פרשות השבוע

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת וַיִּחַר אַף מֹשֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָיו אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר: (שמות לב יט).¹

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ: (שמות לד א).²

מסכת שבת דף פז עמוד א – עשה מדעתו והסכים הקב"ה עמו

תניא: שלשה דברים עשה משה מדעתו והסכים הקב"ה עמו: הוסיף יום אחד מדעתו, ופירש מן האשה, ושבר את הלוחות …. שבר את הלוחות. מאי דריש? אמר: ומה פסח שהוא אחד מתרי"ג מצות, אמרה תורה: "וכל בן נכר לא יאכל בו" (שמות יב מג), התורה כולה כאן וישראל משומדים – על אחת כמה וכמה!³ ומנלן דהסכים הקב"ה על ידו? שנאמר: "אשר שברת". ואמר ריש לקיש: יישר כחך ששיברת.⁴

מסכת מנחות דף צט עמודים א – ביטולה של תורה

אשר שברת ושמתם בארון – תני רב יוסף: מלמד, שהלוחות ושברי לוחות מונחין בארון; מכאן, לתלמיד חכם ששכח תלמודו מחמת אונסו, שאין נוהגין בו מנהג בזיון. אמר ריש לקיש: פעמים שביטולה של תורה זהו יסודה, דכתיב: "אשר שברת".- אמר לו הקב"ה למשה: יישר כחך ששברת.⁵

מסכת אבות דרבי נתן נוסח א פרק ב – מדעתו או מדעת המקום

זה אחד מהדברים שעשה משה מדעתו, דן ק"ו והסכים דעתו לדעת המקום. פירש מן האשה והסכימה דעתו לדעת המקום. פירש מאהל מועד והסכימה דעתו לדעת המקום. שבר את הלוחות והסכימה דעתו לדעת המקום. … שבר את הלוחות, כיצד? אמרו: בשעה שעלה משה למרום לקבל את הלוחות שהן כתובות ומונחות מששת ימי בראשית … באותה שעה היו מלאכי השרת קושרין קטיגור על משה והיו אומרים: ריבונו של עולם, מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו … היו מרננים אחריו של משה והיו אומרים מה טיבו של ילוד אשה שעלה למרום … ⁶

נטלן וירד והיה שמח שמחה גדולה. כיון שראה אותו סרחון שסרחו במעשה העגל, אמר: היאך אני נותן להם את הלוחות? מזקיקני אותן למצות חמורות ומחייבני אותן מיתה לשמים! שכן כתוב בהן: "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" (שמות כ ג).⁷ חזר לאחוריו וראו אותו שבעים זקנים ורצו אחריו. הוא אחז בראש הלוחות והן אחזו בראש הלוחות.⁸ חזק כוחו של משה מכולן, שנאמר: "ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל" (דברים לד יב). נסתכל בהן וראה שפרח כתב מעליהן. אמר: היאך אני נותן להם לישראל את הלוחות שאין בהן ממש? אלא אאחוז ואשברם, שנאמר: "ואתפוש בשני הלחות ואשליכם מעל שתי ידי ואשברם" (דברים ט יז).⁹ רבי יוסי הגלילי אומר: אמשול לך משל: למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שאמר לשלוחו: צא וקדש לי נערה יפה וחסידה ומעשיה נאין. הלך אותו שליח וקדשה. לאחר שקדשה הלך ומצאה שזינתה עם אחר. מיד היה דן קל וחומר מעצמו ואמר: אם אני נותן לה כתובה מעכשיו, נמצא מחייבה מיתה ונפטרנה מאדוני לעולם. כך היה משה הצדיק דן ק"ו מעצמו. אמר: האיך אני נותן להם לישראל את הלחות הללו? מזקיקני אותן למצות חמורות ומחייבני אותן מיתה. שכך כתוב בהן: "זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו" (שמות כב יט). אלא אאחוז בהן ואשברם וחזרן (אחזירן?) למוטב. שמא יאמרו ישראל היכן הלוחות הראשונות אשר הורדת, אין דברים אלא בדאי.¹⁰

רבי יהודה בן בתירא אומר: לא שבר משה את הלוחות אלא שנאמר לו מפי הגבורה, שנאמר: "פה אל פה אדבר בו" (במדבר יב ח) – פה אל פה אמרתי לו: שבר את הלחות. ויש אומרים: לא שבר משה את הלוחות אלא שנאמר לו מפי הגבורה, שנאמר: "וארא והנה חטאתם לה' אלקיכם" (דברים ט טז) אינו אומר "וארא" אלא שראה שפרח כתב מעליהם … רבי אלעזר בן עזריה אומר לא שבר משה את הלוחות אלא שנאמר לו מפי הגבורה, שנאמר: "אשר עשה משה לעיני כל ישראל (שם ל"ד י"ב) – מה להלן נצטוה ועשה אף כאן נצטוה ועשה … רבי מאיר אומר: לא שבר משה את הלחות אלא שנאמר לו מפי הגבורה, שנאמר: "אשר שברת" (שם י' ב') – יישר כוחך ששברת.¹¹

תלמוד ירושלמי מסכת תענית פרק ד הלכה ג – חמש שיטות בירושלמי

תני רבי ישמעאל: הקב"ה אמר לו שישברם, שנאמר: "ואכתב על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים אשר שיברת". אמר לו: יפה עשית ששיברת. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן: הלוחות היו אורכן ששה טפחים ורחבן שלשה והיה משה תפוש בטפחיים והקב"ה בטפחיים וטפחיים ריוח באמצע. כיון שעשו ישראל אותו מעשה ביקש הקב"ה לחוטפן מידו של משה. וגברה ידו של משה וחטפן ממנו. הוא שהכתוב משבחו בסוף ואומר: "ולכל היד החזקה". ייא שלמא על ידא דגברת עליה מינא.¹² רבי יוחנן בשם רבי יוסה בר אביי: הלוחות היו מבקשין לפרוח והיה משה תופשן, דכתיב: "ואתפוש בשני הלוחות". תני בשם רבי נחמיה: הכתב עצמו פרח.¹³ רבי עזרה בשם רבי יהודה בי רבי סימון: הלוחות היו משאוי ארבעים סאה והכתב היה סובלן.¹⁴ כיון שפרח הכתב, כבדו על ידיו של משה ונפלו ונשתברו.¹⁵

תלמוד ירושלמי מסכת שקלים פרק ו הלכה א – שבירת החוזה

כיצד היו הלוחות כתובים? רבי חנניה בן גמליאל אומר: חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה, הדא הוא דכתיב: "ויכתבם על שני לוחות אבנים" – חמישה על לוח זה וחמישה על לוח זה. ורבנן אמרין: עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה. הדא הוא דכתיב: "ויגד לכם את בריתו אשר צוה אתכם לעשות עשרת הדברים" – עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה. רבי שמעון בן יוחי אמר: עשרים על לוח זה ועשרים על לוח זה, דכתיב: "ויכתבם על שני לוחות אבנים" – עשרים על לוח זה ועשרים על לוח זה.¹⁶ רבי סימאי אמר: ארבעים על לוח זה וארבעים על לוח זה: "מזה ומזה הם כתובים" – טטרגונה.¹⁷

דברים רבה פרשה ג סימן יד – שבירה בכעס הדורשת תיקון

"פסול לך שני לוחות אבנים" (דברים י יא) –  זהו שאומר הכתוב: "אל תבהל ברוחך לכעוס כי כעס בחיק כסילים ינוח" (קהלת ז ט). ומי היה זה שכעס? זה משה, שנאמר: "ויחר אף משה וישלך מידו את הלוחות" (שמות לב יט). אמר לו הקב"ה: הא משה, אתה מפיג חמתך בלוחות הברית?! מבקש את שאפיג את חמתי? ואין אתה רואה שאין העולם יכול לעמוד אפילו שעה אחת?! אמר לו: ומה יש לי לעשות? אמר לו: לתת עליך קָטָדִיקֵי.¹⁸ אתה שברת אותן ואתה מחליף אותן. זהו שכתוב: "פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים".¹⁹

דברים רבה ג יג פרשת עקב – עת להשליך ועת לכנוס

"פסל לך שני לוחות אבנים" (דברים י יא) –  זהו שאומר הכתוב: "עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים" (קהלת ג ה). אמר ר' תנחומא: מהו "עת להשליך אבנים"? עת הוא שיעלה אדריאנוס שחוק עצמות וינפץ אבני בית המקדש. "ועת כנוס אבנים" – עת היא שיכנס אותם הקב"ה. מנין? שנאמר: "הנני יסד בציון אבן". דבר אחר: "עת להשליך אבנים" – חכמים אומרים: מדבר במשה. עת היה שישליך משה את הלוחות, דכתיב: "וישלך מידיו את הלוחות" (שמות לב יט); "ועת כנוס אבנים" – עת היה שיחזירם לישראל, שנאמר: "פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים".²⁰

ספרי דברים פיסקא שנז – בפסוק החותם את התורה

"לכל האותות והמופתים אשר שלחו ה' לעשות בארץ מצרים לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו" … ומנין אף לפני הר סיני? תלמוד לומר: "ולכל היד החזקה". ומנין אף במדבר? תלמוד לומר: "ולכל המורא הגדול". ומנין אף בשיבור הלוחות? נאמר להלן: "ואשברם לעיניכם" (דברים ט יז) וכאן הוא אומר: "אשר עשה משה לעיני כל ישראל". סליק ספרי חזק ונתחזק.²¹

שבת שלום

מחלקי המים