שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם: בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר: אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל: (בראשית מט ה-ז).
מסכת פסחים דף נו עמוד א – בלבך אחד ובלבנו אחד
"ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם" (בראשית מט א). ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין, ונסתלקה ממנו שכינה. אמר: שמא חס ושלום יש במיטתי פסול, כאברהם שיצא ממנו ישמעאל, ואבי יצחק שיצא ממנו עשו. אמרו לו בניו: "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד". אמרו: כשם שאין בלבך אלא אחד – כך אין בלבנו אלא אחד. באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".1
אבן עזרא בראשית פרק מט פסוק א – ברכות, נבואות או תוכחות
את אשר יקרא אתכם – דבר הנביא לעתיד. ותעו האומרים שהם ברכות, בעבור שמצאו בסוף: "ויברך אותם" (בראשית מט כח), ואיה ברכות ראובן שמעון ולוי? ועל דרך הנבואה אמר: "וזאת אשר דבר להם אביהם" ואחר כן ברך אותם, ולא הזכיר הכתוב הברכות.2
רש"י בראשית פרק מט – על מה ננזפו
שמעון ולוי אחים – בעצה אחת על שכם ועל יוסף. (לעיל לז יט-כ) ויאמרו איש אל אחיו ועתה לכו ונהרגהו. מי הם? אם תאמר: ראובן או יהודה, הרי לא הסכימו בהריגתו. אם תאמר: בני השפחות, הרי לא היתה שנאתן שלימה, שנאמר (שם ב) והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה וגו'. יששכר וזבולון לא היו מדברים בפני אחיהם הגדולים מהם. על כרחך שמעון ולוי הם, שקראם אביהם אחים.3
בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשה צז – אחים שנפרדו
"שמעון ולוי אחים" – וכולם אינן אחים? אלא אחים הן בעצה, נטלו הם עצה על שכם והרגום, שנאמר: "ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי איש חרבו" (בראשית לד כה). והם נטלו עצה על יוסף ובקשו להורגו, שנאמר: "ויאמרו איש אל אחיו וגו' ועתה לכו ונהרגהו" (שם לז יט-כ). ומי הם? אם תאמר ראובן, הוי ראובן ביקש להצילו, שנאמר: "וישמע ראובן ויצילהו מידם" (שם שם כא). ואם יהודה, הרי כבר נאמר: "ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע כי נהרוג את אחינו" (שם שם כו). ואם תאמר בני השפחות, והרי כבר נאמר: "והוא נער את בני בלהה" (שם שם ב). אלא מי הם? "ויאמרו איש אל אחיו" – זה שמעון ולוי, דכתיב בהו: "שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרותיהם".4
וכיון שבאו במצרים, אמר יוסף: אם אני מניחן במקום אחד, נוטלין עצה עלי ומחריבין את כרך מצרים. לפיכך הפריש שמעון מלוי, שנאמר: "ויקח מאתם את שמעון" (בראשית מב כד). וכיון שהפרישוֹ, נעשה לוי יחידי, שנאמר: "ויפתח האחד את שקו" (שם שם כז) – וכי אחד היה? והלא כבר נאמר: "ויהי הם מריקים שקיהם" (שם שם לה)! אלא, "האחד" – זה לוי שנעשה יחידי ותשש כחו באותה שעה.5
רמב"ן בראשית פרק מט פסוק ה – שתי גישות למעשה שכם
שמעון ולוי אחים – יאמר בעלי אַחֲוָה, כי יחם לבם על אחותם. ילמד עליהם זכות כי בקנאתם על האחוה עשו מה שעשו, לומר שאין ראוים לעונש גדול, ולא החטא ראוי לימחל כי הוא חמס. והנכון בעיני שאמר כי שמעון ולוי אחים גמורים דומים ומתאחים זה לזה בעצתם ומעשיהם.6
וכבר פירשתי (לעיל לד יג) כי יעקב קצף על שמעון ולוי בהרגם אנשי העיר בעבור שעשו חמס, כי הם לא חטאו להם כלל ובאו בברית ונימולו. ואולי ישובו אל ה' ויהיו כולם בכלל אנשי בית אברהם, ומן הנפש אשר עשו בחרן.7 ועוד חרה לו שלא יאמרו כי בעצתו נעשה הדבר ויהיה חילול השם שיעשה הנביא חמס ושוד. וזה טעם בסודם אל תבא נפשי – התנצלות שלא היה בסודם בענותם במרמה, ובקהלם לא נתיחד כשבאו על העיר והרגום. ולכן יקלל אפם ועברתם. וכן תרגם אונקלוס ברזיהון לא הות נפשי באיתכנשיהון למהך וכו'.8
בראשית רבה פרשה פ סימן י – אחים לדינה
"ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו" (בראשית לד כה) – ממשמע שנאמר: "שמעון ולוי" איני יודע שבני יעקב הם? אלא, "בני יעקב" – שלא נטלו עצה מיעקב, "שמעון ולוי" – שלא נטלו עצה זה מזה. "אחי דינה" – וכי אחות שניהם היתה? והלא אחות כל השבטים היתה! אלא, לפי שנתנו אלו נפשם עליה נקראת על שמם.9
כיוצא בו: "ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התוף בידה" (שמות טו כ) – וכי אחות אהרן היתה והלא אחות לשניהם?10 אלא לפי שנתן אהרן נפשו עליה, לפיכך נקראת על שמו.11
כיוצא בו: "ועל דבר כזבי בת נשיא מדין אחותם" (במדבר כה יח) – וכי אחותם היתה? והלא בת אומתם היתה! אלא לפי שנתנה נפשה על אומתה, נקראת אומתה לשמה.12
בראשית רבה פרשה צח סימן ה – לדינה ולא ליוסף
"שמעון ולוי אחים" – "אחים" לדינה ולא ליוסף. "כלי חמס מכרותיהם" – אמר להם: הכלים הללו שבידכן גזולים הם בידכם. למי הם ראויים? "למכרותיהם" – לעשו שמכר את הבכורה. "בסודם אל תבוא נפשי" – בשעה שהם באים ליטול עצה בשטים. "בקהלם אל תחד כבודי" – בשעה שהם נקהלים על משה בעדת קרח .13
ספרי דברים פיסקא שמט – נפרדו כל אחד לדרכו
"וללוי אמר" – למה נאמר? לפי ששמעון ולוי שניהם שתו בכוס אחד, שנאמר: "ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל" (בראשית מט ז). משל לשנים שלָווּ מן המלך, אחד פרע למלך וחזר והִלְוָה את המלך ואחד לא דיו שלא פרע, אלא חזר ולָוָה. כך, שמעון ולוי שניהם לוו בשכם, כענין שנאמר: "ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו ויבואו על העיר בטח ויהרגו כל זכר" (בראשית לד כה). לוי פרע מה שלוה במדבר, שנאמר: "ויעמד משה בשער המחנה ויאמר כה אמר ה' שימו איש חרבו על יריכו ויעשו בני לוי כדבר ה' " (שמות לב כו) וחזר והִלְוָה את המקום בשטים, שנאמר: "פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי" (במדבר כה יא). שמעון לא דיו שלא פרע אלא חזר ולוה, שנאמר: "ושם איש ישראל המוכה אשר הוכה את המדינית זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני" (שם יד).14 לכך נאמר: "וללוי אמר".15
פרקי דרבי אליעזר פרק מו – מקנאות שכם לזנות בשיטים
שמעון ולוי קנאו על הזנות הרבה מאד שאמרו ויאמרו הכזונה יעשה את אחותינו, [ולקחו איש חרבו והרגו את אנשי סדום],16 והנשיא של שבט שמעון לא זכר מה עשה זקנו ולא גער בבחורי ישראל, הוא בעצמו בפרהסיא בא בזנות על המדיינית.17
שבת שלום, חזק חזק ונתחזק
מחלקי המים
מים אחרונים: אחרי כל הביקורת הקשה על שמעון, מן הדין לציין גם את המעשה הנאצל שעשה כאשר פרש חסותו על אחותו האנוסה. ראה בראשית רבה סוף פרשה פ: "ויקחו את דינה מבית שכם ויצאו … א"ר הונא: אמרה: ואני אנה אוליך את חרפתי? עד שנשבע לה שמעון שהוא נוטלה. זהו שכתוב: ושאול בן הכנענית (בראשית מו י) – בן דינה שנבעלה לכנעני. רבותינו אומרים: נטלה שמעון וקברה בארץ כנען". ובתה של דינה היא אסנת שלקח יוסף לאשה (תרגום יונתן בראשית מא מה, מסכת סופרים הוספה א פרק א הלכה ה). נפלאים דרכי המדרש … ואנו בנינו על בסיס מקורות אלה ודמיוננו את סיפורה של אסנת – Osnat's story.
ומי הוא השבט שלא נזכר בברכת משה בפרשת וזאת הברכה? שמעון. אולי משום שכבר שם הלך ונבלע בתוך שבט יהודה ובכל ניצל גם הוא לדורות.