לברך את ישראל ... וכיון שנתן לבו לקלל את ישראל ירד מגדולתו ונסתלקה ממנו רוח הקודש והיה נוטל חמש פרוטות בכל יום בשכרו וקוסם בהן". ראה גם פירוש חזקוני על הפסוק בפרשתנו: "וידע דעת עליון - שאין דעתו לקלל את ישראל בעוד שהם זכאים". כל עוד שבלעם הלך בדרך שהקב"ה הנחה אותו הוא היה בבחינת יודע דעת עליון. ברגע ששינה טעמו, פסקה ממנו דעת זו והפך לקוסם. נראה לנו שיש כאן שימוש בכתיב החסר שבתורה: "יֹדֵעַ דעת עליון" לומר לך: פעם ידע דעת עליון, היום כבר לא. אך דא עקא שזה כתוב בנאום העצה על הזנות ודווקא היא שהצליחה. יענו לך כל הפרשנים האלה: יש כח בקסם ובכישוף, את זה היה לבלעם. האם פירושים אלה יכולים להתלכד עם פירוש חז"ל שידע לכוון בלעם מתי הקב"ה כועס?
- מתאים היה יותר להביא את הפסוק בספר יהושע יג כב: "וְאֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם הָרְגוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּחֶרֶב אֶל חַלְלֵיהֶם" ובכך הייתה ההשוואה של חכמה טובה – יהושע, וחכמה רעה – בלעם מושלמת יותר. מה גם שבפסוק ביהושע מכונה בלעם "קוסם". המדרש מזהה כאן את "דעת עליון" עם החכמה, עניין שאפשר להתווכח עליו (ראה דברינו אנשים כמים ונבונים וידועים בפרשת דברים שם ניסינו להבחין בין חכמה, דעת ותבונה) ואנו נחזק אותו בפסוקים (מעטים יש להודות) על חכמה רעה. ראה קהלת א יג ויח. סוף דבר, ידיעת דעת עליון איננה מונעת את הבחירה החופשית שניתנה לאדם ואינה תריס ומגן כנגד מידות רעות ("רוח גבוהה מתלמידי בלעם", מסכת אבות) שעלולות לקלקל הכל. יהושע, תלמידו של משה שהיה בו דרך ארץ, מול בלעם מקבילו של משה מאומות העולם שסופו קוסם ונותן עצות על הזנות. גם מדרש אליהו זוטא שהבאנו לעיל, מסכים בסופו של דבר עם מדרש זה כשהוא מסיים ואומר: "... במשה כתוב הודיעני נא את דרכיך (שמות ל"ג י"ג), ובבלעם כתוב ויודע דעת עליון (במדבר כ"ד י') לא נמצאתה בו דרך טובה, ולא בא לידו צדקה לעולם, אלא בא לידי לשון הרע, וביקש להחריב כל העולם כולו". ומה על נבואותיו של בלעם על אחרית הימים? "דרך כוכב מיעקב"? האם הם בדרגת עצתו לזנות בשיטים? גם להן ניתן לקרוא "חכמה רעה"?
- הראשון להשתמש במטבע הלשון "אחרית הימים" הוא יעקב בברכתו לבניו, בראשית מט א פרשת ויחי: "וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" שעליו אמרו חז"ל: "ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה" (פסחים נו ע"א, בדברינו קריאת שמע וגילוי הקץ בברכת יעקב בפרשת ויחי. שני לו, בלעם בפרשתנו. שלישי, משה פעמיים בספר דברים; פרק ד פסוק ל: "בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ", ופרק לא פסוק כט: " ... וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים כִּי תַעֲשׂוּ אֶת הָרַע בְּעֵינֵי ה' לְהַכְעִיסוֹ וכו' ". ומכאן לנביאים: ישעיהו ב ב, ירמיהו ארבע פעמים, יחזקאל, הושע, מיכה ועד דניאל.
- הלב לא מגלה ללב – סוד כמוס ביותר. המקור בקהלת רבה מקשר ביטוי זה לסוד קבורתו של משה, אבל במדרש תהלים מזמור ט אכן מדובר בשנות המשיח: "אם יאמר לך אדם מתי קץ הגאולה באה, אל תאמין בו, לפי שכתוב: כי יום נקם בלבי - ליבא לפומא לא גלי, פומא למאן גלי?". אם הלב לא מגלה לפה, הפה למי יגלה? לנושא שלנו, רמב"ן מחזיר אותנו לפשט הפסוקים ולדקדוק של תארי בלעם בנאום השלישי החוזרים בנאום הרביעי בתוספת "יודע דעת עליון". ראה הערה מס' 1 לעיל. ואפשר שכבר קדם לו אבן עזרא שמדגיש שהפסוק "לכה איעצך" איננו לעצת הזנות בשיטים אלא לנבואת אחרית הימים והכל נבואה לעתיד לבוא שהיא אכן בידיעת דעת עליון, ואומר: "וידע דעת עליון - בדרך נבואה לא בקסם". ומרחיב אחריו רבי בחיי בן אשר בפירושו לתורה כאן. ראה גם בעל הטורים במדבר פרק כד: "אמר כאן ויודע דעת עליון לפי שרצה לגלות ימות המשיח". וגם הרמב"ם, למרות שבמורה נבוכים כמעט ולא מתייחס לנבואת בלעם, בונה, באגרת תימן את החשבון שלו על קץ הימים (תאריך שעבר מזמן) על פסוקים מנבואת בלעם, לא פחות מאשר פסוקים מדניאל ומהתורה: "שבנבואת בלעם רמז שתחזור הנבואה לישראל אחר שתפסוק מהם". נראה שחכמי ימי הביניים לוקחים את נבואת אחרית הימים של בלעם ברצינות רבה, שכן מקורה ב"דעת עליון", גם אם מפי רשע מרושע כבלעם. הלב אמנם אינו מגלה לפה והדברים סתומים לא ברורים (גם חזון דניאל לא בדיוק גלוי), אבל הפוטנציאל ישנו, כי הוא בדעת עליון, וכל דור יפרש, או שלא יפרש, פסוקים אלה לתקופתו ותקוותיו.
- לאחר שהשווה את נבואת בלעם לנבואת האבות: אברהם, יצחק ויעקב, מפחית רמב"ן מאד בגדולתו ודרגת נבואתו של בלעם (להוציא אולי את רמיזותיו לעניין אחרים הימים וגם אלה פשוט נמסרו לו), שאיננה יותר מדרגת בני הנביאים. אך מה לעשות עם מדרש ספרי (ובמדבר רבה) שאומרים שבלעם היה כמשה ועוד היו לו שלושה דברים עדיפים, אחד מהם הוא "יודע דעת עליון"! לכך נזקק רמב"ן באריכות בהמשך דבריו.
- לא תחלוק על מה שפירשנו ואל תטען כנגד דברינו בגלל מדרש ספרי ובמדבר רבה שראינו לעיל.
- עד כאן מצטט רמב"ן את מדרש ספרי / במדבר רבה אבל לא עד סופו. הוא עוצר במשל הטבח והשר. משל שרמב"ן הפך למוטיב מרכזי בפירושו וראייתו מי הוא בעצם בלעם ובמה כוחו. ראה שוב דברינו משל הטבח והשר בפרשה זו. מכאן ואילך מתמודד רמב"ן עם המדרש ומשנה באופן משמעותי את אופן קריאתו.
- אם מדרש אליהו רבה לעיל (הערה 12) מתעכב על ההשוואה בין משה שכתוב בו: "הודיעני נא את דרכיך" (שמות לג יג), ובלעם שכתוב בו: "ויודע דעת עליון" (במדבר כד י), השוואה שהיא לטובתו של בלעם, מדגיש רמב"ן ידיעה נוספת של משה שמצויה בפסןק הפותח את מדרש במדבר רבה: "ולא קם נביא ... אשר ידעו ה' "! הקב"ה ידע אותו פנים אל פנים. את זה יפתח רמב"ן גם בקטע הבא.
- בקטע זה רמב"ן מתייחס לפתיח של המדרש שאומר: "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, בישראל לא קם אבל באומות העולם קם, ואיזה זה בלעם". מעלת משה לא הייתה בכך שהוא ידע את ה' פנים אל פנים, אלא שהקב"ה יידע אותו פנים אל פנים והבהיר לו את הנבואה באופן הכי ברור שאפשר. ואם אצל בלעם היה דבר דומה, אין זה אלא "בעת שניבא לכבוד ישראל ... בכל העניין העתיד לבוא לישראל". וזה לא קשור באומות העולם. רמב"ן ממשיך לבאר את המדרש ונראה שהופך אותו על פניו.
- מקוצר הזמן לא עמדנו ופרשנו דברי רמב"ן אלה עד סופם ונשאיר לשואבי המים לעמוד על דיוק דברים אלה, כל אחד ואחת כהבנתם הטובה. נזכיר רק שבהמשך דבריו שם מפתח רמב"ן את מוטיב הטבח והשר אצל המלך: "ואמרו משל לטבחו של מלך, על המדה הראשונה, וכוונתם לאמר שהטבח יודע בהוצאת שולחנו של מלך והשר שלו שהוא נאמן בכל ביתו ועומד בסודו לא ידע בהוצאת השולחן. והמשל הזה יורה שדעת החכמים לומר שהיה בלעם יודע מעצמו אחרי כוונתו שהשם יאמר לו מה אקוב לא קבה אל (לעיל כג ח) וכל הענין, ואחר כן ישמע הדבור במלות ההם אשר חשב בלבו. וזה מה שהזכרתי, כי היה קוסם ותבואנה העתידות בלבו ועתה בשביל ישראל ישמע בהם גם הדיבור, ולפיכך היה מתפאר בעצמו עתה לומר נאום שומע אמרי אל".