פרשות השבוע

בראשית רבה מב ג פרשת לך לך – בין "ויהי" ל-"והיה" ¹

"ויהי בימי אמרפל" – ר' תנחום בשם ר' חייה רבה, ר' ברכיה בשם ר' אלעזר: זה מדרש עלה בידינו מן הגולה²: כל מקום שנאמר: "ויהי בימי" – צרה. אמר ר' שמואל בר נחמן: וחמישה הם:³

"ויהי בימי אמרפל" – ומה צרה הייתה שם? עשו מלחמה. משל לאוהבו של מלך שהיה שרוי במדינה, ובשבילו נזקק המלך למדינה.⁴ כיון שבאו בַּרְבָּרִים להזדווג לו, אמרו: אוי לנו שאין המלך נזקק למדינה כמו שהוא לָמוּד, זהו שכתוב: "וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל עֵין מִשְׁפָּט הִוא קָדֵשׁ" (בראשית יד ז).⁵ אמר ר' אחא: לא באו להזדווג אלא לתוך גלגל עינו של עולם: עין שעשתה מידת הדין בעולם הן מבקשים לסמותה!⁶ "היא קדש" – אמר ר' אחא: "הוא" כתוב,⁷ הוא שקידש שמו של הקב"ה בכבשן האש. וכיון שבאו ברבריים להזדווג לו, התחילו הכל צווחים: ווי!⁸ זהו שכתוב: "ויהי בימי אמרפל".⁹

"ויהי בימי אחז" (ישעיה ז א) – מה צרה הייתה שם? "ארם מקדם ופלשתים מאחור" (שם ט יא). משל לבן מלכים שנזדווג לו פדגוגו להמיתו. אמר: אם אהרוג אותו עכשיו, אני מתחייב מיתה למלך. אלא הריני מושך מֵנִיקְתוֹ ממנו ומעצמו ימות. כך אמר אחז: אם אין גדיים – אין תיישים,¹⁰ אם אין תיישים – אין צאן, אם אין צאן – אין רועה, אם אין רועה – אין עולם.¹¹ כך היה סבור (אחז) בדעתו לומר: אם אין קטנים – אין גדולים, אם אין גדולים – אין תלמידים, אם אין תלמידים – אין חכמים, אם אין חכמים – אין זקנים, אם אין זקנים – אין נביאים. אם אין נביאים – אין הקב"ה משרה שכינתו עליהם. זהו שכתוב: "צוֹר תְּעוּדָה חֲתוֹם תּוֹרָה בְּלִמֻּדָי" (ישעיהו ח טז).¹²

ר' חוניה בן אלעזר אמר: למה נקרא שמו אחז? שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות.¹³ ר' יעקב בן אבא בשם ר' אחא: אמר ישעיה: "וחיכיתי לה' המסתיר פניו מבית יעקב וקיויתי לו" (ישעיהו ח יז) – אין לך שעה קשה כאותה שעה שכתוב בה: "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא" (דברים לא יח), ומאותה שעה: "קיויתי לו", שאמר: "כי לא תשכח מפי זרעו" (דברים לא כא). ומה הועיל לו? "הנה אנכי והילדים אשר נתן לי ה' לאותות ולמופתים" (שם ח יח). וכי ילדיו היו?¹⁴ והלוא תלמידיו היו! אלא מלמד שהיו חביבים עליו והיה קורא אותן בניו. וכיון שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות, התחילו הכל צווחים: ווי – "ויהי בימי אחז".¹⁵

"ויהי בימי יהויקים" (ירמיה א ג) – ומה צרה הייתה שם? "רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה תֹהוּ וָבֹהוּ" (שם ד כג). משל למלך ששלח פּרוֹסְטַגְמָא שלו למדינה.¹⁶ מה עשו לה בני המדינה? נטלוה וקרעוה ושרפוה באש, שנאמר: "ויהי כקרוא יהודי שלש דלתות וארבעה" (שם לו כג) – שלושה, ארבעה פסוקים. כיוון שהגיע לפסוק: "היו צריה לראש" (איכה א ה), מיד: "יקרעה בתער הסופר והשלך אל האש" (ירמיהו שם). כיון שראו כך, התחילו הכל צווחים: ווי – "ויהי בימי יהויקים".¹⁷

"ויהי בימי שפט השופטים" (רות א א) – ומה צרה הייתה שם? "ויהי רעב בארץ" (שם). משל למדינה שחייבת לִפָּס למלך, שלח המלך גבאי טימיון לגבותה. מה עשו לו בני המדינה? נטלו אותו והכו אותו וגבו אותו. ואח"כ אמרו: אוי לנו כשירגיש המלך בדברים הללו! מה שביקש לעשות לנו עשינו לו. כך, בימי שפוט השופטים, היה אדם מישראל עובד עבודה זרה, והיה הדיין מבקש להעביר עליו מידת הדין, והיה הוא בא ומלקה את הדיין. אמר: מה שבקש לעשות לי, עשיתי לו. אמרו: אוי לו לדור ששופט את שופטיו. זהו שכתוב: "ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ".¹⁸

"ויהי בימי אחשורוש" (אסתר א א) – ומה צרה הייתה שם? "להשמיד להרוג ולאבד" (אסתר ג יג). משל למלך שהיה לו כרם ונזדווגו לו שלושה שונאים. הראשון התחיל מקטף בעוללות והשני מזנב באשכולות והשלישי מעקר בגפנים. כך פרעה: "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו" (שמות א כב). נבוכדנצאר: "החרש והמסגר אלף" (מלכים ב כד טז) … המן ביקש לעקור הגפן כולה, שנאמר: "לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד" (אסתר ג יג). כיון שראו כך, התחילו הכל צווחים: ווי – "ויהי בימי אחשורוש".¹⁹

ר' שמעון בן אבא מִשֵׁם ר' יוחנן: בכל מקום שנאמר "ויהי" משמש צרה ושמחה, אם צרה – אין צרה כיוצא בה, ואם שמחה – אין שמחה כיוצא בה. בא ר' שמואל בן נחמן ועשאה לחצאין: בכל מקום שנאמר "ויהי" – צרה, "והיה" – שמחה.²⁰

משיבים לו: והרי כתוב: "ויהי אור" (בראשית א ג) – אמר להם: עוד אינה שמחה שלימה, שלא זכה העולם להשתמש באותו האורה.²¹ משיבים לו: והרי כתוב: "ויהי ערב ויהי בקר יום אחד" (שם א ה) – אמר להם: עוד אינה שמחה שלימה, שכל מה שנברא ביום ראשון עתיד לִבְלוֹת, שנאמר: "כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה" (ישעיה נא ו).²² משיבים לו: והרי כתוב: "ויהי ערב ויהי בקר יום שני, יום שלישי, יום רביעי וגו' " – אמר להם: עוד אינה שמחה שלימה, שכל מה שנברא בששת ימי בראשית צריכים עשייה, כגון: החרדל צריך לִמָּתֵק, החיטים צריכים להיטחן, התורמוסים צריכים לִמָּתֵק.²³ משיבים לו: והרי כתוב: "ויהי ה' את יוסף" (שם לט ב) – אמר להם: עוד אינה שמחה שלימה, שנזדווגה לו אותה הדוב.²⁴ משיבים לו: והרי כתוב: "ויהי ביום השמיני" (ויקרא ט א) – אמר להם: עוד אינה שמחה שלימה, שבו ביום מתו נדב ואביהוא.²⁵ משיבים לו: והרי כתוב: "ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן" (במדבר ז א) – אמר להם: עוד אינה שמחה שלימה שנגנז בבנין הבית. משיבים לו: והרי כתוב: "ויהי ה' את יהושע" (יהושע ו כז) – אמר להם: עוד אינה שמחה שלימה שהוצרך לקרוע שמלותיו. משיבים לו: והרי כתוב: "ויהי כי ישב המלך בביתו" (שמואל ב ז א) – אמר להם: בא נתן ואמר לו: "רק אתה לא תבנה הבית" (מלכים א ח יט).²⁶

אמרו לו: אמרנו את שלנו, אמור את שלך.²⁷ אמר להם: "והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים" (זכריה יד ח), "והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן וכו' " (ישעיהו ז כא), "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יוֹסִיף אֲדֹנָי שֵׁנִית יָדוֹ לִקְנוֹת אֶת שְׁאָר עַמּוֹ אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר וּמִמִּצְרַיִם" (ישעיהו יא יא), "והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס (יואל ד יח), "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים" (ישעיה כז יג). משיבים לו: והרי כתוב: "והיה כאשר נלכדה ירושלים" (ירמיה לח כח) – אמר להם: עוד היא שמחה, שבו ביום נטלו ישראל אַפּוֹכֵי²⁸ על עוונותיהם, שאמר ר' שמואל בר נחמן: אַפּוֹכֵי גדולה נטלו ישראל על עוונותיהם ביום שחרב בית המקדש, שנאמר: "תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך" (איכה ד כב).²⁹

שבת שלום

וגשמים בעיתם וכתיקונם³⁰

מחלקי המים