מים ראשונים: בעקבות נטייתנו להביא מדברי הנביאים ולקשרם לפרשת השבוע באמצעות הפטרת השבת או כל קשר אחר, נדון הפעם בפרשת יפתח, יותר מדויק פרשת בתו של יפתח, שופטים פרק יא. והגם שסיפור זה נקרא בהפטרת פרשת חוקת (בפרט לשיטת התימנים שקוראים את פרק יא במלואו), יש לה קשר מעניין לפרשת השבוע שלנו, אשר יובהר בהמשך הדברים.
כָּל חֵרֶם אֲשֶׁר יָחֳרַם מִן הָאָדָם לֹא יִפָּדֶה מוֹת יוּמָת: (ויקרא כז כט).1
רש"י על הפסוק
כל חרם אשר יחרם מן האדם וגו' – היוצא ליהרג ואמר אחד ערכו עלי, לא אמר כלום.
מות יומת – הרי הולך למות, לפיכך לא יפדה אין לו לא דמים ולא ערך.2
מכילתא דרבי ישמעאל משפטים מס' דנזיקין פרשה י – פדיון נפש
"אם כופר יושת עליו ונתן פדיון נפשו" … וכן מצינו שאין נותנין פדיון למומתין בידי אדם בכל מקום. חייבי מיתות בית דין אין להן פדיון, שנאמר: "כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה מות יומת".3 אבל כאן, "ונתן פדיון נפשו". רבי ישמעאל אומר: בוא וראה רחמיו של מי שאמר והיה העולם על בשר ודם. שאדם קונה את עצמו בממון מידי שמים, שנאמר: "כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם", ואומר: "איש כסף נפשות ערכו" (מלכים ב יב ה), ואומר: "כופר נפש איש עשרו" (משלי יג ח).4
רמב"ן ויקרא פרק כז פסוק כט – חרם המלכות או סנהדרין
המחרים מן האדם שאינו שלו, כגון הנלחמים על אויביהם ונודרים נדר: "אם נתון תתן את העם הזה בידי והחרמתי את עריהם" (במדבר כא ב) … שכל מלך בישראל או סנהדרין גדולה במעמד כל ישראל שיש להם רשות במשפטים, אם יחרימו על עיר להלחם עליה, וכן אם יחרימו על דבר, העובר עליו חייב מיתה. והוא חיובן של אנשי יבש גלעד, ושל יהונתן שאמר לו אביו: "כה יעשה אלהים וכה יוסיף כי מות תמות יונתן" (שמואל א יד מד), ומהיכן נתחייבו אלו מיתה מן הדין חוץ מן המקום הזה.5
ויקרא רבה סוף פרשה לז – נדרו של יפתח
ארבעה פתחו בנדרים. שלושה שאלו שלא כהוגן והשיבם הקב"ה כהוגן ואחד שאל שלא כהוגן והשיבו המקום שלא כהוגן. ואלו הם: אליעזר עבד אברהם ושאול ויפתח וכלב.6 … יפתח שאל שלא כהוגן, שנאמר: "והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי".7 אמר הקב"ה: אילו יצא גמל או חמור או כלב, היית מעלהו עולה לפני? והשיבו הקב"ה שלא כהוגן וזימן לו את בתו.8
ולא היה יכול להתיר את נדרו ולילך אצל פנחס? אלא אמר יפתח: אני מלך ואלך אצל פנחס? ופנחס אמר: אני כהן גדול ואלך אצל עם הארץ זה? בין זה לזה נספתה אותה עלובה.9 המשל אומר: בין המיילדת ליולדת הלך בן הדוויה.10 ושניהם נתחייבו בדמיה: פנחס נסתלקה ממנו רוח הקודש … יפתח נישול אבר אבר ונקבר … 11
ר' יוחנן וריש לקיש. ר' יוחנן אמר: דמים היה חייב ליתן וליקרב על גבי המזבח. ר' שמעון בן לקיש אמר: דמים לא היה חייב, ששנינו: אמר על דבר שראוי ליקרב על גבי המזבח, יקרב ע"ג המזבח. דבר שאינו ראוי ליקרב על גבי המזבח, לא יקרב ע"ג מזבח. ולא עוד, אלא אפילו קדושת דמים אין לו.12
המשך רמב"ן לעיל
וזה היה טעותו של יפתח בבתו, כי חשב כאשר חרם נגיד ישראל חל וקיים להמית אנשים או העובר על חרמו חייב מיתה, כן אם נדר בעת מלחמה לעשות מאיש או אנשים זבח יחול הנדר. ולא ידע כי חרם המלך והסנהדרין חל על המורדים לכלותם או על העובר גזירתם ותקנתם, אבל לחול הנדר לעשות עולה מדבר שאין ראוי לה' חס וחלילה. ולכך אמר בבראשית רבה (ס ג) שאפילו הקדש דמים לא היה חייב ונענש בדמה.13
ואל תהיה נפתה בהבלי רבי אברהם (אבן עזרא) האומר כי פירוש והעליתיהו עולה … שיהיה פרוש מדרכי העולם לעמוד לשרת בשם ה' בתפילה והודות לאלהים … ועשה בית לבתו מחוץ לעיר והתבודדה שם וכלכלה כל ימיה ואיש לא ידעה והיתה בתו צרורה. ואלה דברי רוח … אבל יהיה כמו שמואל שאמרה אמו "ונתתיו לה' " (שמואל א א יא) והיה משרת בבית ה', לא פָּרוּשׁ. וכפי משפטי התורה אין ביד האדם שידור ביוצאי פתח ביתו שיהיו פרושים, כאשר אין בידו להעלותם עולה.14
מדרש תנחומא (בובר) פרשת בחוקותי סוף סימן ז – איפה הסנהדרין15
"איש כי יפליא נדר בערכך נפשות לה' " (ויקרא כז א) – זהו שהכתוב אומר: "פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפשות חכם" (משלי יא ל) – זה התורה, שמתוך שהוא בן תורה הוא לומד היאך לוקח נפשות …
וכן אתה מוצא ביפתח הגלעדי, מפני שלא היה בן תורה איבד את בתו. אימתי? בשעה שנלחם עם בני עמון ונדר, שנאמר: "וידר יפתח נדר לה', והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי". באותה שעה כעס עליו הקב"ה, אמר הקב"ה: אילו יצא מביתו כלב או חזיר או גמל יקריב לפני? זימן לו הקב"ה בתו, שנאמר: "והנה בתו יוצאת לקראתו"16… והלוא פנחס היה שם, והוא אמר "לא אוכל לשוב"?17 אלא פנחס אמר: אני כהן גדול בן כהן גדול, אשפיל עצמי ואלך אצל עם הארץ? ויפתח אמר: אני ראש שבטי ישראל, ראש הקצינים, אשפיל עצמי ואלך אצל הדיוט? מבין שניהם אבדה ההוא עלובה, ושניהם נתחייבו בדמיה … 18
אמרה לו בתו: אבי, שמא כתיב בתורה שיקריבו נפשות בניהם על גבי המזבח? והלוא כתיב: "אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן" – "מן הבהמה" ולא מן בני אדם.19 אמר לה: בתי, נדרתי "והיה היוצא וגו' ". אמרה לו: יעקב אבינו שנדר "וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך" ונתן לו הקב"ה שנים עשר שבטים, שמא הקריב אחד מהם? ולא עוד, הלוא חנה כשהיא נודרת ואומרת "ונתתיו לה' כל ימי חייו" (שמואל א א יא), שמא הקריבה את בנה להקב"ה? כל הדברים האלה אמרה לו, ולא שמע אליה.20 אמרה לו: הניחני ואלך אצל בית דין, שמא אחד מהם ימצא פתח לדבריך. שנאמר: "הרפה ממני שנים חדשים ואלכה וירדתי על ההרים". אמר ר' לוי בן ברכיה: וכי יש אדם יורד על ההרים? והרי עולים על ההרים, אלא מהו וירדתי על ההרים, אלו סנהדרין, שנאמר: "שמעו הרים את ריב ה' " (מיכה ו ב).21 הלכה אצלם ולא מצאו פתח להתיר את נדרו.22
ועליו אמר הכתוב "גבר רש ועושק דלים מטר סוחף ואין לחם" (משלי כח ג). גבר רש זה יפתח שהיה רש בתורה, גרופות של שקמה היה,23 "עושק דלים" – שהיה עושק את הדלים, בשעה שהיו אומרים: "אמר נא שבולת ויאמר סבולת" (שופטים יב ו) והיה שוחטו. לפיכך: "מטר סוחף ואין לחם" – שהיה לו מי שיתיר את נדרו, אלא "ואין לחם" – שהעלים הקב"ה מהן את ההלכה שלא ימצאו פתח להתיר את נדרו.24
כיון שלא מצאו פתח להתיר את נדרו, עלה ושחטה לפני הקב"ה.25 ורוח הקודש צווחת: נפשות הייתי מבקש שתקריב לפני? "אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי" (ירמיה יט ה).26 "אשר לא צויתי" – לאברהם שישחוט את בנו, אלא אמרתי לו "אל תשלח ידך אל הנער" … "ולא דברתי" – ליפתח להקריב לי את בתו. "ולא עלתה על לבי" – שיפול מלך מואב ביד מלך ישראל ויקריב לי בנו בכורו, שנאמר: "ויקח את בנו הבכור אשר ימלוך תחתיו ויעלהו עולה על החומה" (מלכים ב ג כז).27 מי גרם ליפתח לאבד את בתו? על שלא קרא בתורה. שאילו קרא בתורה לא איבד את בתו, שכתוב: "איש כי יפליא נדר וגו', ואם נקבה היא" (ויקרא כז ד). הרי, "פרי צדיק עץ חיים".28
שבת שלום, חזק חזק ונתחזק
מחלקי המים