כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה וְיָלְדוּ לוֹ בָנִים הָאֲהוּבָה וְהַשְּׂנוּאָה וְהָיָה הַבֵּן הַבְּכוֹר לַשְּׂנִיאָה:וְהָיָה בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת בָּנָיו אֵת אֲשֶׁר יִהְיֶה לוֹ לֹא יוּכַל לְבַכֵּר אֶת בֶּן הָאֲהוּבָה עַל פְּנֵי בֶן הַשְּׂנוּאָה הַבְּכֹר: כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה: (דברים כא טו-יז).1
מדרש תנחומא (בובר) פרשת כי תצא סימן א
"כי תצא למלחמה וגו' ושבית שביו" (דברים כא י). שנו רבותינו: מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה.2 "וראית בשביה אשת יפת תאר [וגו'] וגלחה את ראשה" (דברים כא יא יב), כדי שלא תמצא חן בעיניו. מה כתיב אחריו? "כי תהיין לאיש שתי נשים" (שם שם טו). שתי נשים בבית – מריבה בבית.3 ועוד האחת אהובה, והאחת שנואה, או שתיהן שנואות.4 מה כתיב אחריו? "כי יהיה לאיש בן סורר ומורה" (שם שם יח) – כל מאן דנסיב יפת תואר, נפיק מינייהו בן סורר ומורה. שכן מצינו בדוד, על שחמד מעכה בת תלמי מלך גשור בצאתו למלחמה, יצא ממנו אבשלום, שביקש להרוג אותו, ושכב עם נשיו לעיני כל ישראל ולעיני השמש, ועל ידו נהרגו כמה רבבות מישראל, ועשה מחלוקת בישראל, ונהרג שמעי [בן גרא] ושבע בן בכרי, ואחיתופל, ומפיבושת, ואיש בשת, והשליט ציבא על כל בית שאול.5
מסכת יבמות דף כג עמוד א
אמר רב פפא: חייבי לאוין תפשי בהו קידושין, דכתיב: "כי תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה" (דברים כא טו) – וכי יש אהובה לפני המקום, ויש שנואה לפני המקום? אלא, אהובה – אהובה בנישואיה, שנואה – שנואה בנישואיה, ואמר רחמנא: "כִּי תִהְיֶיןָ"6
רש"י בגמרא יבמות הנ"ל
צורך היה לו להזכיר שאם זה היה אוהב את זו ושונא את זו, אין הבכורה משתנה בכך? פשיטא שאם זה שונאה אין המקום שונאה!7
תוספות מסכת קידושין דף סח עמוד א
וכי יש אהובה ושנואה לפני המקום – ואין לפרש דצדקת ורשעת קאמר. דאם כן, לא היה צריך לומר: לא יוכל לבכר. דאטו משום דאמיה רשעה יפסיד בנה שהוא בכור נחלתו? אבל השתא כיון דרעה בנישואין דחייבי לאוין, סלקא דעתך דלאו בנו גמור הוא.8
ספרי דברים פרשת כי תצא פיסקא רטו
דבר אחר: כי תהיין לאיש שתי נשים, אין לי אלא שהן שתים, מנין אפילו הן מרובות? תלמוד לומר: "נשים".9 אין לי אלא בזמן שהן מרובות ומקצתן אהובות ומקצתן שנואות, מנין אפילו כולן אהובות כולן שנואות? תלמוד לומר: אהובה – האהובה, שנואה – השנואה, ריבה הכתוב.10 … אין לי אלא בזמן שהן שתי נשים אחת אהובה ואחת שנואה, מנין אפילו אחת והיא אהובה? אפילו אחת והיא שנואה? תלמוד לומר: אהובה – אהובה שנואה – שנואה, ריבה הכתוב.11
אור החיים דברים פרק כא פסוק טו
"והיה הבן הבכור לשניאה" – אמר הכתוב בדרך ודאית, על דרך אומרו (בראשית כ"ט) וירא ה' כי שנואה לאה, כי ה' יראה בנשברי לב לסומכם.12
ספורנו דברים פרק כא פסוק טז
"לא יוכל לבכר את בן האהובה על פני בן השנואה הבכור" – לא יעביר הבכורה מן הבן בשביל שנאת זו או אהבת זו. אבל אם יעשה זה בסיבת רשעת הבן הבכור, אז ראוי להעביר. כאומרם ז"ל: "אם לא היה נוהג כשורה, זכור לטוב" (בבא בתרא קלג ב פרק יש נוחלין).13 וכן נראה שעשה יעקב אבינו כאומרו: "ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו לבני יוסף בן ישראל" (דברי הימים א ה א).14
במדבר רבה יד ו
"ביום השביעי נשיא לבני אפרים וגו' ביום השמיני נשיא לבני מנשה וגו' " – … קרבנו קערת כסף אחת וגו', אל תקרי "קערת" אלא "עקרת", כנגד יעקב שעקר את הבכורה מראובן ונתן אותה ליוסף: (בראשית מח) ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך וגו'.15
בראשית רבתי פרשת וישלח עמוד 158
"כי תהיין לאיש" (דברים כא טו) – זה יעקב, שנאמר: "איש תם" (כה כז). "שתי נשים" – רחל ולאה. "האחת אהובה" – זו רחל. "והאחת שנואה" – זו לאה. "וילדו לו בנים" – שתיהן ילדו לו. ומה שהעמידה לאה העמידה רחל, לאה נביאים, רחל נביאים, לאה שופטים ורחל שופטים. "והיה הבן הבכור לשניאה" – זה ראובן. "והיה ביום הנחילו את בניו" (שם טז) – בשעה שעמד להיפטר מן העולם: "ויקרא יעקב אל בניו" (מט א). "את אשר יהיה לו" – אלו ברכות. "לא יוכל לבכר את בן האהובה" – זה יוסף שלא קראו בכור. "על פני בן השנואה הבכור" – זה ראובן. "כי את הבכור בן השנואה יכיר" (דברים שם יז) – זה ראובן שהכירו והודיעו לכל שהוא בכור: "ראובן בכורי אתה" (מט ג) … "כי הוא ראשית אונו" – זה ראובן: "כוחי וראשית אוני" (מט ג). "לו משפט הבכורה" – שאין מייחסין בכל מקום לבכורה אלא לראובן. תדע לך שכן הוא, שאף בשעת הקלקלה ייחסו לבכור, הדא הוא דכתיב: "בני לאה בכור יעקב ראובן" (בראשית לה כג).16
בעל הטורים דברים פרק כא פסוק טו
"והיה הבן הבכור לשניאה" … לשניאה, אותיות לנשֻׂאֵיה. לומר ששנואה בנשואיה, שהם בפסולין (קידושין סח א). במדרש דורש: לאיש – זה הקדוש ברוך הוא. אהובה – אלו האומות שמראה להם פנים. שנואה – אלו ישראל שמסתיר מהם פנים. ביום הנחילו את בניו – לעתיד לבוא. לא יבכר – כי אם: "בני בכורי ישראל".17
שבת שלום
מחלקי המים
מים אחרונים: פירוש בעל הטורים קשור כאמור לנושא הרחב של בחירת עם ישראל וטענת הנוצרים (והמוסלמים) שהבחירה נלקחה מעם ישראל ועברה אליהם. ראה בהקשר זה את המשל של ריש לקיש על השור שנפל למשכב והסוס שהחליף אותו, בסוגיה של חבלי משיח: "ייתי ולא איחמיניה" (סנהדרין צח ע"ב): "הללו מעשה ידי והללו מעשה ידי". ראה גם טקס ההשפלה שהיו עושים ברומא אחת לשבעים שנה ל"אחוה דמרנא (הוא יעקב אחי עשו), גמרא עבודה זרה יא ע"ב.
לגבי שנואה ואהובה, ראה דברינו מצבה אהובה או שנואה בפרשת שופטים.