וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה שֵׁם הָאֶחָד אֶלְדָּד וְשֵׁם הַשֵּׁנִי מֵידָד וַתָּנַח עֲלֵיהֶם הָרוּחַ וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים וְלֹא יָצְאוּ הָאֹהֱלָה וַיִּתְנַבְּאוּ בַּמַּחֲנֶה: וַיָּרָץ הַנַּעַר וַיַּגֵּד לְמֹשֶׁה וַיֹּאמַר אֶלְדָּד וּמֵידָד מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה: (במדבר יא כו-כז).1
מסכת סנהדרין דף יז עמוד א – כיצד נשארו או נשתיירו אלדד ומידד
תנו רבנן:2 "וישארו שני אנשים במחנה" (במדבר יא כו), יש אומרים בקלפי נשתיירו. שבשעה שאמר לו הקב"ה למשה: "אספה לי שבעים איש מזקני ישראל" אמר משה: כיצד אעשה? אברור ששה מכל שבט ושבט – נמצאו שנים יתירים. אברור חמישה חמישה מכל שבט ושבט – נמצאו עשרה חסרים. אברור ששה משבט זה וחמישה משבט זה – הריני מטיל קנאה בין השבטים. מה עשה? בירר שישה שישה, והביא שבעים ושנים פיתקין. על שבעים כתב "זקן" ושנים הניח חלק. בללן ונתנן בקלפי. אמר להם: בואו וטלו פתקיכם! כל מי שעלה בידו "זקן" אמר: כבר קידשך שמים. מי שעלה בידו חלק – אמר: המקום לא חפץ בך, אני מה אעשה לך? 3
רבי שמעון אומר: במחנה נשתיירו.4 בשעה שאמר לו הקב"ה למשה: אספה לי שבעים איש, אמרו אלדד ומידד: אין אנו ראויין לאותה גדולה.5 אמר הקב"ה: הואיל ומיעטתם עצמכם – הריני מוסיף גדולה על גדולתכם. ומה גדולה הוסיף להם? – שהנביאים כולן נתנבאו ופסקו, והם נתנבאו ולא פסקו.6 ומה נבואה נתנבאו? אמרו: משה מת, יהושע מכניס את ישראל לארץ. אבא חנין אומר משום רבי אליעזר: על עסקי שליו הן מתנבאים, עלי שליו, עלי שליו! רב נחמן אמר: על עסקי גוג ומגוג היו מתנבאין …7
מאי "כְּלָאֵם"?8 – אמר ליה: הטל עליהן צרכי ציבור, והן כלין מאיליהן.9
רש"י במדבר יא כו – אלדד ומידד נבחרו
וישארו שני אנשים – מאותן שנבחרו. אמרו אין אנו כדאין לגדולה זו: והמה בכתובים – במבוררים שבהם לסנהדרין.10
מסכת ראש השנה דף כה עמוד א – נתפרשו שמותם
"בא לו אצל רבי דוסא בן הורכינס וכו' ".11 תנו רבנן: למה לא נתפרשו שמותם של זקנים הללו – שלא יאמר אדם: פלוני כמשה ואהרן? פלוני כנדב ואביהוא? פלוני כאלדד ומידד? ואומר: "ויאמר שמואל אל העם ה' אשר עשה את משה ואת אהרן" (שמואל א יב ו). ואומר: "וישלח ה' את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל" (שם יג) – ירובעל – זה גדעון, ולמה נקרא שמו ירובעל – שעשה מריבה עם הבעל, בדן זה שמשון, ולמה נקרא שמו בדן – דאתי מדן, יפתח – כמשמעו.12
ירושלמי סנהדרין פרק א הלכה ב – שמואל הקטן כאלדד ומידד
מעשה ברבן גמליאל שאמר יקרוני שבעה זקינים לעלייה ונכנסו שמונה.13 אמר: מי הוא שנכנס שלא ברשות? עמד שמואל הקטן על רגליו ואמר: אני עליתי שלא ברשות. הלכה נצרכה לי ונכנסתי לשאול עליה. אמר לו רבן גמליאל: ומה אלדד ומידד שכל ישראל יודעים שאילו הן שנים, אמרתי שאתה אחד מהן.14
במדבר רבה טו יט פרשת בהעלותך – חמש מעלותיהם של אלדד ומידד15
… ועל שמיעטו עצמן נמצאו יתרים על הזקנים חמישה דברים: הזקנים לא נתנבאו אלא למחר, שנאמר: "ואל העם תאמר התקדשו למחר" (במדבר יא יח). אבל אלו נתנבאו על מה שעתיד בסוף ארבעים שנה …16 הזקנים לא נכנסו לארץ, אבל אלדד ומידד נכנסו. אלדד – זה אלידד בן כסלון ומידד זה קמואל בן שפטן.17 הזקנים לא נתפרשו שמותן ואלו נתפרשו שמותם.18 הזקנים נפסקה נבואתם ואלה לא פסקה נבואתם … הזקנים הייתה נבואתם משל משה, שנאמר: "ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם" (במדבר יא יז), אבל אלו הייתה רוח נבואתם מן הקב"ה, שנאמר: "ותנח עליהם הרוח … ויתנבאו במחנה" (שם כו).19
מדרש תנחומא פרשת צו סימן יג – משבחם של אלדד ומידד לדיבה על משה
ולמה אמר תחלה מרים ואח"כ אהרן? אלא שהיא פתחה בדבר תחילה, ולפיכך הקדימה הכתוב. ומה אמרו: "הרק אך במשה דבר ה' " – כלומר במשה דבר ה' לבדו שפירש מאשתו, הלא גם בנו דבר כמו כן דבר עמנו ולא פירשנו מדרך ארץ! ומנין היתה יודעת מרים שפירש משה מן האשה? רבי נתן אומר: מרים היתה בצד צפורה כשאמרו למשה אלדד ומידד מתנבאים במחנה וכיון ששמעה צפורה אמרה: אוי להם לנשותיהם של אלו.20
פירוש דעת זקנים מבעלי התוספות במדבר יא כז – קרובי משפחה של משה אהרון ומרים
"ויגד למשה" – אלדד ומידד אחי משה היו. כי כשנתנה תורה ונאסרו על העריות פרשו כולם, שנאמר: "וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו" ודרשינן על עסקי משפחותיו.21 וגם עמרם אבי משה פירש מיוכבד שהיתה אשתו ונשא אשה אחרת והוליד ממנה אלדד ומידד.22 אלדד – אל דוֹד, מידד – מי דוֹד, כלומר חִלוּף דוֹד. ומצאתי קונטריס מר' עמרם מר' הלל שהיה מארץ ישראל: אני הלל ראיתי קבר אלדד ומידד והיה כתוב עליהם אלדד ומידד אחי אהרן מן האב ולא מן האם.23
משנת רבי אליעזר פרשה י עמוד 183
גדולה היא הענווה, שבה נתגדל משה רבינו, שנאמר: "והאיש משה ענו מאד מכל האדם". מה תלמוד לומר: מכל האדם? אלו בני אדם עשויין שלש כתות. מהן בגדולת שמים, ומהן בגדולת המלכות, ומהן הדיוטות. ומשה רבינו ראה עצמו בשלושתן, ובשלושתן היה ענו. בתחילה היה בגדולת המלכות, שהיה כבן בתו שלפרעה, ולא הניח ענוותנותו, שנאמר: "ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם"24 … אף כשהיה במדין, בורח כהדיוט, לא הניח ענוותנותו. ראה בנות יתרו מצטערות, ולא נתגאה מלעמוד ולדלות להן … אף כשהיה בגדולת שמים, לא הניח ענוותנותו … אלא כך אמר: בזמן שהציבור בצער, אף אני אהא עמהן בצער. לא נתגאה לומר כמלך אני. אלא אפילו בשעת מחלוקת כתוב בו: "ויקם משה וילך אל דתן ואבירם". לא נתגאה לומר: אלו חולקים על הקב"ה, ואני הולך אחריהן?! אלא כל דבריו היו ענווה.
וכן את מוצא כשנתנבאו אלדד ומידד, מה יהושע אומר: "ויען יהושע בן נון משרת משה מבחריו, אדני משה כלאם". אמר: המקנא אתה לי?. אמר לו: ומי נותן למחר כל עם ה' נביאים, ואפילו העבדים והשפחות השומרין את המצות, ואתה מבקש שלא יהיה נביא אלא אני?! אני הוא שבקשתי שיהיו השבעים זקנים האלו נביאים, שנאמר: לא אוכל לבדי. ולא עוד, אלא מתחילה הייתי בורח מן השררה, שנאמר: בי אדני שלח נא ביד תשלח.25
שבת שלום
מחלקי המים
מים אחרונים: אם נחזור לשיטת ההגרלה (ראה הערה 2 לעיל), מספר הערות: