אמונה שירה הסעה | מחלקי המים

פרשות השבוע

ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
hebrew
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
וילך
נצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בחקתי
בהר
אמור
קדושים
אחרי מות
מצורע
תזריע
שמיני
צו
כי תשא
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
ניצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי
מטות
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בחוקותי
בהר
אמור
קדושים
אחרי מות
מצורע
תזריע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
ניצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
זאת-הברכה
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שפטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי

אמונה שירה הסעה

פרשת בשלח, שבת שירה, תשס"ט

עדכון אחרון: 08/02/2023

וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה' וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ: (שמות יד לא).1

וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם: (שמות טו כב).2

 

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח מסכתא דויהי פרשה ו – בשכר האמונה והאמנה

"אז ישיר משה ובני ישראל" – ר' נחמיה אומר: כל המקבל עליו מצוה אחת באמנה, כדאי הוא שתשרה עליו רוח הקדש. שכן מצינו באבותינו שבשכר אמנה שהאמינו אבותינו בה' זכו ושרתה עליהם רוח הקדש ואמרו שירה, שנאמר: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", ונאמר: "אז ישיר משה ובני ישראל".3 וכן את מוצא שלא ירש אברהם אבינו העולם הזה והעולם הבא אלא בזכות אמנה שהאמין בה', שנאמר: "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה".4 וכן את מוצא שלא נגאלו ישראל ממצרים אלא בשכר האמנה, שנאמר: "ויאמן העם" (שמות ד לא).5 וכן הוא אומר: "אמונים נוצר ה' " (תהלים לא כד) – מזכירין אמונת אבות …6  וכן אתה מוצא שאין הגלויות מתכנסות אלא בשכר אמנה, שנאמר: "אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי תשורי מראש אמנה וגו' (שיר השירים ד ח), וכתיב: "וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי באמונה" (הושע ב כב) – הא גדולה אמונה לפני הקב"ה שבשכר אמונה שרתה עליהם רוח הקדש ואמרו שירה, שנאמר: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו. אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' " וכן הוא אומר: "ויאמינו בדבריו ישירו תהילתו" (תהלים קו יב).7

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח מסכתא דויהי פרשה ו – מאמונה לשירה

"ויראו העם את ה' " – לשעבר במצרים לא היו יראים ה', אבל כאן: "ויראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו". אם במשה האמינו, קל וחומר בה'! בא זה ללמדך, שכל מי שמאמין ברועה נאמן, כאילו מאמין במאמר מי שאמר והיה העולם … "ויאמינו בה' " – גדולה האמונה שהאמינו ישראל במי שאמר והיה העולם, שבשכר שהאמינו ישראל בה' שרתה עליהם רוח הקדש ואמרו שירה, שנאמר: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו" ונאמר: "אז ישיר משה ובני ישראל". וכן אתה מוצא שלא ירש אברהם אבינו העולם הזה והעולם הבא אלא בזכות אמנה שהאמין בה' שנאמר: "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה" (בראשית טו ו).8

שמות רבה פרשה כב סימן ב – בין קריעת ים סוף ליציאת מצרים

"וייראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו" – שנו רבותינו: "הקורא את שמע צריך להזכיר קריעת ים סוף ומכת בכורים באמת ויציב, ואם לא הזכיר אין מחזירין אותו. אבל אם לא הזכיר יציאת מצרים, מחזירין אותו, שנאמר: "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" (דברים טז ג).9 ומה בין יציאת מצרים לקריעת ים סוף? אלא שיציאת מצרים קשה, שנאמר: "או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי" (שם ד לד), ואומר: "ואתכם לקח ה' ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים" (שם כ). תדע לך שזו קשה מזו, שביציאת מצרים כתיב: "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים", אבל בקריעת ים סוף אינו מזכיר את השם.10

ולמה צריך להזכיר קריעת ים סוף באמת ויציב? לפי שכיון שקרע להם את הים האמינו בו, שנאמר: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". ובזכות האמנה שהאמינו, זכו לומר שירה ושרתה עליהם שכינה, שכן כתיב אחריו: "אז ישיר משה". לכך צריך אדם לסמוך גאולה לתפילה, כשם שהם הסמיכו שירה אחר האמנה והקריעה. וכשם שהן טיהרו לבם ואמרו שירה, שכן כתיב: "וייראו העם את ה' ויאמינו" ואח"כ "אז ישיר", כך צריך אדם לטהר לבו קודם שיתפלל. וכן איוב אמר: "על לא חמס בכַפָּי ותפילתי זכה" (איוב טז יז).11

שמות רבה פרשה כג – מהו "אז" ישיר12

סימן א. "אז ישיר משה ובני ישראל". זהו שכתוב: "נכון כסאך מאז מעולם אתה" (תהלים צג ב) – אמר ר' ברכיה בשם ר' אבהו: אע"פ שמעולם אתה, לא נתיישב כסאך ולא נודעת בעולמך עד שאמרו בניך שירה.13 לכך נאמר: "נכון כסאך מאז".14 משל למלך שעשה מלחמה ונִצַּח ועשו אותו אגוסטוס. אמרו לו: עד שלא עשית המלחמה היית מלך, עכשיו15 עשינוך אגוסטוס. מה כבוד יש בין המלך לאגוסטוס? אלא המלך עומד על הלוח (הבימה) ואגוסטוס יושב. כך אמרו ישראל: באמת, עד שלא בראת עולמך היית אתה, משבראת אותו אתה הוא; אלא כביכול עומד, שנאמר: "עמד וימודד ארץ" (חבקוק ג ו). אבל משעמדת בים ואמרנו שירה לפניך ב"אז" – נתיישבה מלכותך וכסאך נכון. הוי: "נכון כסאך מאז" – ב"אז ישיר".16

סימן ג. דבר אחר: "אז ישיר משה". זהו שכתוב: "נופת תטופנה שפתותיך" (שיר השירים ד יא) – אמר משה: ריבון העולמים, במה שחטאתי לפניך, בו אני מקלסך. א"ר לוי בר חיתא: משל למדינה שמרדה על המלך ואמר המלך לדוכוס שלו: נלך ונלחם בה. אמר לו דוכוס: אין אתה יכול. החריש המלך והלך בלילה בעצמו וכבשה. וידע דוכוס מה עשה,17 עשה עטרה והביא למלך. אמר לו: העטרה הזו למה? אמר: בשביל שחטאתי בדבר ואמרתי לך: אין אתה יכול. כך אמר משה לפני הקב"ה: יודע אני שחטאתי לפניך ב"אז", שנאמר: "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הֵרַע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך" (שמות ה כג), והרי טִבַּעְתָּ אותו בים. לכך אני משבחך ב"אז". זהו שכתוב: "אז ישיר משה". בוא וראה דרך הצדיקים במה שהם סורחים הם מתקנים. הוי: "נופת תטופנה שפתותיך כלה" ממי הם למדים? מן הקב"ה, שבדבר שהוא מכה הוא מרפא, שנאמר: "כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך" (ירמיה ל יז) – ממכות שאני מכה אותך מהם אני מרפא אותך.18

סימן ד. דבר אחר: "אז ישיר משה", זהו שכתוב: "פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה" (משלי לא כו) – מיום שברא הקב"ה את העולם ועד שעמדו ישראל על הים, לא מצינו אדם שאמר שירה להקב"ה אלא ישראל! ברא אדם הראשון ולא אמר שירה. הציל אברהם מכבשן האש ומן המלכים ולא אמר שירה. וכן יצחק מן המאכלת ולא אמר שירה. וכן יעקב מן המלאך ומן עשו ומן אנשי שכם ולא אמר שירה. כיון שבאו ישראל לים ונקרע להם, מיד אמרו שירה לפני הקב"ה, שנאמר: "אז ישיר משה ובני ישראל". הוי: "פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה". אמר הקב"ה: לאלו הייתי מצפה!

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח מסכתא דויסע פרשה א – הסעה של שבח  

"ויסע משה" – אמר רבי יהושע: זו נסיעה, לא נסעו אלא על פי משה. ושאר כל המסעות כולן נסעו על פי הגבורה שנאמר: "על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו" (במדבר ט כג). אבל נסיעה זו, לא נסעו אלא על פי משה, שנאמר: "ויסע משה את ישראל". ר' אליעזר אומר: על פי הגבורה נסעו, שכן מצינו בשנים ושלשה מקומות שלא נסעו אלא על פי הגבורה וכאן לא נסעו אלא על פי הגבורה. ומה תלמוד לומר "ויסע משה את ישראל"? להודיע שבחן של ישראל. שכיון שאמר להם משה: קומו סעו, לא אמרו: היאך אנו יוצאין במדבר, ואין בידינו מחיה לדרך?! אלא האמינו והלכו אחר משה. ועליהם מפורש בקבלה: "הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר זכרתי לך חסד נעוריך … לכתך אחרי במדבר וגו' " (ירמיה ב ב). וכן מצינו שחזר מסען לאחוריהם שלושה מסעות, שנאמר: "ויסעו מפני החירות ויסעו ממרה ויבואו אילימה ויסעו מאילים ויחנו על ים סוף" (במדבר לג ח – י).19

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח מסכתא דויסע פרשה א – הסעה בעל כורחם

"ויסע משה את ישראל" שהסיען בעל כרחן, במקל. שכיון שראו בפגרי האנשים שהעבידום בפרך ובעבודה קשה, כולן פגרים מתים מוטלין על שפת הים, אמרו: כמדומה לנו שלא נשתייר אדם במצרים, "נתנה ראש ונשובה מצרימה" ונעשה לנו עבודה זרה ותרד בראשנו ונחזור למצרים. יכול שאמרו ולא עשו? הרי הוא אומר: "וַיְמָאֲנוּ לִשְׁמֹעַ וְלֹא־זָכְרוּ נִפְלְאֹתֶיךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּהֶם וַיַּקְשׁוּ אֶת־עָרְפָּם וַיִּתְּנוּ־רֹאשׁ לָשׁוּב לְעַבְדֻתָם בְּמִרְיָם וְאַתָּה אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ־אַפַּיִם וְרַב־וחסד חֶסֶד וְלֹא עֲזַבְתָּם" (נחמיה ט יז).20

שמות רבה פרשה כד סימן ב – ארוכה הדרך לחירות

ר' יהודה אומר: אמרו ישראל באותה שעה: כלום הוציאנו הקב"ה ממצרים אלא בשביל ה' דברים: אחת, לתת לנו ביזת מצרים; שנית, להרכיבנו על ענני כבוד; שלישית, לקרוע לנו את הים; רביעית, להיפרע לנו מן המצריים; חמישית, לומר לפניו שירה. עכשיו כבר נתן לנו ביזת מצרים, והרכיבנו על ענני כבוד, וקרע לנו את הים, ופרע מן המצריים, ואמרנו שירה לפניו – נחזור למצרים! אמר להם משה: כך אמר לי המקום: "כי אשר ראיתם את מצרים היום, לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם" (שמות יד יג). אמרו לו: כבר מתו כולם, נחזור למצרים! אמר להם: בואו וּפִרְעוּ את השטר, שכך אמר לי הקב"ה: "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה" (שם ג יב). רבי אלעזר אומר: אף על פי שאמר להם מפי הגבורה, לא נסעו, עד שהסיען משה במקל. לפי שראו פגרי מצרים, שהיו מעבידים בהם בחומר ובלבנים, מוצפים על פני המים, אמרו: לא נשתייר אדם במצרים, "נתנה ראש ונשובה מצרימה" – נעשה עבודת כוכבים ותלך בראשנו ונחזור למצרים! יכול שאמרו ולא עשו? תלמוד לומר: "וימאנו לשמוע ולא זכרו נפלאותיך … ויתנו ראש לשוב לעבדותם" (נחמיה ט יז).21

שבת שלום

וברכת שנה טובה וכתיבה וחתימה טובה לאילנות22

מחלקי המים

מים אחרונים: הסעה או נסיעה אחרת של בני ישראל, הפעם מרצונם ובלי שמשה צריך להסיע אותם בכח, מצויה בפרשת בהעלותך על הפסוק: "ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים", ראו פירוש רמב"ן שם: "אבל ענין המדרש הזה מצאו אותו באגדה, שנסעו מהר סיני בשמחה כתינוק הבורח מבית הספר, אמרו שמא ירבה ויתן לנו מצות, וזהו ויסעו מהר ה', שהיה מחשבתם להסיע עצמן משם מפני שהוא הר ה' ". ראו דברינו ויהי בנסוע הארון בפרשת בהעלותך.

הערות שוליים

  1. ומיד לאחר מכן, בא פרק טו הפותח בפסוק: "אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה' וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם". סמיכות האמונה לשירה היא יסוד מוסד בדרשות פרשתנו - שבת שירה.
  2. ולאחר קריעת הים, האמונה והשירה, באה "ההסעה", היציאה אל המדבר הלא-נודע, הגדול והנורא: "נחש שרף ועקרב וצימאון אשר אין מים" (דברים ח טו). אין בכל המקרא "וַיַּסַּע" בלשון הפעיל אלא כאן. האם הייתה "הסעה" זו של בני ישראל ביד משה המשך לאמונה ולשירה? מדוע היה צריך משה להסיע את העם מים סוף?
  3. בסמוך ובהמשך. נראה שאין כאן "דרשת סמוכין" רגילה ("למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה" וכיוצא באלה), כי אם רצף פשוט. החלוקה לפרקים המאוחרת (שמקורה איננו ביהדות) איננה מחייבת, ובסדר הקריאה בארץ ישראל שייכים שני קטעים אלה לאותה סדרא. סדרא יא בספר שמות.
  4. אמונה בהבטחת הזרע. אח"כ אמנם מבקש אברהם אות על ההבטחה לארץ ושואל: "במה אדע כי אירשנה", ועל כך, עפ"י מדרשים מסוימים, נענשו בניו בגלות מצרים ממנה כעת הם נגאלים (ראו דברינו במה אדע כי אירשנה – האם חטא אברהם? בפרשת לך לך שלא כולם מסכימים לכך), אבל כאן שירת האמונה ולא נעכיר אותה.
  5. ולהלן נראה מדרשים ופרשנים ששואלים: אם כבר נאמר "ויאמן העם" בתחילת שליחותו של משה, בפרשת שמות, מה תוספת יש כאן בפסוק: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו"?
  6. בקטע שהשמטנו מאריך המדרש בפסוקי אמונה ואמנה מנביאים וכתובים ולא נוכל להביא את כולם כאן. ראו במקור שם.
  7. הרי לנו הקשר בין אמונה ושירה. המאמין זוכה להתפעלות הנפש וזו מביאתו לכדי שירה. רבו המדרשים והפרשנים על החיבור בין אמונה ושירה ונראה שיסוד כולם הוא דרשת מכילתא זו. ראו למשל מדרש שכל טוב (בובר) שמות פרק יד שמביא פתיחה משלו לפני שהוא מצטט את המכילתא שהבאנו: "ירויחו דורשי הפרשה וישכילו וסמוך לה שירת הים, ללמדך שגדולה היא האמנה לפני הקב"ה, שבשכר אמונה שהאמינו ישראל שרתה עליהם רוח הקודש ואמרו שירה, שנאמר: ויאמינו בה' ובמשה עבדו, וסמיך ליה אז ישיר משה ובני ישראל. אמר ר' נחמיא: כל המקבל עליו מצוה אחת באמונה, כדי היא שתשרה עליו רוח הקודש וכו' ". ואגב הפסוק שהמכילתא חותם בו, מצאנו עוד פסוק במקרא המקשר בין אמונה לשירה: "חַסְדֵי ה' עוֹלָם אָשִׁירָה לְדֹר וָדֹר אוֹדִיעַ אֱמוּנָתְךָ בְּפִי" (תהלים פט ב), אלא שמדרש מכילתא מעדיף את "ויאמינו" של פרק קו בתהלים מסיבות שעוד נראה. "ויאמינו" שלישי ואחרון במקרא, הוא בספר יונה ג ה: "ויאמינו אנשי נינוה באלהים", אך זה בשעת המצוקה ולא עם שירה לאחר הפדות. וחזקיהו שלא אמר שירה לאחר הנס הגדול עם אשור שנסוג מירושלים, לא זכה להיות המשיח (סנהדרין צד ע"א).
  8. פשיטא לדרשן שאנחנו זוכרים את הפסוק הקודם וקוראים את שניהם ברצף: "וַיְכַסּוּ מַיִם צָרֵיהֶם אֶחָד מֵהֶם לֹא נוֹתָר: וַיַּאֲמִינוּ בִדְבָרָיו יָשִׁירוּ תְּהִלָּתוֹ". לא רק קשר כפול יש כאן: אמונה – שירה, אלא קשר משולש: יראה – אמונה – שירה, או שמא אפילו מרובע: ראיה – יראה – אמונה – שירה. ראו שוב מדרש שכל טוב (בובר) שמות פרק יד: "ומתוך המראה הגדול הזה שראו הקב"ה נלחם בעצמו עם מצרים, לפיכך וייראו העם את ה', כי לשעבר לא ראו את כבודו, ולא היו יריאין אותו, ועכשיו שראו ויאמינו בה' ובמשה עבדו, אם במשה האמינו – קל וחומר בה', אלא מה תלמוד לומר: ויאמינו בה'? אלא ללמדך שכל המאמין ברועה ישראל כאילו מאמין במי שאמר והיה העולם". וההמשך מאמונה לשירה כפי שכבר ראינו. ראיית הקב"ה היא אחד ההסברים להבדל בין "ויאמן העם" ובין "ויאמינו בה' ובמשה עבדו" – זו תוספת או חידוש האמונה על ים סוף מעבר לאמונה הראשונית בתחילת שליחותו של משה, מה שהייתה בה גם ירידה אח"כ. כאן ראו את השכינה. ראו דברינו מה שראתה שפחה על הים בפרשה זו.
  9. אין בידינו היום את נוסח ה"שנו רבותינו" שמוזכר כאן. המקור הקרוב ביותר הוא תוספתא ברכות פרק ב הלכה א: "הקורא את שמע צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב. ר' אומר: צריך להזכיר בה מלכות. אחרים אומרים: צריך להזכיר בה מכת בכורים וקריעת ים סוף". וכבר האריך ליברמן לדון בתוספתא קטנה גדולה זו.
  10. קטע נוסף זה כנראה כבר איננו חלק מהתוספתא ועכ"פ איננו בנוסח שבידינו. ליברמן מסביר שדברים אלה המחזקים את יציאת מצרים ומגדילים אותה מעל נס קריעת ים סוף, מקורם בכך שבברכת "אמת ויציב" שלאחר קריאת שמע (בארץ ישראל היו אומרים "אמת ויציב" גם בערבית), השתרשה הזכרת קריעת ים סוף מוקדם יותר והדברים הנ"ל באים לחזק את ההוספה של יציאת מצרים שלא הייתה מורגלת בפי העם.
  11. הקשר אמונה-שירה נמצא יום יום בתפילת שחרית ועוד יותר אולי דווקא בנוסח בבל שאנחנו נוהגים בערבית: "אמת ואמונה". ממדרש זה עולה גם שתפילה היא שירה וזה חידוש שלא מצאנו במקורות אחרים. ראו דברים רבה פרשה ב סימן א: "א"ר יוחנן: עשרה לשונות נקראת תפילה ואלו הן: שועה, צעקה, נאקה, רנה, פגיעה, ביצור, קריאה, ניפול, ופילול, ותחנונים, שועה צעקה". ואין שירה בכלל לשונות אלה. ובספרי מנהגים ישנים מדורא (בשו"ת בר אילן) מצאנו על תפילת חג הפסח: "שתפילת כל היום – שירה".
  12. פרשה זו של שמות רבה דורשת כולה את "אז ישיר" וראויה הייתה שתיקרא: פרשת שירה. מומלץ מאד לקרותה בשלמותה במקור.
  13. אבל מדרש במדבר רבה יד ב, והוא לא היחיד, טוען שאברהם הוא הראשון שהודיע שמו של הקב"ה בעולם.
  14. מאותו "אז ישיר" של משה ובני ישראל.
  15. שעשית מלחמה וניצחת.
  16. ובסימן ב בהמשך שם: "דבר אחר: אז ישיר משה. זהו שכתוב: וַיְכַסּוּ מַיִם צָרֵיהֶם אֶחָד מֵהֶם לֹא נוֹתָר: וַיַּאֲמִינוּ בִדְבָרָיו יָשִׁירוּ תְּהִלָּתוֹ (תהלים קו יא-יב) - א"ר אבהו: אע"פ שכתוב כבר שהאמינו עד שהיו במצרים, שנאמר: ויאמן העם, חזרו ולא האמינו, שנאמר: אבותינו במצרים לא השכילו נפלאותיך (תהלים קו ז). כיון שבאו על הים וראו גבורתו של הקב"ה היאך עושה משפט ברשעים, כמו שאתה אומר: ותאחז במשפט ידי, אשיב נקם לצרי ולמשנאי אשלם (דברים לב מא), ושקע את מצרים בים, מיד: ויאמינו בה' ובמשה עבדו . ובזכות האמנה שרתה עליהם רוח הקודש ואמרו שירה, זהו שכתוב: אז ישיר משה ובני ישראל". מדרש זה מתייחס לשאלה של ויאמן העם מול ויאמינו בה', שאלה שהראשונים והפרשנים שואלים וכבר הקדים וענה עליה מדרש זה. ובעצם, ענינו לשאלה זו כבר בסוף הערה 8 לעיל על המכילתא.
  17. שחטא למלך.
  18. ראו כמו כן הדרשות על הפסוק בשירת האזינו: "מחצתי ואני ארפא", כגון זו שבויקרא רבה יח ה: "מחצתי ואני ארפא - ר' ברכיה בשם ר' לוי אמר: בשר ודם מכה באיזמל ומרפא ברטייה. אבל הקב"ה, במה שהוא מכה הוא מרפא, שנאמר (ירמיה ל) כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך". מה שמיוחד בדרשה זו הוא הפן האישי של משה בשירת הים: "אז ישיר משה" – לצד השירה הכללית של בני ישראל, יש כאן שירה פרטית של משה, שירת הודאה והודיה על ספקנותו וחוסר אמונתו הן בבני ישראל (והם לא יאמינו) והן בקב"ה (והצל לא הצלת את עמך). נראה שהמדרש לא מוכן לוותר למשה על אותה אמירה קשה בסוף פרשת שמות. ראו דברינו אותם הנתונים תחת הבנין, שם הראינו פן אחר בקובלנה זו של משה כלפי שמיא והבנה של דבריו.
  19. נגמר נס קריעת ים סוף, הסתיים החיזיון הגדול של מה ששפחה ראתה על הים, עבר הרגע הנשגב של אמונה ושירה. מה כעת? פרעה וחילו מוטלים מתים. מה עכשיו? לאן הולכים מכאן? אומר המדרש, כאן מתחיל הניסיון הגדול של "לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה". כאן היא "אהבת כלולותיך" של שתי הסעות: אחת לפני קריעת ים סוף שחזרו לחנות על הים, ואחת לאחריה. שידעו להמשיך את הרגע ולצאת עם כל ההתלהבות, האמונה והשירה אל המדבר הגדול והנורא. ושתי הסעות הן עפ"י משה הרועה הנאמן: "שכל מי שמאמין ברועה נאמן, כאילו מאמין במאמר מי שאמר והיה העולם". ראו דברינו חסד נעורים.
  20. מכילתא מול מכילתא! איזו ראייה שונה בתכלית מהמדרש הקודם! איזו נפילה גדולה מהאמונה והשירה! איזו הסעה מול הסעה! לא רק חזרה למצרים, אלא חזרה עם עבודה זרה בראשם! ואיפה ההתעלות של קריעת ים סוף? איפה "ויאמינו בה' ובמשה עבדו"? לאן נעלמה השירה?
  21. מדרש זה בנוי על המכילתא לעיל ומקצין אותו עוד יותר, תוך גיוס פסוקים ממרי אחר. ראו איך הדרשן מעתיק את "נתנה ראש ונשובה מצרימה" של המרגלים (במדבר יד ד) לעולי ים סוף, לתחילת הדרך! וכך הוא גם בפסוק מנחמיה ט יז שבו המדרש חותם: "וימאנו לשמוע ולא זכרו נפלאותיך ... ויתנו ראש לשוב לעבדותם", שבפירוש מדבר על המרגלים. עם כל התמיהה וההשתאות לנוכח מדרשים קשים אלה, אולי אין הם באים אלא להחזיר אותנו למציאות האנושית ולהצביע על נטייה אנושית ופשוטה של עם של עבדים שרואה את אדוניו ונוגשיו מתים ו"כל טוב ארץ מצרים" לפניו בלי מעצורים ורוצה לחזור למחוזות שהוא מכיר. ומשה צריך להתחיל איתם דרך חדשה. כאן בעצם מתחיל המסע האמיתי ואין קיצורי דרך מטוב מצרים לארץ זבת חלב ודבש (חזרנו לתחילת הפרשה "ולא נחם דרך ארץ פלישתים כי קרוב הוא", ראו דברינו לא דרך ארץ פלשתים בפרשה זו). אך המדרש ממשיך (בקטע שלא הבאנו) ומחבר את כל העניין לעבודה זרה שיצאה איתם ממצרים ועברה איתם בים (פסל מיכה, ראו דברינו בנושא זה בדפים המיוחדים): "ר' יהודה בו אלעאי אומר: עבודה זרה הייתה בידם של ישראל והסיעה משה מישראל, לכך נאמר: ויסע משה את ישראל - הסיעם מחטאו של ים" (סימן א שם). לא נפילה בעקבות עלייה, אלא חזרה לחטא קדום המלווה את יציאת מצרים כל העת. מעין זרם תת קרקעי הממקש את הזרם הגלוי האמוני והשירתי. וכבר נדרשנו לדואליות זו של אמונה ומריה, של מעמד הר סיני וחטא העגל, של תקופת השופטים, תוכחות הנביאים ובעצם של כל תולדות ישראל, ששורשיה ביציאת מצרים וקריעת ים סוף ואולי אף קודם לכן, בדברינו וימרו על ים סוף וכן דברינו שחורה אני ונאווה.
  22. "ארבעה ראשי שנים הם: באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים. באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה ... באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות לנטיעה ולירקות. באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי בית שמאי, בית הלל אומרים בחמשה עשר בו" (מסכת ראש השנה פרק א משנה א). ובהמשך במשנה ב שם: "בארבעה פרקים העולם נידון ...". ואם תאמר ראש השנה לאדם לחוד וראש השנה לאילן לחוד, כלך לך אצל ספרי דברים פיסקא רג: "כי האדם עץ השדה - מלמד שחייו של אדם אינם אלא מן האילן". ובמדרש בראשית רבה כו ו: "כי האדם עץ השדה - מה אדם נותן דין וחשבון אף עצים נותנין דין וחשבון".  

האתר פתוח לגלישה חופשית ואינו דורש רישום. נשמח לשמוע לקבל הערות והארות מכל המבקרים באתר.

בנוסף, דפי פרשת השבוע והמועדים המתחדשים נשלחים במייל לכל המעוניין ומועלים במקביל לאתר.

להצטרפות לרשימת התפוצה