פרשות השבוע

וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת: (שמות כה יח).¹

וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים: (בראשית ג כד).²

וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (שמות כה כב).³

וְאֶת הַמִּשְׁכָּן תַּעֲשֶׂה עֶשֶׂר יְרִיעֹת שֵׁשׁ מָשְׁזָר וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתֹלַעַת שָׁנִי כְּרֻבִים מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב תַּעֲשֶׂה אֹתָם: (שמות כו א).⁴

וַיַּעַשׂ בַּדְּבִיר שְׁנֵי כְרוּבִים עֲצֵי שָׁמֶן עֶשֶׂר אַמּוֹת קוֹמָתוֹ … וַיְצַף אֶת הַכְּרוּבִים זָהָב: (מלכים א פרק ו).⁵

וְאֵת כָּל קִירוֹת הַבַּיִת מֵסַב קָלַע פִּתּוּחֵי מִקְלְעוֹת כְּרוּבִים וְתִמֹרֹת וּפְטוּרֵי צִצִּים מִלִּפְנִים וְלַחִיצוֹן: (מלכים א פרקים ו ז).⁶

וַיִּתְפַּלֵּל חִזְקִיָּהוּ לִפְנֵי ה' וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים אַתָּה הוּא הָאֱלֹהִים לְבַדְּךָ לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ: (מלכים א פרק ו).⁷

וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה אֶל הָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ הַכְּרֻבִים כְּאֶבֶן סַפִּיר כְּמַרְאֵה דְּמוּת כִּסֵּא נִרְאָה עֲלֵיהֶם: (יחזקאל פרק י).⁸

 

מסכת סוכה דף ה עמוד ב

ומאי כרוב? אמר רבי אבהו: כרביא, שכן בבבל קורין לינוקא רביא. אמר ליה אביי: אלא מעתה דכתיב: "פני האחד פני הכרוב ופני השני פני אדם" (יחזקאל י) היינו כרוב היינו אדם! – אפי רברבי ואפי זוטרא.⁹

אבן עזרא שמות פרק כה פסוק יח

אמרו קדמונינו, כי צורת כרובים כשני נערים, ופירשו כרוביא בלשון ארמי והכ"ף משרת. ונכון דברו, שהיו כצורת ילדים אם היא קבלה, ושמו המלה לזכר, כמו מלת חנוכה.¹⁰ כי כ"ף כרוב שורש, והעד: והיו הכרובים (שמות כה כ), כי הה"א ה"א הדעת … וכאשר חפשתי על מלת כרובים, הנה הוא צורות, כמו "אַתְּ כְּרוּב מִמְשַׁח הַסּוֹכֵךְ" (יחזקאל כח, יד).¹¹ אמר יחזקאל כי ראה ד' פנים לחיה  … וקרא כל הד' כרובים, והנה הכ"ף שורש.¹²

רשב"ם שמות פרק כה פסוק יח

כרובים – עופות. כדכתיב: "את כרוב ממשח הסוכך" – עוף גדול בעל כנפים. וחכמים פירשו פני תינוק.¹³

מסכת בבא בתרא דף צט עמוד א

דאמר ר' לוי, ואיתימא רבי יוחנן, דבר זה מסורת בידינו מאבותינו: מקום ארון וכרובים אינו מן המדה. תניא נמי הכי: ארון שעשה משה, יש לו ריוח עשר אמות לכל רוח ורוח. אמר רבנאי אמר שמואל: כרובים בנס הן עומדין, שנאמר: "וחמש אמות כנף הכרוב האחת וחמש אמות כנף הכרוב השנית עשר אמות מקצות כנפיו ועד קצות כנפיו" (מלכים א ו), גופייהו היכא הוו קיימי? אלא שמע מינה: בנס הן עומדין.¹⁴

כיצד הן עומדין? רבי יוחנן ור' אלעזר, חד אמר: פניהם איש אל אחיו, וחד אמר: פניהם לבית.¹⁵ ולמאן דאמר: "פניהם איש אל אחיו" (שמות כה כ), הא כתיב: "ופניהם לבית" (דברי הימים ב ג)! לא קשיא: כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום.¹⁶ ולמאן דאמר: "ופניהם לבית", הא כתיב: "ופניהם איש אל אחיו"! דמצדדי אצדודי; דתניא, אונקלוס הגר אמר: כרובים "מעשה צעצועים" (דברי הימים ב ג) הן, ומצודדים פניהם כתלמיד הנפטר מרבו.¹⁷

ספרי זוטא פיסקא ז ד"ה פט. ובבא

ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר: שומעני כאילו לא ירדה שכינה לארץ מעולם, שנאמר: "מן השמים השמיעך את קולו ליסרך" (דברים ד לו), "אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם" (שמות כ יח). ומה אני מקיים: "ובבוא משה אל אהל מועד"? אלא כמין סילון של אש היה יורד מן השמים לבין שני הכרובים ומדבר עמו, משום שנאמר: "מבין שני הכרובים וידבר אליו".¹⁸

במדבר רבה יד יט

… לפי שהוא אומר: "וידבר ה' אליו מאהל מועד" שומע אני מאהל מועד ממש, תלמוד לומר: "ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת" (שמות כה). אי אפשר לומר "מאהל מועד" שהרי כבר נאמר "מעל הכפורת", ואי אפשר לומר "מעל הכפורת" שהרי כבר נאמר "מאהל מועד". באיזה צד נתקיימו שני כתובים הללו? … מגיד הכתוב שהיה נכנס משה ועומד באהל וקול יורד מן השמים כמין סילון של אש לבין שני הכרובים והוא שומע את הקול מדבר אליו מבפנים.¹⁹

מכילתא דרבי ישמעאל יתרו – מס' דבחדש פרשה י

לא תעשון אתי. רבי ישמעאל אומר, לא תעשון דמות שמשי המשמשין לפני במרום, לא דמות מלאכים ולא דמות אופנים ולא דמות כרובים.²⁰

אלהי כסף ואלהי זהב, למה נאמר? לפי שהוא אומר: "ועשית שנים כרובים זהב", אמר: הריני עושה ארבעה? תלמוד לומר: אלהי כסף ואלהי זהב, אם הוספת על שנים, הרי הם כאלהי זהב. – אלהי כסף למה נאמר? … לפי שמצינו כל כלי בית עולמים שאם אין להם של זהב הן עושים אותו של כסף, שומע אני אף שנים כרובין כן, תלמוד לומר: אלהי כסף, הא אם שניתם משל זהב הרי הן כאלהי כסף.²¹

מסכת יומא דף נד עמוד א

… "ויראו ראשי הבדים" … "ולא יראו החוצה"²² – הא כיצד? – נראין ואין נראין. תניא נמי הכי: ויראו ראשי הבדים יכול לא יהו זזין ממקומן – תלמוד לומר ויארכו הבדים. יכול יהו מקרעין בפרוכת ויוצאין – תלמוד לומר ולא יראו החוצה. הא כיצד – דוחקין ובולטין ויוצאין בפרוכת, ונראין כשני דדי אשה, שנאמר: (שיר השירים א) "צרור המר דודי לי בין שדי ילין".²³

אמר רב קטינא: בשעה שהיו ישראל עולין לרגל מגללין להם את הפרוכת, ומראין להם את הכרובים שהיו מעוֹרים זה בזה, ואומרים להן: ראו חיבתכם לפני המקום כחיבת זכר ונקבה.²⁴ מתיב רב חסדא: "ולא יבאו לראות כבלע את הקדש ומתו" (במדבר ד) ואמר רב יהודה אמר רב: בשעת הכנסת כלים לנרתיק שלהם!²⁵ – אמר רב נחמן: משל לכלה, כל זמן שהיא בבית אביה – צנועה מבעלה, כיון שבאתה לבית חמיה – אינה צנועה מבעלה.²⁶

אמר ריש לקיש: בשעה שנכנסו נכרים להיכל ראו כרובים המעורין זה בזה, הוציאון לשוק ואמרו: ישראל הללו, שברכתן ברכה וקללתן קללה, יעסקו בדברים הללו? מיד הזילום, שנאמר: "כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה".²⁷

איכה רבה פתיחתא כה

עשר מסעות נסעה השכינה, מכרוב לכרוב, ומכרוב למפתן הבית, מן מפתן הבית לכרובים, ומן הכרובים לשער הקדמוני, משער הקדמוני לחצר, מן החצר לגג, מן הגג למזבח, מן המזבח לחומה, מן החומה לעיר, מן העיר להר הזיתים … א"ר אחא: למלך שהיה יוצא מפלטין שלו בכעס. משהיה יוצא, היה חוזר ומגפף ומנשק בכותלי פלטין ובעמודי פלטין ובוכה ואומר: הוי שלום בית פלטין שלי, הוי שלום בית מלכותי, הוי שלום בית יקרי, הוי שלום מן כדון הוי שלם. כך משהיתה שכינה יוצאת מבית המקדש היתה חוזרת ומגפפת ומנשקת בכותלי ביהמ"ק ובעמודי בית המקדש ובוכה ואומרת הוי שלום בית מקדשי הוי שלום בית מלכותי הוי שלום בית יקרי הוי שלום בית מקדשי הוי שלום הכרובים.²⁸

ויקרא רבה פרשה כו סימן ח

ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי: שש שנים היו אותן גחלים עמומות בחופניו של גבריאל. כסבור שישראל עושין תשובה – ולא עשו. כיון שלא עשו בקש לזרקן ולקעקע ביצתן. אמר לו הקב"ה: גבריאל, להונך להונך! יש בהם בני אדם שעושים צדקה אלו עם אלו שנאמר: "וירא לכרובים תבנית יד אדם תחת כנפיהם" (יחזקאל י ח).  א"ר אבא בשם רבי ברכיה: מי מעמיד העליונים והתחתונים? הצדקה שעושים ביד – "וצדקתך אלהים עד מרום".²⁹

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים 1: בתחילת דברינו העלינו את ההשערה שאולי יש קשר בין הכרובים של המשכן והכרובים של גן עדן. אפשר שהמדרש הבא רומז על קשר כזה. ראה ספרי דברים פיסקא מ: "רבי אלעזר המודעי אומר: ספר וסייף ירדו כרוכים מן השמים, אמר להם, אם עשיתם את התורה הכתובה בזה, הרי אתם ניצולים מזה, ואם לאו הרי אתם לוקים בו. היכן פירושו של דבר? ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים".

מים אחרונים 2: הזכרנו כבדרך אגב (בהערה 9 לעיל) את הקשר של הכרובים עם אברהם ושרה ויצחק דרך דמות הנערה ונער. ראה פרקי דרבי אליעזר פרק ל: "ר' יהודה אומר: כיון שהגיע החרב על צוארו פרחה ויצאה נפשו של יצחק, וכיון שהשמיע קולו מבין הכרובים ואמר לו: אל תשלח ידך, נפשו חזרה לגופו וקם ועמד יצחק על רגליו".