אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ: (במדבר פרק ב פסוק ב).1
מדרש תנחומא (בובר) פרשת במדבר סימן ט
"וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר איש על דגלו באותות לבית אבותם" (במדבר ב א-ב). ילמדנו רבינו: בתוך כמה אמות מותר לאדם להלך בשבת?2 כך שנו רבותינו: השובת בדרך עושה לו עגולות עד ארבע אמות, דברי ר' חנניא בן אנטיגנוס, ומטלטל בתוך ארבע אמות בשבת ואומר שביתתי במקומי, וזכה לו מקומו אלפים אמה לכל רוח ורוח.3 וכמה הן ד' אמות? ר' יהודה אומר כדי שיטול חבית מן מרגלותיו ויתננה במראשותיו.4 והשובת במדינה,5 אפילו היא גדולה כאנטוכיא, מהלך את כולה, ועיבורה וחוץ מעיבורה אלפים אמה.6 ומהו עיבורה? החנויות והפונדקיות שחוץ למדינה על הדרך. והשובת במערה, אפילו היא גדולה כמערה שברח בה צדקיה מלך יהודה, שהיה בה שנים עשר מיל, מהלך את כולה, וחוץ ממנה אלפים אמה לכל רוח שירצה.7 ומנין סמכו חכמים? מדברי תורה, שנאמר: "ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה וגו' " (במדבר לה ה).8 וכן אתה מוצא ביהושע כשהלך להחריב את יריחו, אמר להם יהושע: עתידים אתם לעשות שם את השבת, אל תרחקו מן הארון יותר מן אלפים אמה לכל רוח, למה שתהיו רשאין לבוא להתפלל לפני הארון בשבת. וכן הוא אומר: "אך רחוק יהיה ביניכם ובינו כאלפים אמה במידה" (יהושע ג ד).9 וכן אתה מוצא כשאמר האלהים למשה שישרה את ישראל דגלים, א"ל: הִשְׁרָה אותם לדגליהם לכל רוח, מנין ממה שקראו בענין: "איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו".10
שם סימן י, במדבר רבה פרשה ב סימן ב11
"איש על דגלו" זהו שכתוב: "נרננה בישועתך ובשם אלהינו נדגול" (תהלים כ ו) – אמרו ישראל להקב"ה: הרי אנו מרננים בישועתך, מה שעשית לנו בשמך: "נרננה בישועתך … ובשם אלהינו נדגול" – שקבע הקב"ה שמו בשמנו ועשה אותנו דגלים, שנאמר: "איש על דגלו".
חיבה גדולה חיבבם הקב"ה, שעשאם דגלים כמלאכי השרת, כדי שיהיו ניכרים, בני ראובן לעצמן ובני שמעון לעצמם.12 ומנין שהוא אהבה לישראל? שכן שלמה אומר: "הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה" (שיר השירים ב ד) … 13 דבר אחר: ודגלו עלי אהבה, אמר הקב"ה: יש לאומות דגלים ואין חביב עלי אלא דגלו של יעקב, זהו שכתוב: "ודגלו עלי אהבה".14
במדבר רבה שם סימן ג
דבר אחר … בשעה שנגלה הקב"ה על הר סיני ירדו עמו כ"ב אלף מרכבות של מלאכים, שנאמר: "רכב אלהים רבותים אלפי שנאן" (תהלים סח יח), והיו כולם עשויים דגלים דגלים, שנאמר: "דודי צח ואדום דגול מרבבה" (שיר השירים ה י). כיון שראו אותן ישראל שהם עשויים דגלים דגלים, התחילו מתאווים לדגלים. אמרו: אַלְוָאי כך אנו נעשים דגלים כמותן … אלואי הוא מגדיל עלינו אהבה … אמר להם הקב"ה: מה נתאוויתם, לעשות דגלים דגלים? חייכם שאני ממלא משאלותיכם: "ימלא ה' כל משאלותיך" (תהלים כ ו). מיד הודיע הקב"ה אהבתו לישראל ואמר למשה: לך עשה אותם דגלים כמו שנתאוו.15
במדבר רבה שם סימן ו
דבר אחר: "איש על דגלו", זהו שכתוב: "יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן יְסֹבְבֶנְהוּ יְבוֹנְנֵהוּ יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ" (דברים לב י) – מציאה גדולה מצא הקב"ה את ישראל, שנאמר: "כענבים במדבר מצאתי ישראל" (הושע ט י), לכך: "ימצאהו בארץ מדבר". מדבר היה העולם עד שלא יצאו ישראל ממצרים.16 "ובתוהו ילל ישימון" – תוהו ולילה היה העולם עד שלא יצאו ישראל ממצרים ועד שלא קבלו את התורה. לא עשה,17 אלא כיון שיצאו ישראל ממצרים וקבלו את התורה, מהו אומר? "יסובבנהו יבוננהו" – יסובבנהו שהקיפן בענני כבוד, יבוננהו שהבינם בדברי תורה.18 "יצרנהו" – אשריהם האוזניים ששמעו עד היכן חיבבם, עד היכן שְׁמָרָם, עד היכן נְצָרָם! כביכול עד "כאישון עינו".19 ראה היאך חבבם, היאך שמרם היאך נצרם, שאמר האלהים למשה: משה, אמור להם שיעשו משכן ואשכון ביניהם. כביכול אני מניח את העליונים ויורד ושוכן ביניהם. ולא עוד, אלא שעשה אותם דגלים לשמו. אמר הקב"ה למשה: עשה אותם דגלים לשמי. למה? שהם בָּנַי, שנאמר: "בנים אתם לה' אלהיכם" (דברים יד א) והם צבאותי. וכן הוא אומר: "והוצאתי את צבאותי את עמי בני ישראל מארץ מצרים" (שמות ז ד). וכן הוא אומר: "דגל מחנה יהודה תימנה לצבאותם". ולפי שהן צבאותי אעשה אותם דגלים לשמי, הה"ד: "איש על דגלו".20
ויקרא רבה פרשה לו סימן ב
"גפן ממצרים תסיע" (תהלים פ ט) – מה הגפן הזה אין נוטעים אותה במקום טרשים, אלא בולשים אותה מתחתיה ואח"כ נוטעין אותה, כך ישראל: "תְּגָרֵשׁ גּוֹיִם וַתִּטָּעֶהָ".21 מה הגפן הזאת, אין נוטעים אותה ערבוביה, אלא שורות שורות, כך היו ישראל חונים במדבר שורות שורות ודגלים דגלים: "איש על דגלו באותות" (במדבר ב ב).22
פרקי דרבי אליעזר (היגר) – "חורב" פרק מא
ר' אליעזר אומר: ביום שאמר הקב"ה: יקוו המים, בו ביום נקפאו המים ונעשו שנים עשר חלקים כנגד שנים עשר שבטים, ועשו חומות מים בין שביל לשביל והיו רואין אלו את אלו.23
שבת שלום
מחלקי המים
מים אחרונים: שאלנו שאלה בתחילת דברינו: האם מעבר לתיאורים הנאים של מסע הדגלים וחניית השבטים, הסדר המופתי בתנועה ובמנוחה של עם ישראל היוצא לחירות, האם אין כאן גם דבר שלילי של הדגשת יתר של השבטיות? "איש על דגלו" – שמא גם איש לדגלו ולעצמו? הסיפור מתחיל באחי יוסף, שיעקב צריך לצוות עליהם כיצד לשאת את מיטתו שמא כבר בהלווייתו יחזרו לריבם ומחלוקתם. המשך במעבר ים סוף שנקרע לשנים עשר גזרים וכל שבט עבר לעצמו. ראו אמנם זה את זה, אבל כל אחד וגזירת ים סוף שלו. המשך במעמד הר סיני, ההסתכלות על אומות העולם ומסע וחניית השבטים במדבר ארבעים שנה. וכלה בארץ ישראל בה נטיעת הגפנים שורות שורות המסמלת אולי את התנחלות השבטים "איש הישר בעיניו" – פסוק שכידוע חוזר שוב ושוב בספר שופטים.24 התשובה טמונה בדברי אברבנאל: "וכאשר בזה האופן יסעו בדגלים ויחנו כולם סביב למשכן ויהיה משכן ה' כלב שהוא באמצע הגוף והשבטים כאיברים אשר סביבו, אין ספק שאיש על מקומו יבוא בשלום". שבטיות וקהילתיות אינם בהכרח שליליים אם יש כוח מרכז ומלכד, אם כל אחד מפנים ומבין שהוא איבר וחלק במשהו גדול יותר ומחייב.25