פרשות השבוע

ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
hebrew
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
וילך
נצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בחקתי
בהר
אמור
קדושים
אחרי מות
מצורע
תזריע
שמיני
צו
כי תשא
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
ניצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי
מטות
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בחוקותי
בהר
אמור
קדושים
אחרי מות
מצורע
תזריע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
ניצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
זאת-הברכה
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שפטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי

וישמע את הקול

פרשת נשא, תש"ע

עדכון אחרון: 21/05/2023

וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים וַיְדַבֵּר אֵלָיו: (במדבר ז פט, סוף הפרשה).1

וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (שמות כה כב).2

 

בראשית רבה ד ד פרשת בראשית – מבין שני בדי הארון

כותי אחד שאל את ר' מאיר, אמר לו: …3 אפשר אותו שכתוב בו: "הלא את השמים ואת הארץ אני מלא"  (ירמיה כג כד), היה מדבר עם משה מבין שני בדי הארון? אמר לו: הבא לי מראות גדולות, הביא לו. אמר לו: ראה בבואה שלך בהן, ראה אותה גדולה. אמר לו: הבא לי מראות קטנות, הביא לו. אמר לו: ראה בבואה שלך בהן, ראה אותה קטנה. אמר לו: מה אם אתה שאתה בשר ודם, אתה משנה עצמך בכל מה שתרצה, מי שאמר והיה העולם ברוך הוא על אחת כמה וכמה. הוי: כשהוא רוצה "הלא את השמים ואת הארץ אני מלא", וכשהוא רוצה, היה מדבר עם משה מבין שני בדי הארון. א"ר חנינא בר איסי: פעמים שאין העולם ומלואו מחזיקים כבוד אלהותו, פעמים שהוא מדבר עם האדם מבין שערות ראשו, זהו שכתוב: "ויען ה' את איוב מן הסערה וגו' " (איוב לח א) – מבין שערות ראשו.4

במדבר רבה יד יט – מהיכן היה הדיבור יוצא5

"ובבוא משה אל אהל מועד לדבר איתו וישמע את הקול מדבר אליו" – למה נאמר? לפי שהוא אומר: "וידבר ה' אליו מאהל מועד" (ויקרא א א),6 שומע אני מאהל מועד ממש! תלמוד לומר: "ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת, מבין שני הכרובים אשר על ארון העדות" (שמות כה כב). אי אפשר לומר "מאהל מועד" שהרי כבר נאמר "מעל הכפורת", ואי אפשר לומר "מעל הכפורת" שהרי כבר נאמר "מאהל מועד". באיזה צד נתקיימו שני כתובים הללו? זו מידה בתורה: שני כתובים זה כנגד זה, והרי הם סותרים זה על ידי זה, יתקיימו במקומם, עד שיבוא כתוב אחר ויכריע ביניהם.7 מה תלמוד לומר: "ובבוא משה אל אוהל מועד לדבר איתו וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפורת אשר על ארון העדות"? – מגיד הכתוב שהיה נכנס משה ועומד באהל וקול יורד מן השמים כמין סילון של אש לבין שני הכרובים והוא שומע את הקול מדבר אליו מבפנים.8

ילקוט שמעוני תורה תכז סוף פרשת פקודי – היכן היה הדיבור עם משה9

מהיכן היתה שכינה מדברת עם משה? רבי נתן אומר: מעם מזבח הקטורת, שנאמר: "וְנָתַתָּה אֹתוֹ לִפְנֵי הַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת לִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה" (שמות ל ו).10 שמעון בן עזאי אומר מאצל מזבח הקטורת, שנאמר: "וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה הָדֵק וְנָתַתָּה מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה קֹדֶשׁ קָדָשִׁים תִּהְיֶה לָכֶם" (שמות ל לו).11 תלמידיו של רבי ישמעאל אומרים: מאצל מזבח העולה, שנאמר: "עֹלַת תָּמִיד לְדֹרֹתֵיכֶם פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר אִוָּעֵד לָכֶם שָׁמָּה לְדַבֵּר אֵלֶיךָ שָׁם" (שמות כט מב).12

ויקרא רבה א י פרשת ויקרא – חדר הוראתי

"ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר" (ויקרא א א) – אמר ר' אלעזר: אף על פי שניתנה תורה סייג לישראל מסיני, לא נענשו עליה עד שנשנית באוהל מועד. משל לדיוטגמא13 שהיא כתובה ומחותמת ונכנסה למדינה. אין בני המדינה נענשים עליה עד שתתפרש להן בדימוסיא של מדינה. כך, אף על פי שנתנה תורה לישראל מסיני, לא נענשו עליה עד שנשנית להם באוהל מועד. זהו שכתוב: "עד שהבאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי" (שיר השירים ג ד). "אל בית אמי" – זה סיני, "ואל חדר הורתי" – זה אוהל מועד, שמשם נצטוו ישראל בהוראה.14

במדבר רבה יד כא – קול אדיר ומכונס15

"וישמע את הקול מדבר אליו" – יכול שהיה קול נמוך? תלמוד לומר: "את הקול". "קול" לא נאמר, אלא "הקול" – הוא הקול המתפרש בכתובים. ומה הוא הקול המתפרש בכתובים: "קול ה' בכח, קול ה' בהדר, קול ה' שובר ארזים … קול ה' חוצב להבות אש, קול ה' יחיל מדבר … קול ה' יחולל איילות" (תהלים כט ד-ט).16 יכול שהיו שומעים אותו מבחוץ? תלמוד לומר: "וידבר ה' אליו מאהל מועד" (ויקרא א א) – מלמד שהיה הקול נפסק ולא היה יוצא חוץ לאהל. כיוצא בו אתה אומר: "וקול כנפי הכרובים נשמע עד החצר החיצונה" (יחזקאל י ה) – יכול מפני שהיה קול נמוך? תלמוד לומר: "כקול אל שדי בדברו" (שם). אם כן למה נאמר: "נשמע עד החצר החיצונה"? אלא כיון שהיה מגיע עד החצר החיצונה, היה נפסק.17

במדבר רבה יד כא – רק משה שומע

"ובבוא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו" (במדבר ז פט) – קול לו, קול אליו. אוציא את ישראל ולא אוציא את הזקנים!18 אוציא את הזקנים ולא אוציא את בני אהרון!  אוציא את בני אהרן ולא אוציא את אהרון! עצמו! תלמוד לומר: קול לו, קול אליו.19 אוציא את כולם ולא אוציא את מלאכי השרת, שאין משה יכול להיכנס לרשותם, למקום, עד שייקרא! תלמוד לומר: קול לו, קול אליו – משה היה שומע את הקול ואין כל אלו שומעים את הקול.20

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) פרשת ויקרא – לך אמור לבני ישראל  

"וישמע את הקול" – קול שמפורש בכתובים, שנאמר: "קול ה' בכח קול ה' בהדר" (תהלים כט). "לאמר" – לך אמור לישראל שלא היה מדבר עמו אלא בשביל ישראל.21

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא ד – הקול למשה והקול לאליהו

ואת מוצא שמשה ואליהו שוין זה לזה בכל דבר. משה נביא אליהו נביא. משה נקרא איש האלוהים ואליהו נקרא איש האלוהים … משה ברח מפני פרעה ואליהו ברח מפני איזבל. משה ברח ובא לבאר ואליהו ברח ובא לבאר … במשה "ויעבור ה' על פניו" ובאליהו "והנה ה' עובר".22 במשה: "וישמע את הקול מדבר אליו" ובאליהו: "והנה אליו קול". משה כינס את ישראל להר סיני ואליהו כינסם להר הכרמל … משה כשנתפלל על ישראל תפש זכות אבות "זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך" וכן אליהו "ה' אלהי אברהם יצחק וישראל". משה קיבלו ישראל על ידו אהבתו של מקום "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע" ואליהו קבלו על ידו אהבתו של מקום שנאמר "ה' הוא האלוהים" … בדבר אחד מצינו משה גדול מאליהו, שלמשה אמר "ואתה פה עמוד עמדי" ולאליהו "מה לך פה אליהו".23

במדבר רבה פרשה טו סימן ח – מה היה הדיבור הראשון

… כיון שעשו, באה שכינה. מה כתיב שם? "ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד כי שכן עליו הענן וכבוד ה' מלא את המשכן" (שמות מ לה). מיד קרא למשה: "ויקרא אל משה" (ויקרא א א). וכתוב: "ובבוא משה אל אוהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו" (במדבר ז פט, סוף פרשת נשא). מה דיבר אליו? "בהעלותך את הנרות" (במדבר ח ב, תחילת פרשת בהעלותך).24

במדבר רבה טו כג – מינוי הזקנים

"אספה לי שבעים איש" זה שאמר הכתוב: "אוהב טהר לב, חן שפתיו רעהו מלך"  (משלי כב יא). למה לא אמר לו "אספה לי שבעים אנשים" אלא "שבעים איש"? – מיוחדים. שיהיו דומים לי ולך. לי – שנאמר: "ה' איש מלחמה"  (שמות טו ג) ולך –  שנאמר: "והאיש משה ענו מאד" (במדבר יב ג).25

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: הצירוף לשמוע את הקול מופיע פעמים רבות בספר דברים (פרקים ד, ה) בעת שמשה מתאר את מעמד הר סיני לדור הבנים. אך בספר שמות, בתיאור המעמד בזמנו, כתוב: "וכל העם רואים את הקולות" (ביטוי יחידאי במקרא)  – האם רק הבדלי לשון וסגנון כאן?

הערות שוליים

  1. נראה שלא בכדי מסתיימת כאן הפרשה, בפרשת קרבנות הנשיאים וחנוכת המשכן. זה השיא, זו הפסגה, זו המטרה העליונה של בניית המשכן או בשמו האחר, אוהל מועד - לשמוע שוב את אותו הקול ששמעו (ראו) כולם במעמד הר סיני. אמנם כאן רק משה זוכה לשמוע, אבל ממנו יוצא הדיבור אל כל העם. ואולי בעתיד, כל מי שנכנס אל בין כרובי בית המדרש ולומד תורה לשמה, יזכה אף הוא לשמוע את הקול מדבר אליו ולחזור אל הקולות של מעמד הר סיני, "כל אחד לפי כוחו", מעין "הר סיני" פרטי ומוקטן. ללמדך, שזה עיקר המשכן וייעודו: הקול הנשמע והַמִּדַּבֵּר. כשאנחנו אומרים "תורה מסיני" חשוב שנזכור שחלקה, אולי רובה, לא בקולות וברקים נתנה ולא בהר סיני עצמו, אלא ב"מעמד סיני" צנוע ואינטימי, במשכן שנדד עם עם ישראל ארבעים שנה, משכן שמסמל את המעבר מהר סיני אל בית המדרש של חז"ל ועד ימינו. אולי לא בכדי צמודה בלוח השנה פרשת נשא לחג מתן תורה. ראו פירושי ספורנו וכלי יקר אשר רואים בהתוועדות שמעל הכרובים סמל להתוועדות חכמים בבית המדרש בכל דור: "ונועדתי לך שם ודברתי אתך – כי בזה שרתה שכינה. ותשרה בכל מקום אשר שם חכמי הדור אשר מגמת פניהם השכל וידוע אותי כמו שייעד באומרו ושכנתי בתוכם". וכבר נדרשנו למוטיב "וישמע את הקול" בדרך אגב, בדברינו מעשה הכרובים בפרשת תרומה, בדברינו קול אחד וקולות רבים, ובדברינו אבל הנרות לעולם בפרשת בהעלותך. וכמו כן גם בדברינו משל הטבח והשר בפרשת בלק וכן בדברינו אליהו בהר חורב בפרשת פנחס. והפעם נידרש לנושא זה כעיקר.
  2. כבר קדם לפסוק בפרשתנו הפסוק בפרשת תרומה בציווי על מעשה הארון, אשר מסביר את הייעוד העיקרי של הכרובים והארון, כמקום התוועדות משה עם הקב"ה, מקום בו משה שומע: "אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". יש דמיון ברור בין שני הפסוקים אלה, זה שפותח את מעשה המשכן (השני שהבאנו) וזה שחותם אותו (הראשון שהבאנו), בשניהם מודגש "הדיבור" שהיה בין משה לקב"ה דיבור הדדי (שמות רבה מא ה: "בא ונאמרה אני ואתה", רש"י שמות לא יח: "וחוזרין ושונין את ההלכה שניהם יחד"), אך מהפסוק השני הכתוב בגוף שני, עולה ניחוח הרבה יותר חם ואינטימי. (האם חטא העגל גרם לריחוק מה?). כך או כך, לשני פסוקים אלה יש להוסיף עוד פסוקים בהם מוזכר הדיבור בין הקב"ה למשה כגון זה שבשמות לד לד בעניין המסוה והפסוק הפותח את ספר ויקרא שנראה במדרש הסמוך.
  3. בקטע קודם שם, שואל אותו הכותי על ההפרדה של המים העליונים מהתחתונים ר' מאיר עונה לו בניסוי מדעי מעניין. ראו שם במקור. ואנחנו השמטנו וקצרנו על מנת להגיע לנושא שלנו.
  4. נראה ש'הניסוי המדעי' שעשה ר' מאיר לכותי (לשומרוני) בא קצת לגחך עליו, שהרי התשובה שר' חנינא בר איסי נותן היא פשוטה: אין לאלוהות ממדים או מגבלות פיסיות שגם השומרונים וכל הדתות המונותיאיסטיות מבינים ומסכימים עליו, ועל עצם הקמת המשכן כבר אמר שלמה בחנוכת המקדש: "הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ" (מלכים א ח כז). ולא הבאנו דרשה זו ששייכת אולי יותר לבריאת העולם, אלא לפתוח בדיבור למשה שהיה "מבין שני בדי הארון". הניגוד כאן הוא לא בין הבריאה למשכן, לא עצם הרעיון של צמצום השכינה הגלום בעשיית המשכן/מקדש, אלא הניגוד בין הקולות והברקים והפומביות הגדולה של מעמד הר סיני והדיבור הדק והסמוי של הקול היוצא מהמשכן במשכן. בין קול וחיזיון חד פעמי ובין קול מתמשך.
  5. מדרש בראשית רבה כבר ענה לכאורה על השאלה מהיכן יצא הקול במשכן, אבל מסתבר שיש פסוקים רבים בנושא, לכאורה גם סותרים, ובעקבותיהם דרשות שונות מהיכן היה יוצא הקול של "נועדתי לך שם" במשכן, והיכן "תפס, את משה, הינו איפה עמד משה כאשר נועד עם השכינה ושמע את הקול. מקור מדרש זה הוא ספרי במדבר פרשת נשא פיסקא נח – מדרש תנאים שקדם לבראשית רבה שהוא מדרש אמוראים. בחרנו לצטט את מדרש במדבר רבה המאוחר יותר שבנוי על מדרש ספרי, משום ששם נמצאים רוב המדרשים במרוכז ובאמת מומלץ מאד לקרוא את במדבר רבה פרשה יד סימנים יט-כב במקור.
  6. הרי לנו עוד פסוק של דיבור עם משה וכניסתו אל הקודש לשם כך, הפסוק הפותח את ספר ויקרא: "ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר", ממנו משמע שהדיבור היה באוהל מועד בכללותו ולא מנקודה מסוימת ומדוקדקת "מבין שני הכרובים".
  7. השוו עם הנוסח המקוצר שסידורים: "וכן שני כתובים המכחישים זה את זה עד שיבוא השלישי ויכריע ביניהם" שמקורו בברייתא דרבי ישמעאל המובאת בדפוסים בתחילת מדרש ספרא. הנוסח הנ"ל מקורו כאמור בספרי וכן הוא במכילתא דרבי ישמעאל בא - מסכתא דפסחא פרשה ד. שימו לב לרוח הדברים שלעתים סתירות מתקיימות במקומן. או שהן נפתרות או שלא ...
  8. הפסוק השלישי המכריע והמפשר הוא הפסוק בסוף הפרשה, בו מוזכרים גם אוהל מועד וגם בין שני הכרובים אשר על הכפורת. וכן פירש רש"י בפרשת תרומה, שמות כה כב: "ודברתי אתך מעל הכפורת - ובמקום אחר הוא אומר: וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר, זה המשכן מחוץ לפרוכת. נמצאו שני כתובים מכחישים זה את זה, בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם: ובבוא משה אל אהל מועד וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפרת וגו'. משה היה נכנס למשכן וכיון שבא בתוך הפתח, קול יורד מן השמים לבין הכרובים, ומשם יוצא ונשמע למשה באהל מועד". בשר ודם, אפילו משה, לא יכול להיות במחיצת מקור הקול הַמִּדַּבֵּר מבין שני הכרובים וזה יצא אליו כסילון. ראו גם התיאור על מעבר הקול בפרוכת: "כחוט השני שפתותיך. זה הפרוכת שהיה מבדיל בין כהן גדול לעם. כחוט השני, זו כניסתו של משה למשכן. שנאמר: וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפורת" (מדרש זוטא – שיר השירים (בובר) פרשה ד).
  9. למרות שהמדרש להלן נוקט בלשון "מהיכן", נראה שהוא דן יותר בשאלה היכן עמד משה כאשר שמע את הקול.
  10. בציווי על מזבח הזהב בסוף פרשת תצוה. ראו דברינו שם מזבח הזהב – מזבח הקטורת.
  11. בציווי על הקטורת בתחילת פרשת כי תשא (המשך הפרק מסוף פרשת תצוה). ראו דברינו קטורת הסמים שם. הרחבנו את כל שלושה הפסוקים המובאים בדרשה זו שבכולם נזכר עניין ההתוועדות וללא הפסוק השלם לא תובן הדרשה.
  12. ראו מקור דרשה זו בברייתא דמלאכת המשכן (קירשנר) פרק יד: "מהיכן היתה שכינה מדברת עם משה? ר' נתן אומר: מן האהל, שנאמר: ונתת אותו לפני הפרכת אשר אועד לך שמה (שמות ל ו). ר' שמעון בן עזאי אומר: ממזבח הקטרת, שנאמר: ושחקת ממנו הדק וגו' (שם ל לו). תלמידיו של ר' ישמעאל אומרים: מאצל מזבח העולה, שנאמר: עולת תמיד לדורותיכם וגו' (שם כט מב)". סוף דבר, הרבה אזכורים של התוועדות יש בתורה, מה שמאפשר ריבוי דעות היכן עמד בדיוק משה כאשר יצא הקול אליו מבין שני הכרובים. כולם, ממזבח העולה שמחוץ למשכן (להיכל), דרך מזבח הזהב שהיה בפנים, עומדים בקו ישר ממזרח למערב, כאשר המנורה משוכה לצד דרום והשולחן לצד צפון ואינם מסתירים את קו הראייה הוא קו השמיעה. וזה יכול להיות הפירוש של "לפני הכפורת" או "לפני הפרוכת". וכבר דנו בנושא זה בדפים הנ"ל על מזבח הקטורת ועל הקטורת עצמה כנ"ל.
  13. פקודה / אגרת של השלטון.
  14. הדיבור עם משה באוהל מועד הוא המחייב והדברים מעוגנים בראש ספר ויקרא. רק אחרי שנשנית התורה ב"חדר הורתי", הוא המשכן הוא "חדר הוראתי", רק לאחר שמשה חוזר ושומע את הקול מבין שני הכרובים וחוזר ומלמדה לישראל (עירובין נד ע"ב), אפשר להעניש את מי שלא מקיימה. במדרשים אחרים, הר המוריה הוא המקום שממנו "יוצאה הוראה לישראל" (תענית טז ע"א, ירושלמי ברכות ד ה) – כשבח למקום המקדש ומקום הסנהדרין בלשכת הגזית. אבל כאן, המשכן, אוהל מועד, שקדם למקדש וכבר בו הייתה הוראה לצד המזבח. והביטוי "שניתנה תורה סייג לישראל מסיני" טעון הסבר, שהרי אין זה "סייג" במובן הרגיל של המילה, וכבר הארכנו לדון בו בדברינו עשו סייג לתורה במיוחדים. נחזור לפסוקים שבפרשתנו.
  15. נראה שאת הדרשה הזו לקח מדרש במדבר רבה מספרא תורת כהנים, ויקרא פרשה א פרק ב.
  16. קולות אלה של תהלים פרק כט נדרשים הן על קולות מעמד הר סיני והן על הקול שמשה שמע בסילון הדק שמעל הכפורת בבואו להתוודע בקודש. מכאן גם המקור לתפילת עמידה של שבע בשבת ולכן אנו אומרים מזמור זה בסוף פרקי קבלת שבת. ראו מסכת ברכות כט ע"א: "הני שבע דשבתא כנגד מי? אמר רבי חלפתא בן שאול: כנגד שבעה קולות שאמר דוד על המים". ובירושלמי מסכת ברכות פרק ד הלכה ג: "שבע של שבת מניין? אמר רבי יצחק: כנגד שבעה קולות שכתוב בהבו לה' בני אלים. אמר רבי יודן ענתוריא: כנגד שבעה אזכרות שכתב במזמור שיר ליום השבת".
  17. ראו מקבילה במדרש תנחומא בובר, ויקרא סימן א, אשר מדגיש עוד יותר את ההקבלה לקול של מעמד הר סיני, וכן את שבח הצדיקים, לא רק משה גם שמואל למשל, שיכולים לעמוד בפני קול חזק-סמוי זה: "קשה כחן של צדיקים שיכולין לשמוע את קולו, וכן כתיב בשמואל: ויבא ה' ויתיצב ויקרא כפעם בפעם שמואל שמואל ויאמר דבר כי שומע עבדך (שמואל א ג י). לפיכך אמר דוד: גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו. ואם תאמר כשהיה מדבר עם משה בקול נמוך היה מדבר, לפיכך היה יכול לשמוע? לא היה מדבר אלא בקול מתן תורה ששמעו את קולו ומתו בדבור ראשון ... וכן הוא אומר: נפשי יצאה בדברו (שיר השירים ה ו) . ומנין שבקול מתן תורה היה מדבר? שכן הוא אומר: קול ה' בכח קול ה' בהדר קול ה' שובר ארזים (תהלים כט ד ה). וכן הוא אומר: ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו (במדבר ז פט) - קול שהיה שומע במתן תורה ... שמא תאמר: ישראל היו שומעים את הקול מבחוץ! תלמוד לומר: וישמע את הקול - הוא היה שומע את הקול בלבד ... לפי שגזר הקב"ה על הדבור שיצא וילך אצל משה ועשה לו הקב"ה שביל שבו יצא הדבור עד שיגיע למשה ולא נשמע לכאן ולכאן ... וכן הוא אומר: ודרך לחזיז קולות (איוב כח כו), שעשה לו הקב"ה דרך לאותו הקול שיוצא אצל משה בלבד, שנאמר: ויקרא אל משה וידבר ה' אליו, אליו היה נשמע ולא לאחר. לכך נאמר: גבורי כח עושי דברו". רק הצדיק יכול לשמוע את הקול, רק צדיק ושלם כמשה יכול לעמוד בפני כוחו העצום של הקול מגבוה. ראו גם בתנחומא הרגיל, במדבר סימן ג, שם מודגש המוטיב של כל כבודה בת מלך פנימה: "כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה. אמר הקב"ה: כך הוא כבודי שיהא מדבר מבפנים שנאמר (במדבר ז) ובבא משה אל אוהל מועד וישמע את הקול מדבר אליו".
  18. כלומר, אולי נוציא משמיעת הקול את בני ישראל, אבל לא את הזקנים שאולי כן שמעו! הרעיון מוצע אבל נדחה במשתמע מלשון המדרש, הגם שזה לא כתוב במפורש. זו לשונו הקצרה של המדרש, לפחות במקרה זה.
  19. וכמה שורות לפני כן אומר שם המדרש: "ונועדתי לך שם - לך היתה יעידה ולא היתה יעידה לכל ישראל. אוציא את ישראל שלא כשרו לעלות בהר ולא אוציא את הזקנים שכשרו לעלות בהר. אוציא את הזקנים שלא נראו בַּדִּבֵּר עם משה ולא אוציא את בני אהרן שנראו בַּדִּבֵּר עם משה. אוציא את בני אהרן שלא נתועדו בַּדִּבֵּר עם משה ולא אוציא את אהרן שנתועד בַּדִּבֵּר עם משה". גם שם כולם נדחים ורק למשה הייתה היעידה – ההתוועדות הקרובה. וכך שם גם בדיבור: "עמך היה הדיבר ולא עם כולם היה הדיבר". משה הוא יחיד ומיוחד אדון הנביאים, לא קם עוד בישראל כמותו, אך מה יעשה עם הקול והדיבר לאחר ששמע אותם. ישמור אותם לעצמו?
  20. גם ואולי בפרט המלאכים לא בעסק. ראו בהמשך המדרש בסוף סימן כב שם: "וידבר אליו ולא למלאכי השרת שהיו שם. מגיד הכתוב שהיה יוצא הקול מפי הקב"ה כמין סילון לתוך אזנו של משה והמלאכים היו באמצע ולא היו שומעין אותו". במקום אפוף קדושה זה, הקודש שבמשכן, מקום בו יוצא מקודש הקדשים קול ה' כסילון דק, עובר את הפרוכת כחוט השני וממלא בעוצמה אדירה את חלל המשכן; במקום זה יש "מלאכים באמצע", אך אין הם שומעים! "עושי דברו" ולא שומעי דברו. ראו גם מורה הנבוכים חלק א פרק לז: "כן אמרו ודבר ה' אל משה פנים אל פנים, כנוי על אומרו בעניין סיפור הדברים, וישמע את הקול מדבר אליו. הנה כבר התבאר לך כי שמיעת הקול מבלתי אמצעיות מלאך יכנה עליו פנים בפנים". ואנו שבים ושואלים: יפה, רק משה שהוא יחיד ומיוחד ולא קם עוד בישראל כמותו, רק הוא זוכה לשמוע את הקול. ועכשיו שזכה, מה יעשה איתו? ישמור לעצמו?
  21. נראה שהמדרש מערבב כאן את הפסוק המסיים את פרשתנו עם הפסוק שבתחילת ספר ויקרא, לאחר שעימת אותם והגיע לפשרה ביניהם כפי שראינו במדרש הראשון בו פתחנו. חירות-מה נטל לעצמו כאן הדרשן (או העורך) ויש לקוות שקהל שומעיו ידע שהוא משלב כאן שני פסוקים ואין פסוק כזה: וישמע את הקול ... לאמר. אבל הרעיון הוא העיקר. משה הוא יחיד ומיוחד אדון הנביאים, רק הוא שומע את הקול הניתז אליו כמו סילון דק, עובר את הפרוכת כחוט השני וממלא בכח אדיר את חלל אוהל מועד ומאומה לא יוצא החוצה. רק משה הוא ששמע. ומה שמע? "לאמר" - להעביר את הקול הלאה. ראו תיאור לימוד התורה, היינו העברת הקול תוך כדי הרחבתו וביאורו (המעבר מהמקרא למשנה) בגמרא עירובין נד ע"ב: "תנו רבנן: כיצד סדר משנה? משה למד מפי הגבורה, נכנס אהרן ושנה לו משה פרקו וכו' ". ובפיתוח התיאור הזה בהקדמת הרמב"ם לפירושו למשנה: " ... היה הקב"ה אומר לו המקרא ואח"כ אומר לו פירושו וביאורו וכל מה שכלל אותו המקרא המחוכם. וכך היה סדר לימודו לישראל: .. נכנס אצלו אהרן תחילה, והוא מסדיר לו המקרא ... ומלמדו פירושו ... נכנסים אח"כ אלעזר ואיתמר בניו, מסדיר להם משה כמו שהסדיר לאהרן ... נכנסים אח"כ שבעים זקנים ומלמדם משה ג"כ כמו שלמד אהרן ובניו, ואח"כ נכנסים המון העם כל המבקש ה' ומסדיר גם להם כדי שישמעו כולם ממנו". הקול המקורי, הדיבר, היעידה בלשון המדרש, היו למשה בלבד: "לך הייתה יעידה ולא הייתה יעידה לכולם", אבל בלימוד ובהעברת המסורת נשזרים כולם ונוצרת המסורה. ולפי דעתנו יש בכל המדרשים האלה גם חזרה לעצתו של יתרו למשה ערב מתן תורה. יתרו רואה שמשה לא רק דן לבדו את העם, אלא עונה אישית לכל מי שבא "לדרוש אלהים", ולפיכך מסביר לו ש"לא טוב הדבר אשר אתה עושה". במבנה שיתרו הקים, הוא מקדים את כל המדרשים האלה (ואין הבדל גדול בין עשיית הדין ללימוד המשפט, שניהם נעשו ביחד).
  22. גם שם, בריצוי אחרי חטא העגל, היה הדיבור כמין סילון, ראו במדבר רבה יב א: " ... שפייסו הקב"ה ... באותה שעה שמע משה קול נאה וקול הדר וקול משובח ... והיה הדיבור בא לאזנו כמין סילון". ראו מדרש נאה זה שם.
  23. ועוד במדרש במדבר רבה בפרשתנו גם ההשוואה עם בלעם: "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה - בישראל לא קם אבל באומות העולם קם". והמדרש מונה שם את יתרונותיו של בלעם על משה, לאחר שמנה את יתרונותיו של משה על בלעם, שאחד מהם הוא ש"בלעם היה מדבר עימו בכל עת שירצה". עד שבא ר' שמעון ומראה מהפסוק שלנו: "וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת וכו' ", שאף משה, כבלעם, "היה מדבר עימו בכל עת שירצה". וכבר הארכנו לדן בנבואת משה מול נבואת בלעם בדברינו משל הטבח והשר בפרשת בלק ואכמ"ל. ולעיל, בהערה 17, כבר ראינו את שמואל ששמע את הקול שאפילו עלי לא שמע ושם יש לומר שהקול יצא אף מהקודש שכן שמואל לא היה כהן! וכאן יש לנו את ההשוואה עם אליהו. לרגע, מושווה אליהו עם משה בשמיעת הקול: "במשה: וישמע את הקול מדבר אליו ובאליהו: והנה אליו קול", אך קנאותו של אליהו הרחיקה אותו מלעמוד ולשמוע את הקול לאורך זמן, מה שזכה משה במשכן. זאת ועוד, הקול ששמע משה נמשך מהר חורב ומנקרת הצור אל המשכן, מבין שני הכרובים, אל תוך חלל אוהל מועד ומשם אל בית המדרש. הקול של משה הוא התחלה של תהליך ארוך ואילו הקול ששמע אליהו, לרגע כמו משה, מסמל את סוף נביאותו ואת העברת התפקיד לאלישע. וכבר הארכנו לדון בקנאותו של אליהו בדברינו אליהו בהר חורב בפרשת פנחס. ראו גם דברינו בהשוואת קנאות פנחס מול קנאות אליהו שם. ומה על קנאות משה? מה בפרשה הסמוכה?
  24. אנו חוזרים לפתיחת דברינו בהערה מס' 1. אכן, לא בכדי נבחר פסוק זה לסיים בו הפרשה. זה השיא, זו הפסגה של בניית המשכן – לחזור, נכון יותר להמשיך את הקול של מעמד הר סיני. אבל הדרשן לא מסתפק בכך ורואה בפסוק זה לא רק סיום אלא גם התחלה. כי מה שמע שם משה? מה נאמר לו שם, ברגע ומקום כל כך אינטימי? הדרשן מציב נקודתיים ברורות בסוף הפרשה שלנו: "וידבר אליו:" ויוצר בכך קשר ברור ביותר אל הפרשה הסמוכה – בהעלותך. ודאי, דיבורים רבים היו למשה מבין שני כרובים וציוויים רבים נצטווה. אבל כאן ועכשיו, מה דיבר הקב"ה אל משה? - "בהעלותך את הנרות". את הציווי להאיר את המשכן במעשה ידי אדם: מנורה ושמן זית זך. הדרשן מפנה את תשומת לבנו להקבלה שבין סיום ספר שמות ותחילת ספר ויקרא ובין סיום פרשתנו ותחילת פרשת בהעלותך הסמוכה. בסוף ספר שמות, סוף פרשת פקודי, הענן מכסה את המשכן ומונע ממשה להיכנס. אבל מיד אחריו, מתחיל ספר ויקרא: "ויקרא אל משה". (ראו פירוש רשב"ם בתחילת ספר ויקרא). בדומה לכך, בסוף פרשת נשא משה בא ושומע את הקול מדבר אליו. מה הוא מדבר אליו? – את הציווי על הנרות. וכבר הארכנו לדן בנושא זה בדברינו אבל הנרות לעולם בפרשת בהעלותך.
  25. פרשת בהעלותך פותחת במצוות הנרות במקדש, שהיא הבסיס לנרות שבת וחנוכה של ימינו, היא הקול המדבר הראשון ששמע משה. אך יש בפרשת זו מגוון רחב של נושאים וסיפורי קורות עם ישראל במדבר נוספים. הבולט שבהם הוא היחלשותו של משה, ככתוב: "לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת כָּל הָעָם הַזֶּה כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי"; וציווי הקב"ה אליו בעקבות זאת: "אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל ... וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ" (במדבר פרק יא). מה שאגב מאפיין את ספר במדבר לכל אורכו, ראו דברינו חילופי דורות ומשמרות בפרשת פנחס. מינוי זה של הסנהדרין הראשון הוא פיצול הקול המיוחד של פרשתנו שנשמע במקור רק למשה, לקולות רבים של חכמי ישראל, בדורו של משה וביותר בדורות הבאים. הקול האחד מתפצל לשלל קולות רבים ומגוונים עד כדי סתירות ומחלוקות (אולי לא בכדי יש פסוקים שונים וסותרים ודרשות שונות וסותרות של חכמים, מהיכן היה הקול יוצא למשה והיכן עמד משה כששמע את הקול). ריבוי הקולות בבית המדרש מתואר למשל במסכת חגיגה ג ע"ב: "בעלי אסופות - אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה, הללו מטמאין והללו מטהרין, הללו אוסרין והללו מתירין ... שמא יאמר אדם: היאך אני למד תורה מעתה? ת"ל: כולם נתנו מרועה אחד - אל אחד נתנן, פרנס אחד אמרן, מפי אדון כל המעשים ברוך הוא, דכתיב: וידבר א-להים את כל הדברים האלה". ומה הפתרון לריבוי קולוה אלה? "אף אתה עשה אזניך כאפרכסת, וקנה לך לב מבין לשמוע את דברי מטמאים ואת דברי מטהרים, את דברי אוסרין ואת דברי מתירין". וכבר הארכנו לדון בנושא זה בדברינו קול אחד וקולות רבים בפרשת בהעלותך. ועתה השלמנו וסגרנו את המעגל לאחור ואף "גנבנו" קצת ע"ח הפרשה הבאה עלינו לטובה. כוונתנו לא רק למעגל הקטן של הר סיני-משכן-משה, קול יחיד וכעת הסנהדרין, קולות רבים; אלא גם למעגל הגדול של יתרו ערב מתן תורה – ריבוי דיינים ושופטים. במתן תורה ומשכן – משה לבדו שומע את הקול. אך בפרשת בהעלותך – מינוי הסנהדרין כעזר למשה וכממשיכי דרכו. בפרשה זו אנחנו גם מתחילים מחזור שני של פרקי אבות (כמנהג האשכנזים) וחוזרים וקוראים: "משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים", עד אנשי הכנסת הגדולה וחז"ל שהם שחברו, בקולות רבים ועשירים,  את כל המדרשים הנאים עליהם מבוססים כל דברינו.

האתר פתוח לגלישה חופשית ואינו דורש רישום. נשמח לשמוע לקבל הערות והארות מכל המבקרים באתר.

בנוסף, דפי פרשת השבוע והמועדים המתחדשים נשלחים במייל לכל המעוניין ומועלים במקביל לאתר.

להצטרפות לרשימת התפוצה