פרשות השבוע

וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל־עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ: (בראשית מא לח).¹

וַתָּחֶל רוּחַ ה' לְפַעֲמוֹ בְּמַחֲנֵה־דָן בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל: (שופטים יג כה).²

 

תוספתא חגיגה פרק ב הלכה ו – רוח אלהים בסוד הבריאה

מעשה בר' יהושע שהיה מהלך באסתרטא והיה בן זומא בא כנגדו.³ הגיע אצלו ולא נתן לו שלום. אמר לו: מאין לאין בן זומא? אמר לו: צופה הייתי במעשה בראשית ואין בין מים העליונים למים התחתונים אפילו טפח, שנאמר: "ורוח אלהים מרחפת על פני המים". ואומר: "כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף" – מה נשר זה טס על קנו נוגע ואינו נוגע, כך אין בין מים העליונים למים התחתונים אפילו טפח. אמר להם ר' יהושע לתלמידיו: כבר בן זומא מבחוץ.⁴ לא היו ימים מועטים עד שנסתלק בן זומא.⁵

שכל טוב (בובר) בראשית מא לח פרשת מקץ – פרעה מתפעל מרוח אלהים

"ויאמר פרעה אל עבדיו הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו" – ה"א פתוחה וחטופה להתמיה המלה,⁶ וכך אמר להם: אפילו אם היינו הולכים מסוף העולם ועד סופו לא נמצא: אשר רוח אלהים בו – שמכווין ברוח הקודש ואומר באמת מה שלא ראה ולא שמע.⁷

תרגום אונקלוס לפסוק (בראשית מא לח) – רוח נבואה ראה פרעה ביוסף

ואמר פרעה לעבדוהי הנשכח כדין גבר דרוח נבואה מן קדם ה' ביה.⁸

רבי בחיי בן אשר בראשית מא טז – רגע של הארה בבית פרעה

בלעדי – השיב יוסף: אין כח החכמה והבינה בי אלא חוץ ממני⁹ … אלהים יענה את שלום פרעה – הכל בא מכח אלהים שהוא בעל הכוחות כולן, והוא יעזור אותך מצער החלום ופתרונו … וכן אמר דניאל: "ופשרה נאמר קדם מלכא" (דניאל ב לו) … ועל הכוונה הזאת יזכיר יוסף שם אלהים תמיד בכל דבריו. אמר: "את אשר האלהים עושה הגיד לפרעה". ואמר עוד: "אשר האלהים עושה הראה את פרעה". ואחר כך אמר: "כי נכון הדבר מעם האלהים וממהר האלהים לעשותו" … פתח בתחילת דבריו: "בלעדי אלהים", וסיים בסוף דבורו: "וממהר האלהים לעשותו". כי היה מדבר עם פרעה הכופר בחידוש העולם במעשה בראשית, וע"כ אחז דרך מעשה בראשית שפתח: "בראשית ברא אלהים", וסיים: "אשר ברא אלהים לעשות".¹⁰

שמות רבה פרשה מח סימן ה – בצלאל בצל (רוח) האל

"ראו קרא ה' בשם בצלאל" … חטאו ישראל באש, שנאמר: "ואשליכהו באש ויצא העגל הזה" (שמות לב כד), בא בצלאל ורפא את המכה. משל לתלמידו של רופא שנתן רטייה על מכה אחת ונתרפאת והיו מקלסין אותו. אמר להם רַבּוֹ: קלסו לי שלמדתיו. כך, היו הכל אומרים: בצלאל בחכמתו ובתבונתו עשה את המשכן. אמר הקב"ה: אני הוא שבראתיו ולמדתיו, שנאמר: "הנה אנכי בראתי חרש" (ישעיהו נד טז). לפיכך אמר משה: "ראו קרא ה' בשם בצלאל … וימלא אותו רוח אלהים בחכמה, בתבונה ובדעת ובכל מלאכה" (שמות לה לא).¹¹

ויקרא רבה יח ה פרשת מצורע – הרפואה מצויה במכה

"מחצתי ואני ארפא" – ר' ברכיה בשם ר' לוי אמר: בשר ודם, מכה באיזמל ומרפא ברטייה. אבל הקדוש ברוך הוא, במה שהוא מכה הוא מרפא, שנאמר: "כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך" (ירמיה ל).¹²

מדרש תנחומא פרשת במדבר סימן יא – בלעם

"איש על דגלו באותות לבית אבותם" (במדבר ב ב) … קדושים וגדולים היו ישראל בדגליהם וכל עכו"ם היו מסתכלין בהן ותמיהין ואומרים: "מי זאת הנשקפה כמו שחר" (שיר השירים ו י) … כך אף בלעם הביט בהם ויצא עינו כנגדם ולא היה יכול ליגע בהם, שנאמר: "וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו ותהי עליו רוח אלהים" (במדבר כד ב). שוכן לשבטיו – אלו הדגלים.¹³

ספרי במדבר פרשת פינחס פיסקא קלח – יהושע

"וידבר משה אל ה' לאמר" (במדבר כז טו) – להודיע שבחן של צדיקים שכשהם נפטרים מן העולם מניחים צורך עצמן ועוסקין בצורך ציבור … אמר לו: הודיעני נא אם אתה ממנה עליהם פרנסים אם לאו. עד שהשיבו הקב"ה ואמר לו: קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח אלהים בו וסמכת את ידך עליו.¹⁴

ירושלמי מסכת סוכה פרק ה הלכה א – בנגינה

אמר רבי יונה: יונה בן אמיתי מעולי רגלים היה ונכנס לשמחת בית שואבה ושרת עליו רוח הקודש. ללמדך שאין רוח הקודש שורה אלא על לב שמח. מה טעמא? "והיה כנגן המנגן ותהי עליו רוח אלהים". אמר רבי בנימן בר לוי: והיה כנגן במנגן אין כתיב כאן, אלא: "והיה כנגן המנגן ותהי עליו רוח אלהים".¹⁵

קהלת פרק יב פסוק ז

וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל־הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל־הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ:¹⁶

אבן עזרא הקדמה לתורה – רוח הבינה של מפרשי התורה

ורוח אלהים מרחפת על פני המים (שם) – שנחה רוח החכמה והבינה על מפרשי התורה הנמשלת למים.¹⁷

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: רוח אלהים מופיעה, כאמור בראשית דברינו, גם בנביאים, אצל שאול, יחזקאל, עזריהו וזכריה ורוח ה' אצל שמשון, עתניאל, גדעון, יפתח, אליהו ועוד. ואנו נסתפק במים שדלינו הפעם.

 

רוּחַ בְּרֵאשִׁית מְרַחֶפֶת

בִּבְרִיאַת הָעוֹלָם

רוּחַ חֲרִישִׁית מְלַטֶּפֶת

בְּלֵידַת הָאָדָם,

רוּחַ אֲבִיבִית מִתְעַטֶּפֶת

בְּיָם וְטֶבַע דּוּמָם

רוּחַ תְּבוּנִית מְרַפְרֶפֶת

בֵּין כְּסִיל לְחָכָם

 

בֵּין מַיִם לָמָיִם מְרַחֶפֶת הָרוּחַ

נוֹגַעַת לֹא נוֹגַעַת,

בֵּין צַמֶּרֶת לְצַמֶּרֶת שָׁטָה הָרוּחַ

רוֹגַעַת לֹא רוֹגַעַת,

בֵּין דְּמָמָה לִסְעָרָה

מַסְעִירָה מַשְׁקִיטָה

אֶל כָּל אֲשֶׁר יִשָּׂאוּהָ כְּנָפֶיהָ

שָׁמָּה תִּדְאֶה תִּשְׂגֶּה הָרוּחַ.

 

אַשְׁרֵי עָלָיו תָּנוּחַ הָרוּחַ

בְּהֶאָרַת חָכְמָה בִּינָה וָדָעַת

בְּפֶרֶץ יְצִירָה אַדִּיר

אוֹ בַּעֲמַל יוֹם-יוֹם כַּבִּיר

כְּבָרָק מֵעַל פִּתְאֹם

רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ תִּפְעוֹם

נִשְׁמַת אַפּוֹ תָּאִיר תָּעִיר

וְהוּא בְּרוּחוֹ יָאִיר יַזְהִיר.

 

סוֹבֵב סוֹבֵב הָרוּחַ

סוֹבֵב הָלוֹךְ וְשָׁב,

כָּל יַמֵינוּ עֲלִי חֶלֶד

מִיַּנְקוּת וְעַד סָב,

וּבְהַגִּיעַ עֵת וּמוֹעֵד

מְזֻמָּנָה לֹא מְזֻמָּנָה

תָּשׁוּב הָרוּחַ אֶל אֲשֶׁר נְתָנָהּ

לָאָדָם בְּמַתָּנָה