פרשות השבוע

וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ: (בראשית מ כג).¹

 

בראשית רבה פח ז פרשת וישב – שר המשקים והמלאך שחיבל

"ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו" – כל אותו היום היה מתנה תנאים ומלאך בא והופכם, קושר קשרים ומלאך בא ומתירם.² אמר לו הקב"ה: אתה שוכחו ואני לא אשכחהו. זהו שכתוב: "ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו".³

מדרש תנחומא (בובר) פרשת מקץ סימן ג – עד יגיע המועד והמקום

מה כתיב למעלה מן הענין? "ולא זכר שר המשקים את יוסף" (בראשית מ כג).⁴ אמר ר' ברכיה הכהן: "ולא זכר" – זָכוּר היה, והיה נשואי, אלא וישכחהו.⁵ היה אומר בחוץ: אלך ואומר אל פרעה עליו. מיד – וישכחהו. עד שהגיע קצו לצאת, הביא הקב"ה עלילות עליו כדי להוציאו, שנאמר: "ויהי מקץ שנתיים ימים".⁶

אבן עזרא בראשית פרק מ פסוק כג – בין פה ללב

"ולא זכר שר המשקים" – לא הזכירו בפה אל פרעה … וישכחהו – בלב.⁷

רשב"ם בראשית פרק מ פסוק כג – הזמן גורם לשכחה

ולא זכר שר המשקים את יוסף – מיד בצאתו, כמו שביקש ממנו יוסף: כי אם זכרתני אתך: וישכחהו – זמן מרובה אחרי כן, עד שעה שהקב"ה עשה ליוסף ניסים והוצרך להזכירו.⁸

בכור שור בראשית פרק מ פסוק כג – אנושי לשכוח

"ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו" – לא שם לבו עליו ושכחו. ויש מפרשים "ולא זכר" מיד, ושכחו לאחר זמן. ויש מפרשים: "ולא זכר" לא מחמת שנאה ורשע, אלא שכחו.⁹

אור החיים בראשית פרק מ פסוק כג – לא זכר את שמו, החליט לא לזכור

ולא זכר שר המשקים וגו'. פירוש, הגם שלא שכחו בתחילה, לא זכר שמו כאשר צוה עליו יוסף דכתיב: "זכרתני".¹⁰ ועוד מודיע הכתוב ששכחו גם מלבו. והכוונה בזה, כי לצד שהחליט שלא לזוכרו, נשכח מלבו. כי אם היה בלבו ובדעתו צד אחד לזוכרו, באמצעות זה היה קצת נזכר. אלא לצד החלט הדבר נשכח ממנו (מלבו).¹¹

וַיְהִי בַבֹּקֶר וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת כָּל חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וְאֶת כָּל חֲכָמֶיהָ וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לָהֶם אֶת חֲלֹמוֹ וְאֵין פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה: וַיְדַבֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר אֶת חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם: פַּרְעֹה קָצַף עַל עֲבָדָיו וַיִּתֵּן אֹתִי בְּמִשְׁמַר בֵּית שַׂר הַטַּבָּחִים אֹתִי וְאֵת שַׂר הָאֹפִים: וַנַּחַלְמָה חֲלוֹם בְּלַיְלָה אֶחָד אֲנִי וָהוּא אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלֹמוֹ חָלָמְנוּ: וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי עֶבֶד לְשַׂר הַטַּבָּחִים וַנְּסַפֶּר לוֹ וַיִּפְתָּר לָנוּ אֶת חֲלֹמֹתֵינוּ אִישׁ כַּחֲלֹמוֹ פָּתָר: וַיְהִי כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָנוּ כֵּן הָיָה אֹתִי הֵשִׁיב עַל כַּנִּי וְאֹתוֹ תָלָה: (בראשית מא ח-יג).¹²

 

רד"ק בראשית פרק מא פסוק ט – עת הסליחה וצורך המלך

"את חטאי אני מזכיר היום" – אף על פי שאינו מן המוסר להזכיר אדם חטאיו שחטא אל המלך לפניו אחר שעברה עת הסליחה, עתה אמר: אני מזכיר אותם לצורך המלך.¹³

בכור שור בראשית פרק מא פסוק ט – שתי חטאות

את חטאי אני מזכיר: שתי חטאות שהן עלי, אחד שהקצפתי את המלך, ואחד מאותו נער שחילה פני לזוכרו ושכחתיו, ואעפ"י שאין דרך להזכיר חטאו לפני מי שחטא לו, אני מזכיר לעשות רצון המלך.¹⁴

בראשית רבה פט ב-ג – אשרי הבוטח בה'

"בכל עצב יהיה מותר" (משלי יד כג)¹⁵ – כל דבר שנצטער יוסף עם אדונתו¹⁶ היה לו יתרון ממנה. למה? שנטל את בִּתָּהּ.¹⁷ "ודבר שפתים אך למחסור" – על ידי שאמר לשר המשקים: "זכרתני והזכרתני", ניתוסף לו שתי שנים, שנאמר: ויהי מקץ שנתיים ימים. "אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו" (תהלים מ ה) – זה יוסף. "ולא פנה אל רהבים" – ע"י שאמר לשר המשקים זכרתני והזכרתני ניתוסף לו שתי שנים: "ויהי מקץ שנתיים ימים".¹⁸

רש"י בראשית מ כג פרשת וישב – שתי שנים נוספות במאסר

ולא זכר שר המשקים – בו ביום: וישכחהו – לאחר מכן.¹⁹ מפני שתלה בו יוסף בטחונו לזכרו, הוזקק להיות אסור עוד שתי שנים, שנאמר: "אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו ולא פנה אל רהבים" (תהלים מ ה) – ולא בטח על מצרים הקרוים רהב (ישעיה ל ז).²⁰

רש"י בראשית פרק מ פסוק א – יד ההשגחה

אחר הדברים האלה – לפי שהרגילה אותה ארורה את הצדיק בפי כולם לדבר בו ולגנותו, הביא להם הקב"ה סורחנם של אלו שיפנו אליהם ולא אליו. ועוד, שתבוא הרווחה לצדיק על ידיהם.²¹

כלי יקר בראשית פרק מ פסוק כג

וחז"ל אמרו (בראשית רבה פט ג) שיוסף חטא בזה שתלה בטחונו בשר המשקים, ואמר שתי פעמים לשון זכירה: "כי אם זכרתני וגו' והזכרתני וגו' ", וכנגדם נענש בכפל השכחה: "ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו". ועל זה הרמז נוכל לומר, כי בזמן שאמר יוסף: "אם זכרתני" והוא לשון תנאי, כאילו אמר: אם זכרתני יש תקוה, ואם לא, אבדה התקווה. נמצא ששתי תיבות אלו כוללים עיקר העוון.²²

בד קודש הלכות מגילה וחנוכה פרק ג – בשיח חכמים

ועיין להרב פר"ח (פרי חדש)²³ שם שהקשה קושיא זו על הרא"ם.²⁴ ומהתימה איך הוקשה לו כן מאחר דהם דברי הב"ח,²⁵ וכבר הביאו הרב ז"ל להרב ב"ח בקושיא אחרת. וכמו כן תמהני להרב יד אהרן שם,²⁶ שתירץ כן כתירוץ הב"ח ולא זכר שר שכבר קדמו בזה וגם הוא הביא דבריו ולא זכר שר וישכחהו קושיא הלזו.²⁷

תפארת ישראל יכין מסכת אבות פרק ד – בין זכירה לשמירה²⁸

זכור ושמור ב' עניינים הם: דזכור היינו שיתעסק במחשבתו בעניין ההוא, ואעפ"כ אפשר שישכחהו לאחר זמן. אבל שמור היינו לאו דוקא שיתעסק עתה מחשבתו בהעניין, רק שהעניין שמור בלבו כמאן דמונח בקופסא, ואי אפשר שישתכח מלבו, כדבר השמור במקום צנוע, דבכל עת שירצה ימצאנו. וזהו מה שאמרו חז"ל: זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו [שבועות כ ע"ב], דהקב"ה צונו שנזכיר עניין שבת כל כך הרבה פעמים, עד שיהיה שמור בלבינו כל כך, עד שבעת מעשה נזכרנו בכל עגולותו. וכן שר המשקין, בתחילה לא זכר את יוסף, שבגאותו לא התעסק מחשבתו בהבטחתו להזכיר צרת יוסף לפני פרעה, ואח"כ וישכחהו לגמרי.²⁹

שבת שלום

מחלקי המים