פרשות השבוע

מים ראשונים: אנחנו בעיצומו של ספר בראשית ומדרש בראשית רבה המלווה אותו, כמדרש פרשני, לכל אורכו, רצוף מכמני לשון. עושר הפתגמים והמאמרים שבפרשה זו בלבד, מעיד על העושר הלשוני העצום של בראשית רבה כולו. ובע"ה נשלים בעתיד גם מפרשות אחרות, בדומה למכמני ויקרא רבה שהשלמנו לפרשות ויקרא, צו, תזריע ומצורע (ויקרא רבה הוא מדרש "קרוב" לבראשית רבה, ראה הפניה לספר מבוא למדרשים).

מלקות מקבלים מיד – כסף אחרי זמן רב (אם בכלל)¹

בראשית רבה פד ג: "אם שוט ימית פתאום למסת נקיים ילעג" (איוב ט כג) – אנטונינוס שאל את רבנו, אמר לו: מהו שכתוב "אם שוט ימית פתאום"? אמר לו: גזור שיטול מאה מגלבים – והרי נתונים אצלו! מאה דינרים – זה סוֹכֵם לזה וזה סוֹכֵם לזה ואין מוציאים ידו כלום – "למסת נקיים ילעג".²

שֶׂבַּלֵּב – בַּלֵּב, שֶׂבַּלֵּב – בַּפֶּה

בראשית רבה פד ט: "ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו" (בראשית לז ד) – אמר ר' אהבה בר זעירא: מתוך גנותן של שבטים אתה יודע שבחם. להלן: "ולא דבר אבשלום עם אמנון למרע ועד טוב" (שמואל ב יג כב) – שבלב – בלב. ברם כאן: "ולא יכלו דברו לשלום", שבלב – בפה.³

נתבקרה פנקסי (פנקסו)

בראשית רבה פד יב: "ויקנאו בו אחיו ואביו שמר את הדבר" (בראשית לז יא) – א"ר לוי: נטל קולמוס וכתב באיזה יום ובאיזו שעה ובאיזה מקום … ר' לוי בשם רבי חמא בר חנינא אמר: כך היה יעקב רואה דברים ממשמשים ובאים, אמר: אם נתבקרה פנקסי, מה יכול אני לעשות?⁴

כל המתאבלים עליו מתאבלים עימו

בראשית רבה פד כא: "ויבך אתו אביו" – זה יצחק, ר' לוי ור' סימון. ר' לוי אמר: אצלו היה בוכה וכיון שהיה יוצא מאצלו היה רוחץ וסך ואוכל ושותה.⁵ ולמה לא גילה לו? אמר: הקב"ה לא גילה לו ואני אגלה לו? ר' סימון אמר: על שם: כל המתאבלים עליו – מתאבלים עמו.⁶

מתנחמים על המתים ואין מתנחמים על החיים

בראשית רבה פד כא: "ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו, וימאן להתנחם" – מטרונה שאלה את ר' יוסי, אמרה לו: כתיב: "כי יהודה גבר באחיו" (דברי הימים א ה ב), וכתיב: "וינחם יהודה ויעל על גוזזי צאנו". וזה אביהם של כולם "וימאן להתנחם"?!⁷ אמר לה: מתנחמים על המתים ואין מתנחמים על החיים.⁸

המתחיל במצווה ואינו גומרה ובא אחר וגומרה, היא נקראת על שמו

בראשית רבה פה ג: ר' יהודה בר סימון ורבי חנין בשם ר' יוחנן: כל מי שהוא מתחיל במצוה ואינו גומרָהּ, קובר את אשתו ואת בניו. ממי אתה למד מיהודה: "ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע כי נהרוג את אחינו" (בראשית ל זכו) – היה לו להוליכו על כתפו אצל אביו. מה גרם לו? קבר אשתו ובניו.⁹ רבי הונא בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי: כל מי שמתחיל במצוה ואינו גומרה ואחר בא וגומרה, היא נקראת על שמו של שני.¹⁰

שתיתם את היין החזירו את הקנקן למקומה

בראשית רבה פה ג: זהו שכתוב: "ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל" (יהושע כד לב), ולא משה הֶעֱלָם? שנאמר: "ויקח משה את עצמות יוסף עמו" (שמות יג יט)! אלא לפי שנגזר עליו שלא יכנס לארץ ואלו נטפלו בהם, לפיכך נקראת על שמם: " … אשר העלו בני ישראל". מושלים אותו למה הדבר דומה? לליסטים שנכנסו למרתף אחד של יין. נטלו קנקן אחד ושתו. הציץ עליהם בעל המרתף, אמר להם: יערב לכם, יבושם לכם, ימתק לכם! שתיתם את היין, החזירו את הקנקן למקומה. כך אמר הקב"ה לשבטים: מכרתם את יוסף, החזירו עצמותיו למקומן.¹¹

מצא בעל חוב מקום לגבות את שטרו – ממצה את החבית ומעמידה על שמריה

בראשית רבה פה ב: "וירד יהודה מאת אחיו". אמר: בואו ונפזר עצמנו, שכל זמן שאנו מכונסין השטר מצוי להיגבות. אמר להם הקב"ה: עשרה בני אדם שנמצאו בגניבה אין אחד נתפס ע"י כולם? וכיון שנמצאו בגביע אמרו: "האלהים מצא את עון עבדיך". א"ר יצחק: מצא בעל חוב מקום לגבות שטר חובו, א"ר לוי: כזה שהוא ממצה את החבית ומעמיד אותה על שמריה.¹²

מיצוי היום, מיצוי הדין, מיצוי הנפש, מיצוי החשבון

בראשית רבה פרשת מקץ, צב ב: "ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש" (בראשית מג יד).  "על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא" (תהלים לב ו) – "לעת מצוא" – לעת מיצוי היום, לעת מיצוי הדין, לעת מיצוי הנפש, לעת מיצוי החשבון. כיון שראה יעקב אבינו שנתמצה החשבון התחיל שופך תחנונים: "ואל שדי יתן לכם רחמים".¹³

נר המקום

בראשית רבה פה ד: "וַיַּרְא שָׁם יְהוּדָה בַּת אִישׁ כְּנַעֲנִי וּשְׁמוֹ שׁוּעַ" (בראשית לח ב) – בית איש תגר, נר המקום.¹⁴

תלה הגדוּלָה בבעליה

בראשית רבה פח ד: "ויאמר אליהם יוסף הלוא לאלהים פתרונים" (בראשית מ ח) – ר' יהושע דסיכנין בשם ר' לוי: תלה הגדולה בבעליה.¹⁵

ביטויים נוספים

להלן בתמצית מכמני לשון נוספים מהפרשה שלא הספיקונו למצותם (בסוגריים מקורות בראשית רבה בפרשה) :

גץ אחד שורף קוצים הרבה – יעקב ויוסף מול בית עשו ואלופיו (פד ה)

לסרוג על הספר – קליעת פיוטים וסיפורים בתוך ספר נבואה (דניאל) ועדיין הוא ספר קודש (פה ב)

תבן לעפריים (כשפים למצרים, גזות בדמשק וכו') – להביא דבר מיותר למקום שהוא מצוי הרבה (פו ה).¹⁶

אתם מסתכלים בתכשיטיה ואני מסתכל בניביה – קישוטיה של אשת פוטיפר מול סכנותיה (פו ד).¹⁷

חלב עיזים שחורות וחלב עיזים לבנות אחד הוא – במעשה אשת פוטיפר (פז ה)

אף על פי שאין נחש, יש סימן – מקרים בהם מותר לסמוך על סימן ואין זה נחשב ללחש (פה ה).¹⁸

זרוק מקל לאויר ועל עיקרו הוא עומד – הדבר חוזר לשורשיו, הגנים עוברים בירושה, יוסף היה יפה תאר כאימו (פו ו)¹⁹

 

שבת שלום

מחלקי המים