פרשות השבוע

וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת ה' מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: (שמות יב מא).¹

בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה בָּא נֹחַ וְשֵׁם וְחָם וָיֶפֶת בְּנֵי נֹחַ וְאֵשֶׁת נֹחַ וּשְׁלֹשֶׁת נְשֵׁי בָנָיו אִתָּם אֶל הַתֵּבָה: (בראשית ז יג).²

ספרי דברים פיסקא שלז פרשת האזינו – מנח למצרים ולבני ישראל

"וידבר ה' אל משה בעצם היום הזה" (דברים לב ח)³ – בשלושה מקומות נאמר "בעצם היום הזה". נאמר: "בעצם היום הזה" (בראשית ז יג) בנח – מלמד שהיו דור נח אומרים: כך מכך,⁴ אם אנו מרגישים בו, אין אנו מניחים אותו. ולא עוד אלא אנו נוטלים כשילים וקרדומות ומבקעים עליו את התיבה. אמר הקב"ה: הריני מכניסו בחצי היום וכל מי שיש בידו למחות יבוא וימחה.⁵

ומה ראה לומר במצרים: "בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' " (שמות יב מא), לפי שהיו מצריים אומרים: כך מכך, אם אנו מרגישים בהם, אין אנו מניחים אותם. ולא עוד אלא שאנו נוטלים סייפים וחרבות והורגים אותם בהם. אמר הקב"ה: הריני מוציאם בחצי היום וכל מי שיש בידו למחות יבוא וימחה.

ומה ראה לומר כאן: "בעצם היום הזה", לפי שהיו ישראל אומרים: כך מכך, אם אנו מרגישים בו, אין אנו מניחים אותו אדם שהוציאנו ממצרים וקרע לנו את הים והוריד לנו את המן והגיז לנו את השליו ועשה לנו נסים וגבורות, אין אנו מניחים אותו. אמר הקב"ה: הריני מכניסו למערה בחצי היום וכל מי שיש בידו למחות יבוא וימחה. לכך נאמר: "וידבר ה' אל משה בעצם היום הזה לאמר".⁶

מדרש תנאים דברים לב מח – אברהם במילה

בארבעה מקומות הוא אומר: "בעצם היום הזה". בנח הוא אומר (בראשית ז יג) בעצם היום הזה, באברהם הוא אומר (שם יז כו) בעצם היום הזה, במצרים הוא אומר (שמות יב מא) בעצם היום הזה, וכאן הוא אומר בעצם היום הזה … מה ראה לומר באברהם בעצם היום הזה? אלא אמר הקב"ה: אם מל אברהם עצמו בלילה, עכשיו כל דורו אומר: אילו ראינוהו לא הנחנוהו. לכך אמר הקב"ה: בעצם היום הזה נמול אברהם ודי רגשה ליה ימלל.⁷

בראשית רבה סוף פרשה מב – אברהם מתייעץ על המילה

בשעה שאמר הקב"ה לאברהם לימול הלך ונמלך בג' אוהביו. אמר לו ענר: כבר בן מאה שנה אתה ואתה הולך ומצער את עצמך? אמר לו אשכול: מה את הולך ומסיים את עצמך בין שונאיך? אמר לו ממרא: אלהיך שעמד לך בכבשן האש ובמלכים וברעבון, והדבר הזה שאמר לך לימול אין אתה שומע לו?⁸

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק יב פסוק נ – היציאה ממצרים בראש מורם

"ויהי בעצם היום הזה" – אין עצם אלא תוקפו של יום.⁹

"הוציא ה' את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם" – מלמד שלא יצאו מהומה אלא מטורקסין.¹⁰

אבן עזרא פרשת בא, שמות יב לא – עניין של זמן ומרחקים

והנה יצאו הם מפתח ביתם במצות השם בחצי הלילה, ונתן להם רשות פרעה שילכו ישראל לעבודת השם. והנה הלך משה עם עבדי פרעה לרעמסס להוציא ישראל. וידוע היום, כי יש בין מצרים הישנה, שיש שם אוצרות יוסף ידועים עד היום, ובין רעמסס ששה פרסאות. והנה החלו לצאת בבקר, והוא עת עלות עמוד השחר, שיחל להראות אור השמש בעבים. והנה יש בין תחילת זה הרגע, עד עת זרוח השמש שעה ישרה ושליש שעה. והנה יש לנו בוקר והחושך גדול, כמו: "ותשכב מרגלותיו עד הבקר" (רות ג יד), ושם כתיב: "בטרם יכיר איש את רעהו". והנה היו מישראל שיצאו בתחילת עמוד השחר ועודנו לילה בדרך התורה עד זרוח השמש. ואלה היו קרובים אל מצרים. והאחרים, שהם רחוקים יצאו בו ביום, כי קהל רב היה. ויותר יש מתחילת רעמסס עד סופה משמונה פרסאות. על כן כתוב: "הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה" (דברים טז א), וכתוב אחר: "היום אתם יוצאים" (שמות יג ד).¹¹

מכילתא דרבי ישמעאל בא מסכתא דפסחא פרשה ט – צבאות מלאכי השרת

"הוצאתי את צבאותיכם" – אלו צבאות ישראל. אתה אומר כן, או אינו אלא צבאות מלאכי השרת? כשהוא אומר: "יצאו כל צבאות ה' ", הרי צבאות מלאכי השרת אמור. הא מה תלמוד לומר: "הוצאתי את צבאותיכם" – אלו צבאות ישראל.¹²

מכילתא דרבי ישמעאל בא מסכתא דפסחא פרשה יד – השכינה נגאלת בעצם היום הזה

וכן הוא אומר: "ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות י"י " – אלו מלאכי השרת. וכן אתה מוצא, כל זמן שישראל משועבדין, כביכול שכינה משועבדת עמהם, שנאמר: "ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר" (שמות כד י). וכשנגאלו מה הוא אומר: "וכעצם השמים לטוהר", ונאמר: "בכל צרתם לו צר" (ישעיה סג ט).¹³

רמב"ן ויקרא פרק כג פסוק כח¹⁴

בעצם היום הזה – אמרו המפרשים שפירושו בגוף היום הזה, וכן: "ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה" (פסוק יד) – עד גוף היום. וכן: "וכעצם השמים לטוהר" (שמות כד י) – גוף השמים. ולא נוכל לפרש שירמוז אל עצם היום הזה וכוחו, כמו שאמרו רבותינו (ספרי האזינו שלז) בפסוק "בעצם היום הזה בא נח" (בראשית ז יג) "בעצם היום הזה הוציא ה' את בני ישראל" (שמות יב נא), כי כתוב (פסוק לב) בתשעה לחודש בערב מערב ועד ערב, וכן: "וקראתם בעצם היום הזה מקרא קודש" (פסוק כא) – גם הלילה בכלל.¹⁵

והנה לא הזכיר "בעצם היום הזה" בשבת ולא במועדים, רק בחג השבועות וביום הכפורים, וכן באיסור החדש¹⁶ אמר (פסוק יד) "עד עצם היום הזה". והנראה בטעם הדבר, כי בעבור שאמר בשבועות "מיום הביאכם את עומר התנופה וגו' תספרו חמישים יום", יאמר: "והקרבתם מנחה חדשה ממושבותיכם תביאו" וגמר הענין, והאריך לצוות בקרבנות, הוצרך לומר "וקראתם בעצם היום הזה מקרא קדש", כי גוף היום הוא קדוש ואסור בעשיית מלאכה ואיננו תלוי בעומר ולא בקרבנות.¹⁷ וכן ביום הכיפורים, מפני שאמר (פסוק כז) "ועניתם את נפשותיכם והקרבתם אשה לה' ", ובפרשת אחרי מות תלה עוד הכפרה בקרבנות ובשעיר המשתלח. מפני כן הוצרך לומר וכל מלאכה לא תעשו בגוף היום הזה, כי יום כפורים הוא בגופו לכפר עליכם מלבד כפרת הקרבנות.¹⁸ וכן "עד עצם היום הזה" בחדש, עד גוף היום הזה שהוא יום הביאכם את קרבן אלהיכם, שאפילו לא יבא הקרבן המצוה נוהגת בגוף היום הזה להיות החדש אסור לפניו ומותר לאחריו.¹⁹ וזה טעם אמרו (פסוק יד) חוקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם, כמו שפירשתי (פסוק טז).²⁰

ומצאנו עוד שהזכיר הכתוב "בעצם היום הזה" בענינים נגזרים לעתים מזומנים, אמר בנח בעצם היום הזה בא נח וגו', ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים (שמות יב מא), וידבר ה' אל משה בעצם היום הזה עלה אל הר העברים (דברים לב מח מט). והטעם באלו, מפני שיתכן שהכניס נח בתיבה קודם לכן הרבה מן החיה והעוף, וכן יתכן שיצאו מקצת ישראל ממצרים קודם לכן וביום ההוא נגמר הענין, וכן קודם ליום ההוא היתה צואה למשה רבינו בעלייה ההיא וביום ההוא עלה,²¹ לכך פירש הכתוב בכולן שהיו בגוף היום ההוא, לא שהותחל בהם מתחילה ונשלם ענינם ביום ההוא, רק הכל היה בגוף היום הזה. וכן בעצם היום הזה נמול אברהם וגו' (בראשית יז כו), שנמולו עם רב ביום אחד להגיד זריזותו במצות:²²

וכן נראה לי עוד כי עצם כל דבר, כחו ותקפו, נגזר מלשון כחי ועוצם ידי (דברים ח יז), עוז ותעצומות (תהלים סח לו), וכן זה ימות בעצם תומו (איוב כא כג), בתוקף שלמותו, ובעבור שהעצמות מוסדות הגוף ותקפו יקראו כן. והנה כעצם השמים לטוהר (שמות כד י), שטהרת הדבר שראו ברורה וחזקה כחוזק טוהר השמים. ולכך יזכיר בימים הנזכרים "עצם היום", כי הענין בהם בעצמם לא בדבר אחר נוסף בהם, שהוא הקרבנות אשר יקריבו בהם. וכן אמר אונקלוס, בקרן יומא הדין, בקרנו של יום בגופו וכחו, מלשון וכל קרני רשעים אגדע (תהלים עה יא), מגני וקרן ישעי (ש"ב כב ג), כי בעבור שהכוח בקרנים יקראו גוף הדבר קרנו, ובלשון חכמים (תרומות פ"ז מ"א) משלם את הקרן ואינו משלם את החומש.²³

שבת שלום

מחלקי המים