- כך נפתח פרק יז בספר בראשית בו מצטווה אברהם על המילה. דווקא במצווה המייחדת את עם ישראל לדורותיו ועליה מסר את נפשו (ראו מכילתא דרבי ישמעאל יתרו - מסכתא דבחדש פרשה ו: "לאוהבי ולשומרי מצותי. לאוהבי, זה אברהם אבינו ... אלו ישראל שהם יושבין בארץ ישראל ונותנין נפשם על המצות. מה לך יוצא ליהרג, על שמלתי את בני, מה לך יוצא לישרף, על שקראתי בתורה וכו' ") – דווקא כאן מוכתר אברהם פעמיים בתואר "אב המון גויים".
- היו"ד של שרי (המסמלת את הפרטיות: שרה שלי) נעקרה ממקומה והוחלפה בה"א (כעת היא שרה לכל העולם), עד שצריכים היו למצוא לה מקום אחר בשמו של יהושע. אך הרי"ש של אברהם שמסמלת את תחילתו שהיה רק אב לארם, נשארה במקומה גם אחרי שהיה לאב המון גויים ונתווספה לשמו האות ה"א. והיכן בתורה מקושר אברהם לארם? המקום היחיד שמצאנו, וגם זה אזכור בדרך אגב, הוא כאשר בפרשת חיי שרה אברהם שולח את עבדו: "אל ארצי ואל מולדתי" לקחת משם אישה ליצחק. ושם כתוב: "וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו ... וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל אֲרַם נַהֲרַיִם אֶל עִיר נָחוֹר" (בראשית כד י).
- מי הוא "ארמי אובד אבי"? לא לבן ולא יעקב, מבאר רשב"ם כי אם אברהם! ראו דברינו ארמי אובד אבי בפרשת כי תבוא שם הרחבנו בנושא זה וכן דברינו תרח סבנו בפרשה זו. האם כל זה הוא על מנת שנזכור לדורות שתחילתנו ומקורנו הוא בארם? שלאוניברסליות יש שורשים מקומיים? ואיך נקשר זאת להגדה של פסח בה אנו פותחים: "ארמי אובד אבי וירד מצרימה וכו' ", שמא צריכים אנו להקדים ולומר: אבי ארם היה אבי וילך ארצה כנען וכו' (כפי שפותח יהושע כד כ: "בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם"), או אולי: ארם היה אבי אבי וכו'? והמאיר עוד עינינו ברי"ש ארם זו של אברהם אבינו, יבורך.
- הסיומת: שנאמר: אב המון גויים, לא נזכרת בגמרא זו, אך היא מתבקשת ביותר. בדומה לנוסח התוספתא שנראה להלן. ויש תחושה שסיומת זו נשמטה עקב שיבוש הנוסח או קיצור המעתיקים.
- הכינוי "אב המון גויים" שניתן לאברהם, עושה את ההבדל מיעקב. יעקב וישראל הם שמות חלופיים ומשלימים, שתי תכונות וקווי אופי ברורים של יעקב. התורה עצמה, לאחר שאומרת: "לא יאמר עוד שמך יעקב כי אם ישראל", חוזרת וקוראת לו יעקב לא פחות משהיא קוראת לו ישראל. (הגמרא מביאה דווקא את הפסוק מבראשית מו ב מסיבות ברורות). כבר נדרשו רבים לדואליות השם יעקב-ישראל ואף אנו הרחבנו על כך בדברינו יעקב וישראל בפרשת וישלח. אברהם לעומת זאת, מרחיב את שמו הקודם "אברם הוא אברהם". הוא מקבל תוספת לשמו וגם אחרי שהורחב שמו לאב המון גויים, עדיין הוא מכיל את שם העם המקורי ממנו יצא. האוניברסליות איננה מעלימה את המקור. גם אחרי שחצה גבולות והפך לאברהם העברי, הוא אביהם של אומות ודתות אחרות. הוא מצטווה על המילה המפרידה בינו ובין שכניו הערלים, אך הוא גם נותן מעשר למלכיצדק ומכיר בכהונתו. אברהם כולל את אברם ואין סיבה לחזור אחורה. אב המון גויים כולל גם את הרי"ש במקור, לדורות. ואגב, יעקב הוא "בחור באבות" (בראשית רבה עו א, "בחיר האבות" מדרש שכל טוב בראשית לג) –- ואילו אברהם "בחור באומות" (גמרא שבת להלן).
- מתוספתא זו קבלנו את הפרשנות לגמרא בברכות שהבאנו בהערות 4, 5 לעיל. כאן מוזכר בפירוש "אב המון גויים" כפי שמתבקש גם בגמרא. נראה גם שתוספתא זו היא המקור לרש"י בו פתחנו. עם זאת, "מיטיבי לכת" אשר יעיינו בתוספתא באופן מדוקדק וילכו עם הביטוי "כיוצא בו" לאחור, יגלו שלכאורה היא סותרת את הגמרא. ראו שם הלכה י שדנה בהזכרת יציאת מצרים בימות המשיח ואומרת: "לא שתיעקר יציאת מצרים ממקומה, אלא שתהא יציאת מצרים מוסף על מלכיות. מלכיות עיקר ויציאת מצרים טפילה. כיוצא בו: לא יקרא עוד שמך יעקב כי אם ישראל וגו'. לא שיעקר שם יעקב ממנו אלא שיהא יעקב מוסף על ישראל. ישראל עיקר ויעקב טפילה". משם הוא ממשיך להשוואה שוב של יציאת מצרים והפעם עם מלחמת גוג ומגוג ואז הוא מגיע להלכה יב שהבאנו: "כיוצא בהן, לא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם". הרי לנו בפירוש שהיחס אברהם אברם, הוא כמו היחס ישראל יעקב, כמו ימות המשיח ויציאת מצרים. ייתכן שהתוספתא אכן חולקת על הגמרא בברכות שאוסרת מכאן וטילך את השימוש בשם "אברם" וייתכן שניתן לגשר ביניהם. כיצד? הרי"ש שהשתמרה בתוך השם החדש אברהם היא ה"כיוצא בו" שמדמה את אברהם לשאר המקרים שם.
- בקטע זה נראה לנו להגיה באופן הבא: המו"ן – הדרשן חוזר ומפרק את הנוטריקון (ראשי תיבות) של המילה המון: חביב נתתיך, מלך נתתיך וכו'. בכל מקרה, נראה שדרשה זו מתבססת על חילופי האותיות ה"א וחי"ת. אל תקרא חביב, אלא הביב. ראו פירוש מהרש"א כאן. ה"א וחי"ת קרובות גם בכתיב ומניפת קולמוס קטנה מפרידה ביניהן. אולי יש כאן גם סיוע לדוברי שפות לטיניות שקשה להם להגות את החי"ת המזרחית וכותבים במקומה H. חביב Haviv. אך מדרש ויקרא רבה יט ב מזהיר על חילופי אותיות שיכולות להחריב את העולם: "אם אתה עושה רי"ש דל"ת נמצא את מחריב את כל העולם כולו ... אם אתה עושה חי"ת ה"א נמצא מחריב את העולם כולו". ראו הדוגמאות המובאות שם.
- מה שמוזר בדרשה זו הוא, שהנוטריקון שהדרשן מעיד עליו שהוא מן התורה איננו אלא מן הדרשן. הנוטריקון שבתורה הוא פשוט, כפי שרש"י בו פתחנו אומר: "לשון נוטריקון של שמו". אב המון גויים כפירוש לשם אברהם ובפרט לאות ה"א שנוספה. וכמו שמצוי באוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמוד רסה: "מנין שדורשין נוטריקון באגדה? תלמוד לומר: אברהם אב המון גוים". הנוטריקון שהדרשן בגמרא יוצר הוא על א"ב המו"ן אות אחרי אות (אב, בחור, חביב-הביב, מלך, ותיק, נאמן), והוא "קומה שניה" על הנוטריקון הפשוט ואיננו בפשט המקרא, אלא מן הדרשן. גמרא זו צריכה עיון. והמאיר עינינו יבורך.
- יועץ, היושב ליד המלך בקתדרה (א.א. הלוי). סנ - קתדרוס.
- ראו המדרש שם במלואו מתחילת הסימן, שהוא פותח בפסוק "סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם" (תהלים כה יד) וכן הפסוק בעמוס ג ז: "כי לא יעשה ה' א-להים דבר כי אם גילה סודו אל עבדיו הנביאים". ובהמשך שם, נימוק אחר מדוע ה' משתף את אברהם בעונש הצפוי לסדום, משום שסדום היא חלק מהארץ המובטחת לאברהם: "וחמישה כרכים הללו בתוך שלו הם". אבל בקטע שלנו, הנימוק הוא "אב המון גויים". מי האב? אברהם. ומי הבנים? אנשי סדום החטאים. ראו רש"י בפרשה הבאה, פרק יח פסוק יז: "קראתי אותו אברהם, אב המון גוים, ואשמיד את הבנים ולא אודיע לאב שהוא אוהבי?" אין אבהות למחצה, רק לבנים הטובים. אב המון גויים לכולם, גם לאנשי סדום כפי שנראה עוד בהמשך. ראו גם דברינו הקשר של אברהם לסדום בפרשת וירא.
- ראו המדרש שם במלואו על כוונת בנות לוט שמתחילה לא הייתה אלא לשם זנות וההמשך ההיסטורי הוא בזנות בשיטים (ראו דברינו שטים של זנות בפרשת בלק). ראו שם גם על ההבדל בין בנות לוט ובין רות המואביה שכוונה הייתה לשם מצווה. ראו שם גם המדרש על הבת הבכירה אמו של מואב שלא התביישה לקרוא לבנה "מואב – מאב" ולהצהיר בריש גלי על ממזרותו. אז אחרי כל זאת, איך באמת הרו בנות לוט? בגלל אברהם! אברהם, בתפקידו כ"אב המון גויים" מעורב בעקיפין גם במקרים חמורים כאלה. בזכותו נולדו ממזרים אלה, חיו (ראו ירושלמי יבמות פרק ח וכן ויקרא רבה לב ו שממזר אינו חי יותר משלושים יום) והפכו לאומות חזקות שעשו צרות רבות לעם ישראל. האם רק עניין "אב המון גויים" כאן, או שמא גם הקשר לדוד המלך שמוצאו ממואב ומציאתו בסדום ("מצאתי דוד עבדי – היכן מצאתיו? בסדום" בראשית רבה מא ד). האם אברהם כאן מגן על בנות לוט, על מואב ועמון, או שמא על רות ודוד? כך או כך, לאברהם יש קשר מיוחד לסדום, ראו דברינו סוכתה של סדום בחג הסוכות.
- המשנה במסכת ביכורים פרק א משנה ד אומרת: "הגר מביא ואינו קורא שאינו יכול לומר אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו ואם היתה אמו מישראל מביא וקורא. וכשהוא מתפלל בינו לבין עצמו אומר אלהי אבות ישראל וכשהוא בבית הכנסת אומר אלהי אבותיכם". אבל הירושלמי חולק ובעקבותיו הולך הרמב"ם ופוסק בהלכות ביכורים פרק ד הלכה ג: "הגר מביא וקורא, שנאמר לאברהם אב המון גוים נתתיך, הרי הוא אב כל העולם כולו שנכנסין תחת כנפי שכינה. ולאברהם היתה השבועה תחלה שיירשו בניו את הארץ". המשפט האחרון של הרמב"ם בא לפתור בעיה נוספת שהגרים לא נחלו בארץ ישראל. את שתי הבעיות האלה פותר הרמב"ם בעזרת הפסוק "אב המון גויים", אשר נמשך לשיטתו גם להבטחה לירושת הארץ! לעומת גישה ברורה זו של הרמב"ם, נחלקו שני עמודי ההוראה של בעלי התוספות, רבינו תם (יעקב איש תם) ור' יצחק מדמפייר. ראו תוספות מסכת בבא בתרא דף פא עמוד א למעוטי אדמת עכו"ם: " ... ומכח ההיא משנה לא היה מניח רבינו תם לגרים לברך ברכת הזימון, לפי שאינו יכול לומר שהנחלת לאבותינו ארץ טובה. וקתני נמי (שם): כשהוא מתפלל בינו לבין עצמו אומר אלהי אבות ישראל וכשהוא מתפלל בבית הכנסת אומר אלהי אבותיכם ואם היתה אמו מישראל אומר אלהי אבותינו. ולר"י (ר' יצחק) נראה דשפיר מצי אמר גר לאבותינו ולא קיימא לן כההיא משנה, אלא כר' יהודה דפליג עלה. כדאיתא בירושלמי (בכורים פ"א) דאמר תני בשם ר"י גר עצמו מביא וקורא מאי טעמא דאמר קרא (בראשית יז) כי אב המון גוים נתתיך לשעבר היה אב לארם מכאן ואילך לכל גוים ר' יהושע בן לוי אמר הלכה כר"י". וראו עוד בעניין זה, טור אורח חיים סימן נג (לעניין גר כשליח ציבור) וסימן קצט (לענין גר בזימון) וכן שולחן ערוך בסימנים אלה. וכבר נדרשנו לנושא זה גם בדברינו מסכת ביכורים בפרשת כי תבוא.
- רמב"ן מחזיר אותנו לפסוקים עצמם מציג גישה שונה לחלוטין. פרק יז שבראשו מופיע פעמיים הביטוי "אב המון גויים" עוסק כולו בברית המילה המייחדת את "זרע הקודש" משאר העמים. בעם ישראל עסקינן. ומה הם "המון גויים"? יאמר רמב"ן: עם ישראל שיפרה וירבה ותו לא. ומה עם ישמעאל שגם הוא נמול (ובני קטורה)? ראו איך רמב"ן מדגיש את הריון שרה שבא לאחר ברית המילה של אברהם. זו אכן גישה שונה פרטיקולרית. אך לפחות לגבי גרים, דווקא המילה היא חיזוק לירושלמי ולר' יהודה כנגד המשנה בביכורים, ולרמב"ם ולר"י כנגד שיטת רבינו תם. ראו מדרש אגדה (בובר) בראשית פרק יז: "והיית לאב המון גוים. כל מי שימול ויתגייר תיקרא אתה אביו. מיכן היה ר' יהודה אומר: גר מביא ביכורים וקורא הגדתי היום אשר נתת לאבותינו, לפי שאברהם אבינו אב לכל הגרים".
- עפ"י ישעיהו ב יז-יח: "וְשַׁח גַּבְהוּת הָאָדָם וְשָׁפֵל רוּם אֲנָשִׁים וְנִשְׂגַּב ה' לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא: וְהָאֱלִילִים כָּלִיל יַחֲלֹף".
- וכך גם דברי העמק דבר בפירושו לדברים כט א פרשת כי תבוא: "וכבר נתבאר בספר בראשית שזה היה ענין כי אב המון גוים נתתיך - שנתקדש אברהם וזרעו לאומה הנבחרת להיות לברית עם לאור גוים באמונתם, אפילו באופן שלא יהיו גרים ונכנסים בקרב ישראל, אלא להחליף עבודת הכוכבים מן הארץ". וכך גם בפירוש כלי יקר בראשית לה י: "שם אברם נעקר לגמרי, כי לעולם בכל הדורות הרי הוא אב המון גוים, כי גם אוהלי אדום וישמעאל מיוצאי חלציו המה". פירושים אלה מחזירים אותנו לראייה האוניברסלית של "אב המון גויים" ולהבדל שכבר הזכרנו בין אברהם שייעודו הוא רחב ובין יעקב מייסד בית יעקב ובני ישראל. אבל אין הם בהכרח סותרים את פירוש רמב"ן לעיל. העמק דבר וכלי יקר (ופרשנים אחרים מסיעתם) לא מתעלמים מההקשר של "אב המון גויים" שנאמר בפתיחה לפרק יז המצווה על המילה. מה פשר "אב המון גויים" (פעמיים!) בראש הפרק המצווה על המילה שניתנת לאברהם וצאצאיו? והרי כל מהותה של ברית המילה היא הפרדה ברורה בין הנימולים ושאינם נימולים! את תשובת רמב"ן המצמצמת ראינו לעיל, מה יאמרו העמק דבר וכלי יקר?
- כך גם בקצרה בפירוש העמק דבר בראשית כב א (שנראה שצועד בדרכו של כלי יקר): "ואח"כ בשעת מצות מילה ברכו להיות אב המון גוים, שיהיה בכוחו להכיר שם אלוה עולם אפילו לאומות העולם שלא יתגיירו לגמרי". ובאריכות יותר, בפירוש העמק דבר בראשית יז ט: " ... באשר הזהירו על תמימות פרסום כבודו של הקב"ה בכל הגוים אפילו לא יתגיירו להיות בכלל ישראל, הוסיף להזהירו על ברית מילה, שבזה יהיו מצויינים לכך בכל העולם ... ברית מילה הוא המציין את האומה בכל מקום להגיד כי הם נבראו לזה התכלית להכיר אלהותו בעולם, ובאשר שנצטוו להיות אב המון גוים, וזהו סבה להתערב עמם הרבה, מש"ה מצורף מצות מילה להבדיל בין ישראל להעמים". סוף דבר, נראה שיש כאן הליכה זהירה על חבל, או שמא 'בין הטיפות'. ייעוד אברהם ושליחותו להיות "אב המון גויים" (בניגוד ליצחק, יעקב ומשה שיבואו אחריו) הוא כפול ואולי אפילו משולש. "אב המון גויים" שעוקר עבודה זרה ומפיץ ידיעת ה' כאל אחד – לאנושות כולה. "אב המון גויים" לצאצאי אברהם שקבלו על עצמם את ברית המילה ובפרט הגרים, ו"אב המון גויים" לעם ישראל פנימה שיהיו 'מצוינים' (מסוימים) בעולם ויוכלו להפיץ את ידיעת ה' מתוך עמדה של קדושה ואמונה תמימה. ברית המילה לא סותרת את "אב המון גויים" ולא באה לחצוץ בין עם ישראל לעמים, אלא לשמש לפיד לאמונה באל אחד, אולי בדומה למוטיב "עם סגולה", "ממלכת כהנים וגוי קדוש". לאנושות בכללותה - ברית שעוקרת עבודה זרה, כאברהם בתחילת דרכו; ולמי מאלה שבוחרים להיכנס בבריתו השלימה של אברהם אבינו – הברית השלימה של גרות הכוללת מילה, כאברהם בגיל מאה חסר אחת.
- בעשרים ושמונה בו (בחודש אדר) באה בשורה טובה ליהודים שלא יסורו מן התורה. זו ציטטה של הגמרא היא ממגילת תענית, היא מגילה אשר מונה את הימים והמאורעות בהם נעשו ניסים לישראל, בתקופת בית שני, בהם אסור להתענות ולהספיד (מגילת אי-תענית). מגילת תענית היא 'המסמך הפרושי הקדום ביותר שבידינו אשר יצא מחוג החכמים של ימי בית שני', כהגדרת פרופ' ורד נעם, אשר כתבה ספר מחקר מקיף על המגילה ועל הסכוליון, שהוא פירוש והרחבה הנלווה למגילת תענית (הוצאת יד בן-צבי תשס"ד).
- רש"י ושטיינזלץ לא פירשו מי הוא האב האחד כאן. באגדות מהרש"א הוא מפרש שמדובר ביצחק שהיה גם אבי עשו ופה מדובר במלכות רומי. אבל אולי הכוונה (גם) לאברהם (ראו בפירוש מהרש"א שהוא מדבר על ארם. אולי טעות סופר היא והכוונה לאדום, אבל אם ארם, אז באמת למה יצחק ולא אברהם?). אם אכן אברהם, אז לפנינו שימוש חדש ושונה ל"אב המון גויים" (וגם אם הוא יצחק הרי הוא בנו של אברהם וממשיכו). היהודים פונים לגויים ומבקשים שלא ירדפו אותם מכח "אב המון גויים" של אברהם. עוד על נושא זה: ראו מלאכי פרק ב פסוק י: "הֲלוֹא אָב אֶחָד לְכֻלָּנוּ הֲלוֹא אֵל אֶחָד בְּרָאָנוּ מַדּוּעַ נִבְגַּד אִישׁ בְּאָחִיו לְחַלֵּל בְּרִית אֲבֹתֵינוּ". סביר מאד שפסוק זה עומד ברקע של הגמרא בראש השנה, אלא שדא עקא, שאת הפסוק במלאכי ניתן גם לפרש בדרכו "הצרה" של רמב"ן שמדובר בעניין פנימי של עם ישראל. ועדיין הנושא צריך עיון והרחבה.
- המדרש אליו מכווין רבי בחיי הוא בראשית רבה יד ו פרשת בראשית: "וייצר ה' אלהים את האדם - בזכותו של אברהם. אמר ר' לוי: האדם הגדול בענקים (יהושע יד טו) - זה אברהם. למה קורא אותו גדול? שהיה ראוי להיבראות קודם לאדם הראשון. אלא אמר הקב"ה: שמא יקלקל ואין מי שיבוא לתקן תחתיו. אלא הרי אני בורא את האדם תחילה, שאם יקלקל - יבוא אברהם ויתקן תחתיו". המדרש מכנה את אברהם "האדם הגדול בענקים" על סמך פסוק בספר יהושע הקושר את העיר חברון (!) לנחלת שבט יהודה, אבל אינו מחבר זאת עם "אב המון גוים" שבפרשה. את זאת עושה רבי בחיי. למדרש די בכך שאברהם יבוא ויתקן את מה שקלקל אדם הראשון (שימו לב לקטע במדרש שאילו אברהם היה אדם הראשון והיה מקלקל, לא היה מי שיבוא ויתקן אחריו). פרשן המקרא רבי בחיי בן אשר בא ומוסיף כאמור את "אב המון גויים". הכיצד? מה עם כל צאצאי נח (ואדם הראשון) שאינם צאצאי אברהם? איך ניתן להשוות את אברהם עם אדם הראשון כאבי כל האנושות "שכל התולדות משתלשלות ממנו"? נראה שהרעיון הוא דתי-רוחני. אדם הראשון היה אבי כל בני האדם הביולוגי ואילו על אברהם הוטלה המשימה להיות האב הרוחני-דתי של כל בני האדם שבהדרגה יקבלו עליהם את האמונה באל אחד ועקירת עבודה זרה כפי שראינו לעיל בפירושי כלי יקר והעמק דבר. בין כך ובין כך, נגענו בקשר של אברהם עם אדם הראשון ובתואר "האדם הגדול בענקים" לו זכה אברהם ע"ס הפסוק בספר יהושע (והעיר חברון הקשורה בילידי הענק). ועל כך, הרחבנו בדברינו האדם הגדול בענקים בפרשת חיי שרה.
- וכך גם בירושלמי נדרים ג ח: "ואין ישמעאל בכלל זרעו של אברהם? - כי ביצחק יקרא לך זרע. ואין עשו בכלל זרע יצחק? אמר רבי יודן בר שלום: ביצחק - במקצת יצחק". הקב"ה מבטיח לאברהם: "וְגַם אֶת בֶּן הָאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ כִּי זַרְעֲךָ הוּא" (בראשית כא יג), ואפשר היה להבחין בין 'זרע אברהם' הכולל גם את בני קטורה וישמעאל, 'זרע יצחק' הכולל גם את צאצאי עשו (ראו דברינו עשא ויעקב אחים שנואים), ו'זרע יעקב או ישראל' שמשם מתחילה ייחודיות עם ישראל, בני ישראל וכך גם ארת ישראל, תורת ישראל וכו'. אבל כאן, כבר 'זרע אברהם' מקבל הגדרה מצמצמת אל מול 'אב המון גויים'. כך להלכה, אך נראה שכבר בנביאים ובכתובים חל הצמצום. מרגע שנקשרו שלושת האבות לשרשרת אחת. ראו ישעיהו מא ח: "וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי". ובירמיהו לג כו: "גַּם זֶרַע יַעֲקוֹב וְדָוִד עַבְדִּי אֶמְאַס מִקַּחַת מִזַּרְעוֹ מֹשְׁלִים אֶל זֶרַע אַבְרָהָם יִשְׂחָק וְיַעֲקֹב כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּתָם וְרִחַמְתִּים", ובתהלים קה ו: "זֶרַע אַבְרָהָם עַבְדּוֹ בְּנֵי יַעֲקֹב בְּחִירָיו", ובדברי הימים ב כ ז: "הֲלֹא אַתָּה אֱלֹהֵינוּ הוֹרַשְׁתָּ אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת מִלִּפְנֵי עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וַתִּתְּנָהּ לְזֶרַע אַבְרָהָם אֹהַבְךָ לְעוֹלָם" – חיבור ברור מאברהם ליעקב/ישראל. ונראה שנושא זה שווה עיון נוסף.