פרשות השבוע

ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
hebrew
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
וילך
נצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בחקתי
בהר
אמור
קדושים
אחרי מות
מצורע
תזריע
שמיני
צו
כי תשא
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
ניצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי
מטות
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בחוקותי
בהר
אמור
קדושים
אחרי מות
מצורע
תזריע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
ניצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
זאת-הברכה
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שפטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי

אין מים אלא תורה

פרשת בשלח, תשע"ד, תשפ"ד

עדכון אחרון: 26/01/2024

מים ראשונים: לאחר כך וכך גיליונות של 'מחלקי המים' (כולם נמצאים באתר מחלקי המים), נראה שהגענו לגיליון הטבעי לנו ביותר. ויהיו הדברים מכוונים גם כלפי ט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות, החל ברוב שנים בסמוך לפרשת בשלח. שהרי האילנות גדלים על מים והלכות רבות של מצוות התורה קשורות באילנות ארץ ישראל ופירותיהם.

 

וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת־יִשְׂרָאֵל מִיַּם־סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל־מִדְבַּר־שׁוּר וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת־יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא־מָצְאוּ מָיִם: וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם עַל־כֵּן קָרָא־שְׁמָהּ מָרָה: וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַה־נִּשְׁתֶּה: וַיִּצְעַק אֶל־ה' וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל־הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ: (שמות טו כב-כה).1

וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וְשָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים וַיַּחֲנוּ־שָׁם עַל־הַמָּיִם: (שמות טו כז).2

 

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח מסכתא דויסע פרשה א – החנייה על המים באלים

"ויבאו אלימה ושם שתים עשרה עינות מים", מגיד הכתוב שאותו מקום מהולל במים מכל המקומות.3 תדע שכן, שהרי היו שם שנים עשר מבועין ולא ספקו אלא לשבעים דקלים. כיון שבאו ישראל ושרו עליהם ששים רבוא בני אדם וספקו להם ולנו ושנו ושלשו.4

"ויחנו שם על המים", לעולם אין ישראל חונין אלא על המים, דברי ר' יהושע.5 ר' אלעזר המודעי אומר: כיון שברא הקב"ה את עולמו, ברא שם שנים עשר מבועין כנגד שנים עשר שבטי יעקב, ושבעים תמרים כנגד שבעים זקנים. ומה תלמוד לומר: "ויחנו שם על המים"? מלמד שהיו עוסקים בדברי תורה שנתנו להם במרה.6

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח מסכתא דויסע פרשה א – תקנת הקריאה בתורה

"וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים", ר' יהושע אומר כשמועו.7 ר' אליעזר אומר: והלא המים תחת רגלי ישראל היו והארץ אינה צפה אלא על המים, שנאמר: "לרוקע הארץ על המים" (תהלים קלו ו)! הא מה תלמוד לומר "ולא מצאו מים"? כדי ליגען.8 … דורשי רשומות אמרו: ולא מצאו מים – דברי תורה שנמשלו למים.9 ומנין שנמשלו למים? שנאמר: "הוי כל צמא לכו למים" (ישעיה נה א) לפי שפרשו מדברי תורה שלושת ימים, לכך מרדו.10 ולכך התקינו להם הנביאים והזקנים שיהיו קורין בתורה בשבת בשני ובחמישי.11 הא כיצד? קורין בשבת ומפסיקין באחד בשבת. וקורין בשני ומפסיקין בשלישי וברביעי. וקורין בחמישי ומפסיקין בערב שבת.12

ספרי דברים פיסקא מח פרשת עקב – המשלות רבות של התורה למים

רבי עקיבה אומר: הרי הוא אומר: "שתה מים מבורך"13 באר מתחילתו אין יכול להוציא טיפת מים מאליו, לא היה אלא מה שבתוכו. כך, תלמיד מתחילתו לא למד כל דבר, לא היה אלא מה שלמד. "ונוזלים מתוך בארך" – דומה לבאר, מה באר מנזלת מים חיים מכל צדדיה, כך באים תלמידים ולמדים הימינו. וכן הוא אומר שם: "יפוצו מעינותיך חוצה וגו' ".14

נמשלו דברי תורה למים: מה מים חיים לעולם, כך דברי תורה חיים לעולם, שנאמר: "כי חיים הם למוצאיהם" (משלי ד כב).15 מה מים מעלים את הטמאים מטומאתם, כך דברי תורה מעלים את הטמאים מטומאתם, שנאמר: "צרופה אמרתך מאד ועבדך אהבה" (תהלים קיט קמ).16 מה מים משיבים נפשו של אדם, שנאמר: "מים קרים על נפש עיפה" (משלי כה כה), כך דברי תורה משיבים נפשו של אדם, שנאמר: "תורת ה' תמימה משיבת נפש" (תהלים יט ח). מה מים חינם לעולם, כך דברי תורה חינם לעולם, שנאמר: "הוי כל צמא לכו למים" (ישעיה נה א).17 מה מים אין להם דמים, כך דברי תורה אין להם דמים, שנאמר: "יקרה היא מפנינים" (משלי ג טו).18 או מה מים אין משמחים את הלב, כך דברי תורה אין משמחים את הלב? תלמוד לומר: "כי טובים דודיך מיין" (שיר השירים א ב) – מה יין משמח את הלב, כך דברי תורה משמחים את הלב, שנאמר: "פקודי ה' ישרים משמחי לב" (תהלים יט ט).19

מסכת תענית דף ז עמוד א – מהגבוה אל הנמוך

אמר רבי חנינא בר אידי: למה נמשלו דברי תורה למים? דכתיב: "הוי כל צמא לכו למים" – לומר לך: מה מים מניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך, אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה.20

מסכת הוריות דף יב עמוד א – ללמוד ליד מים

אמר להו רב משרשיא לבריה: … כי גרסיתו – גרסו על נהרא דמיא, דכי היכי דמשכן מיא משכן שמעתתייכו.21

אבות דרבי נתן הוספה ב לנוסח א פרק ו – בין אבנים למים

אלישע בן אבויה אומר: אדם שיש לו מעשים טובים ולמד תורה למה הוא דומה? לבנאי שבנה אבנים מלמטה ואח"כ לבנים. שאין22 באין מים הרבה ועומדין בצדן אין מזיזין אותו ממקומו. אדם שאין בו מעשים טובים ולמד תורה למה הוא דומה? לבנאי שבנה לבנים מלמטה ואח"כ אבנים, שאם באין קמעא ועומדין בצדו נמוך והלך (נימוק והולך?).23

פרקי דרבי אליעזר פרק ב – בור או מעיין  

… אמרו: הרי אביו של ר' אליעזר בא. אמר להם: עשו לו מקום והושיבו אותו אצלן. נתן עיניו בר' אליעזר, אמר לו: אמור לנו דבר אחד מן התורה. אמר לו: אמשול לך משל, למה הדבר דומה? לבור הזה שאינו יכול להוציא מים יותר ממה שהוא מכניס. כך איני יכול לומר דברי תורה יותר ממה שקבלתי ממך. אמר לו: אמשול לך משל, למה אתה דומה: למעיין שהוא נובע ומוציא מים ויש בכוחו להוציא יתר ממה שאינו נכנס לתוכו, כך אתה יכול לומר דברי תורה יתר ממה שקבל משה מסיני.24

משנת רבי אליעזר פרשה ז עמוד 132 – דלייה ממים עמוקים

משל לבאר עמוקה, שלא היה אדם יכול לשתות ממנה, בא פקח אחד וקשר חבל בחבל, פסקיא בפסקיא, ודלה ממנה ושתה. כך התורה נמשלה בבאר עמוקה, ואדם צריך לעשות לה חבלים ושלשלאות לדלות ממנה, שנאמר: "מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונה ידלנה" (משלי כ ה). ואחר כך היא נעשית גלויה לכל כנחל, שנאמר: "מים עמוקים דברי פי איש נחל נובע מקור חכמה" (משלי יח ד).25

תלמוד ירושלמי עירובין פרק ה הלכה א – יציקת מים

מלמד שכל עמידות שעמד (אליהו) לפני אחיה השילוני רבו, כילו (כאילו) עמד לפני השכינה. רבי חלבו בשם אילין דבית שילה: אפילו אליהו מבקש מים לפניו, היה אלישע נותן על ידיו. מה טעמא? "פה אלישע בן שפט אשר למד תורה" אין כתיב כאן, אלא: "אשר יצק מים על ידי אליהו". כתיב: "והנער שמואל משרת את יי' לפני עלי" – והלוא לא משרת אלא לפני עלי, אלא מלמד שכל שירות ששרת לפני עלי רבו, כילו (כאילו) שרת לפני שכינה.26

בראשית רבה פרשה צז סימן ג פרשת ויחי – דגים הצמאים למים

"וידגו לרוב בקרב הארץ" – מה דגים הללו גדלים במים, כיון שיורדת טיפה אחת מלמעלה, מקבלים אותה בצימאון כמי שלא טעמו טעם מים מימיהם, כך הן ישראל: גדלים במים בתורה, כיון שהן שומעים דבר חדש מן התורה, הם מקבלים אותו בצימאון כמי שלא שמעו דבר תורה מימיהם.27

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים 1: ראו המדרש הקצר בגמרא סוטה כא ע"א: "עבירה מכבה מצוה, ואין עבירה מכבה תורה, שנאמר: מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה". האם ניתן לקשר גם דרשה זו לנושא שלנו? התורה היא מים חיים והעבירה היא מים רעים (ראו הערה 15). לכאורה, מים רעים הרבה יכולים לכבות (להעכיר) מים חיים וטובים. אבל לא אם יש במים הטובים את סם האהבה שנתן הקב"ה לעמו ישראל.

מים אחרונים 2: המשלת התורה לזרימה המתמדת של המים (עצתו של רב משרשיא לבנו מסכת הוריות לעיל – הערה 21) מזכירה את המשל של הרקליטוס: "אי אפשר לטבול באותו נהר פעמיים" והאמרה: הכל זורם – Panta Rhei – משום שהמים כל הזמן זורמים ואין אלה אותם המים בהם טבלת קודם. אפשר שזה מתקשר לאמרות חז"ל: בכל יום יהיו דברי תורה חדשים בעיניך (עפ"י תנחומא יתרו ז, רש"י דברים יא יג) – אין לימוד תורה אחד דומה למשנהו. בכל לימוד מתגלים דברים חדשים. וכמאמר ר' יהושע לתלמידיו: "אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש" (חגיגה ג ע"א).

מים אחרונים 3: נראה שאחרי כל המדרשים על מים ותורה, דווקא הביטוי "אין מים אלא תורה", קצת מוצנע ונזכר רק בהערה 12 במובאה מגמרא בבא קמא פב ע"א. להלן איפוא המקורות בהם נזכר הביטוי: בבא קמא פב ע"א, עבודה זרה ה ע"ב, אבות דרבי נתן הוספה ב לנוסח א פרק ז, מדרש אגדה (בובר) לז כד פרשת וישב, כנ"ל שמות טו כב פרשת בשלח, בראשית רבתי לך לך, מדרש הגדול דברים טו ז פרשת ראה, בזוהר ובפרשני המקרא מספר פעמים.

הערות שוליים

  1. ומהו החוק והמשפט שהושמו שם? מצוות שנצטוו במרה, נושא אליו כבר נדרשנו בפרשה זו בשנה האחרת. ראו גם דברינו מסה ומריבה על פסוקים אלה בפרשה זו. והפעם אנחנו בעסקי מים.
  2. התחנה הבאה היא מקום בשם אֵלִים והפעם ללא מרירוּת (תרתי משמע) וצעקות, רק בשובה ונחת. שוב מדגישה התורה את המים, דבר נחוץ ונדרש במדבר. אבל הדרשן לא יסתפק במים סתם וברור לו שיש כאן רעיון ולקח. על חשיבותה של תחנה זו באלים, ראו שחזור מסעות בני ישראל בתחילת פרשת מסעי (במדבר פרק לג) שהמקרא אינו מספר את הקורות במרה וגם לא את פרשת המן, אבל הפסוק הזה מופיע שם במלואו: "וַיִּסְעוּ מִמָּרָה וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וּבְאֵילִם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים וַיַּחֲנוּ־שָׁם" (במדבר לג ט).
  3. המילה "מהולל" איננה מתאימה כאן כפי שעולה בברור מהמשך המדרש. ראו במקבילה מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי טו כז: "ויבאו אלימה ושם שתים עשרה עינת מים ושבעים תמרים, מגיד שהיה אותו מקום מקולקל במים יתר מכל המקומות שהרי היו שנים עשר מבועים ולא סיפקו אלא שבעים דקלים". מקולקל הפך בטעות למהולל ואולי היה שם כתוב במקור מקולל ומישהו האריך את הרגל הקטנה של האות ה"א שהפכה לקו"ף ויצא מהולל במקום מקולל. ואולי הוא לשון סגי נהור? ראו עוד במילונים שהשורש הל"ל יכול להיות גם במובן שלילי ומתחלף לעתים עם חל"ל (ה"א וחי"ת מתחלפות, הרגל הקטנה של ה"א נמשכה למעלה ולא למטה) ומהולל הוא מחולל.
  4. עד כאן אגדה המצטרפת לאגדות ונפלאות יציאת מצרים, הרי אנחנו בפרשת בשלח וזה עתה קראנו את קריעת ים סוף! מכאן ואילך תעבור הדרשה למשמעות הסימבולית של מים. ובאשר לביטוי "שנו ושילשו", ראו מקורו במים ששפך אליהו בהר הכרמל שביחד עם האש היו מיועדים לחזק האמונה של בני ישראל, מלכים א יח לד. ביטוי זה חוזר בחז"ל במספר מקומות, כמו בקריאת ההלל בזמן שחיטת קרבן הפסח, פסחים פרק ה משנה ז. ויש עוד. והמילה "ולנו" היא מלשון לינה.
  5. דרשת ר' יהושע עומדת בתפר, ספק שייכת לדרשה הקודמת, ספק מתקשרת לדרשת ר' אלעזר המודעי הבאה בסמוך.
  6. פתחנו במדרש על הפסוק השני לעיל, שהוא נושא משני העומד בזכות עצמו: מים, תמרים ותורה (וראוי להידרש בפני עצמו), והגענו בסופו למקור הראשון שהבאנו מהמקרא, לפרשת מרה. וממנה, שוב לנושא שלנו שמים הם דברי תורה ובני ישראל שזה עתה עברו בתוך הים ביבשה והומתקו להם המים במרה, חונים כעת באילים על המים, היינו עוסקים בתורה. באותה תורה ראשונית שנתנה להם במרה שהיא מבוא למתן תורה בסיני. והיכן כל זאת? על אותם שנים עשר מבועי מים ותחת שבעים התמרים שעמדו וחיכו מבריאת העולם לבני ישראל שיבואו וילמדו תורה שם. ראו שוב דברינו מצוות שנצטוו במרה. ואגב, בין דרשת האגדה שבפתיחת המדרש (בלי שם הדרשן) ובין דרשת ר' אלעזר המודעי, עומדת כאמור דרשת ר' יהושע "לעולם אין ישראל חונים אלא על המים" שלא ברור לאן היא שייכת ומה היא באה לחדש.
  7. חזרנו לפסוק הראשון לעיל על החניה הקודמת במרה. כמשמעו הוא כפשוטו – לא מצאו מים לשתות. "כמשמעו" הוא לשון תנאים (סוטה פרק ח משנה ה, מקוואות ט ב, תוספתא בכורות ד ב ועוד). האם ר' יהושע זה יכול לשפוך אור על ר' יהושע מההערה הקודמת ולבאר אותו?
  8. ולהעמידם בניסיון כמו שהתורה אומרת: "שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ" וכפי שקרה מספר פעמים במסע הארוך של בני ישראל במדבר. בקטע בהמשך הדרשה שהשמטנו, יש עוד דעה שהמים המתוקים שיצאו באורח פלא מים סוף ומהם שתו בני ישראל בעוברם בים נגמרו (ראו תנחומא בשלח סימן י "ויצאו להם כדי מים מתוקין מתוך מלוחין" שהוא אחד מעשרה ניסים שנעשו על ים סוף). גם כאן יש לנו חלק אגדי המקדים את הדרשה הסמלית על מים ותורה.
  9. דורשי רשומות הוא כינוי נדיר לדרשנים מתקופה קדומה יחסית ושכיח במדרשי מכילתא (ר' ישמעאל ורשב"י), אך לא רק בהם - מפי אביגדור שנאן. מהמכילתא עבר ביטוי זה בציטוט לגמרא בבא קמא פב ע"א, והוא נזכר גם בגמרא בבלי סנהדרין קד ע"ב ובירושלמי סנהדרין י ב בהקשר הבאים לעולם הבא. ראו התייחסות למושג זה בספרו של יונה פרנקל, דרכי האגדה והמדרש, עמ' 608 הערה 80, שם הוא מדגיש שמונח זה מופיע אך ורק במדרש האגדה, לא בהלכה ו"משמעו של הביטוי הוא בפשטות 'דורשי רמזים' שבתורה". רמזים שכוחם יפה במדרשי אגדה, אך לא במדרשי הלכה שמבוססים על יג מדות שבהן התורה נדרשת, כך כהצעת יונה פרנקל.
  10. מאילו דברי תורה פרשו? הרי אנחנו עוד לפני מצוות שנצטוו במרה? וכל היודע דבר בעניין, אנא יחיש שמועתו הטובה אלינו.
  11. נביאים וזקנים? ואיפה משה? ועוד, ניחא זקנים ששמענו עליהם בתורה, נביאים מנין? אך אין מקשים על המדרש ...
  12. ראו מקבילה בגמרא בבא קמא פב ע"א שמביאה את הדין של קריאה בתורה בשני, חמישי ושבת מתקנת עזרא ושואלת על בסיס הדרשה לעיל שדין זה קדום יותר, והוא מימי משה ויציאת מצרים: "עשרה תקנות תיקן עזרא: שקורין במנחה בשבת, וקורין בשני ובחמישי, ודנין בשני ובחמישי, ומכבסים בחמישי בשבת וכו' ... ושיהו קוראין בשני ובחמישי - עזרא תיקן? והא מעיקרא הוה מיתקנא! דתניא: וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים - דורשי רשומות אמרו: אין מים אלא תורה, שנאמר: הוי כל צמא לכו למים, כיון שהלכו שלשת ימים בלא תורה נלאו. עמדו נביאים שביניהם ותיקנו להם שיהו קורין בשבת ומפסיקין באחד בשבת, וקורין בשני ומפסיקין שלישי ורביעי, וקורין בחמישי ומפסיקין ערב שבת, כדי שלא ילינו ג' ימים בלא תורה!" הגמרא מתרצת שם שעזרא הוסיף לתקנה את מספר הקרואים ושיהיו עשרה פסוקים בסה"כ, והעיקר לעניינינו הוא שאין מים אלא תורה והקריאה בתורה בציבור מקורה בפרשתנו, בפרשת מרה ואלים בהם המים הוא עניין מרכזי.
  13. ראו צמד הפסוקים במשלי ה טו-טז שהם בסיס הדרשה: "שְׁתֵה־מַיִם מִבּוֹרֶךָ וְנֹזְלִים מִתּוֹךְ בְּאֵרֶךָ: יָפוּצוּ מַעְיְנֹתֶיךָ חוּצָה בָּרְחֹבוֹת פַּלְגֵי־מָיִם". קודמות לדרשת ר' עקיבא, דרשותיהם של רבי שמעון בר יוחאי ור' שמעון בן מנסיא על פסוקים אלה, ראו שם. פיסקא מח בספרי דברים מוקדשת לדרשות על הפסוק: "כי אם שמור תשמרון את כל המצווה הזאת" הדנות בערך לימוד התורה וכבר זכינו להקדיש דף לנושא זה כי אם שמור תשמרון בפרשת ראה. מכל העושר המובא שם, בחרנו להתמקד בדרשתו של ר' עקיבא על הפסוקים במשלי.
  14. כך גם במשנת רבי אליעזר פרשה יג עמוד 252: "היה ר' עקיבה אומר: למה נמשלו דברי תורה בבאר? לומר לך, מה הבאר הזה בתחילה אין בה טיפת מים חיים, אלא מה שהיא מוציאה מעיני מים, אחר כך היא מנזלת מים מכל צדדיה. כך תלמיד חכם, בתחילה אין בו תורה, וכיון שלמד נמצא נובע והולך, שנאמר: נחל נובע מקור חכמה, ואומר: תורת חכם מקור חיים". ר' עקיבא משרטט כאן דרך מרכזית של לימוד תורה לעצמך ולאחרים, מן הקל אל הכבד, מן המכונס אל הפורץ, מהפרטי אל הציבורי. בדרך משל המים מהבור, דרך הבאר, אל המעיין (נראה שהדרשה קטועה משום שהבאר והמעיין קרובים מדי זה לזה). ומי לנו כר' עקיבא שבגיל ארבעים ישב ללמוד את האל"ף בי"ת ביחד עם בנו (אבות דרבי נתן נוסח א פרק ו, שם הוספה ב לנוסח א פרק ח ועוד) וסופו שבא לביתו עם עשרים וארבעה אלף תלמידים (כתובות סג ע"א, נדרים נ ע"א), שיכול לשרטט ולהתוות דרך זו. הוא רבי עקיבא שבתחילת דרכו אמרו לו: "עקיבא אי אתה קורא אבנים שחקו מים (איוב יד יט)?" (אבות דרבי נתן נוסח א פרק ו), ובסופו "היה מסתת והולך עד שהגיע אצל סלע גדול, נכנס תחתיו סתרו ועקרו והטילו אל הירדן" (שם). ולעצם הדרשה, ראו דרשה דומה בספרי דברים פרשת האזינו פיסקא שו על הפסוק יערוף כמטר לקחי, ושם הבור הוא הכוח המכנס: "רבי דוסתי בן יהודה אומר: אם כנסת דברי תורה כדרך שכונסים המים בבור, לסוף שאתה זוכה ורואה את משנתך שנאמר: שתה מים מבורך. ואם כנסת דברי תורה כדרך שכונסים מטר בבורות שיחים ומערות, לסוף שאתה מנזל ומשקה אחרים שנאמר: ונוזלים מתוך בארך. ואומר: יפוצו מעיינותיך חוצה". ראו דברינו כמטר לקחי – כטל אמרתי בפרשת האזינו. ולעניינינו, המשלת התורה למים איננה משל כללי ו"שטוח", אלא מורכב. כמו שלמים יש מצבי צבירה, אגירה, טעם והפצה שונים, כך גם לתורה. מוטיב זה מפותח בקטע המדרש הבא.
  15. משל התורה כמים חיים (וההפך) הוא רחב ומופיע במספר רב מאד של דרשות, כגון בשיר השירים רבה על הפסוק: "מעין גנים באר מים חיים". חלקן מייחסות את החיוּת הזו לבארות שחפרו האבות: אברהם ויצחק: "ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים. רבי נתן אומר: מצא תורה, שנאמר: כי מוצאי מצא חיים וכתיב הכא באר מים חיים" (מסכת ברכות נו ע"ב). אבל מים יכולים גם להיות מעופשים, עכורים ורעים. ראו מסכת אבות פרק א משנה יא: "אבטליון אומר: חכמים היזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו ונמצא שם שמים מתחלל". ובגמרא שבת פח ע"ב: "דברי תורה יש בם להמית ולהחיות. היינו דאמר רבא: למיימינים בה - סמא דחיי, למשמאילים בה - סמא דמותא". סם גם הוא נוזל. ובעקבות המכילתא לעיל על פרשת מרה שיצרה את האנלוגיה בין מים לתורה, נוכל לחזור למקרא עצמו ולקרוא אותו בעיניים שהדרשן סלל לנו גם אם לא התכוון להרחיק עד כדי כך. אכן היו אלה בתחילה מים מרים! ורק העץ שהושלך אליהם הפכם למים חיים ולתורת חיים. והרי לנו את תפקידו של העץ כמרפא המים והופכם ממרים למים חיים ומשם לתורה, ככתוב במשלי ג יח: "עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר", מה שמרחיב מאד את הנושא שלנו לקשר המשולש: תורה - עץ - מים (בהזדמנות אחרת). אך מהו העץ שהמתיק את המים במרה? ראו מכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דויסע פרשה א: "ר' יהושע אומר: זה עץ של ערבה. ר' אלעזר המודעי אומר זה עץ של זית שאין לך עץ מר יותר מעץ זית. ר' יהושע בן קרחה אומר זה עץ הרדופני". מינוס כפול מינוס שווה פלוס. המר ממתיק את המר. מה זה אומר על הנמשל "אין מים אלא תורה"?
  16. ראו שיר השירים רבה (וילנא) פרשה א סימן ג: "מה המים מטהרים את האדם מטומאה שנאמר (יחזקאל לו) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם, כך תורה מטהרת הטמא מטומאתו שנאמר (תהלים יב) אמרות ה' אמרות טהורות. ומה המים מטהרים הגוף שנאמר (ויקרא יד) ורחץ את בשרו במים, כך תורה מטהרת הגוף שנאמר (תהלים קיט) צרופה אמרתך מאד. ומה מים מכסים ערותו של ים שנאמר (ישעיה יא) כמים לים מכסה, כך תורה מכסים ערותן של ישראל שנאמר (משלי י) ועל כל פשעים תכסה אהבה". ללא תורה ומוסר (ומעשים טובים ודרך ארץ שנראה להלן), האדם הוא ערום. איתם, יש לו תמיד אפשרות לחזור ולהיטהר.
  17. נראה שבימיו של ישעיהו היו המים בחינם ... לביאור הדרשה יש לקרוא את הפסוק שם (הנקרא בהפטרת פרשת ראה, עניה סוערה) במלואו: "הוֹי כָּל־צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם וַאֲשֶׁר אֵין־לוֹ כָּסֶף לְכוּ שִׁבְרוּ וֶאֱכֹלוּ וּלְכוּ שִׁבְרוּ בְּלוֹא־כֶסֶף וּבְלוֹא מְחִיר יַיִן וְחָלָב". ראו פירוש דעת מקרא (עמוס חכם) שם: "כל הפסוק אמוּר בדרך משל, והכוונה – שהנבואה קוראת לכל מבקשי האמת לבוא ולשמוע את דבריה שהם מחיים את הנפש כמים ואוכל, וערבים כיין וחלב; ואין הנביאים נוטלים שכר משומעיהם ותלמידיהם". ובזמנו של הדרשן שפסקה הנבואה, מדובר בתורה ולא בנבואה ו"חכם עדיף מנביא" (בבא בתרא יב א). עוד על התורה שנלמדת בחינם ראו גמרא נדרים לז ע"א: "כתיב: ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם, וכתיב: ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' - מה אני בחינם אף אתם נמי בחינם". ובמדרש ילמדנו (מאן) ילקוט תלמוד תורה - פרשת במדבר: "בג' דברים ניתנה תורה: באש ובמים ובמדבר ... לומר לך מה ג' דברים אלו חינם לכל באי העולם, אף התורה חינם לכל באי העולם". על לימוד תורה תמורת שכר נכתבו דברים חריפים בתלמוד ובהלכה (רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק א הלכה ז), אך במרוצת הדורות התרופף העניין והיום גם המים וגם התורה הם בכסף מלא. "ואשר אין לו כסף – לכו שברו".
  18. דרשה זו משלימה את הקודמת. התורה היא דבר יקר שאין לו מחיר - אין לו דמים. כל מחיר שתנקוב, הוא נמוך מערכה האמיתי של התורה. ולפיכך, היא בחינם!
  19. לקראת סוף הדרשה מגייס הדרשן משקה נוסף, את היין, ובדרשות אחרות גם את החלב ואת השמן, כפי שפותח מדרש שיר השירים רבה (וילנא) פרשה א סימן ג שמוקדש גם הוא לנושא המים והתורה: "כי טובים דודיך מיין - נמשלו דברי תורה במים ביין בשמן בדבש וחלב". המשלת התורה למים נזקקת לחיזוק מנוזלים ומשקאות נוספים, בדומה לשתיית מים פשוטה שמוהלים אותם בנותני טעם למיניהם (מזיגת היין). הדימוי למים הוא עממי ופשוט, אך חסר לו הפן האצילי והמכובד יותר. כך או כך, מדרש שיר השירים רבה פרשה א על הפסוק "כי טובים דודיך מיין" וכן מדרש תהלים פרק א על הפסוק "והיה כעץ שתול על פלגי מים" משלימים את מדרש ספרי שראינו בשלל דימויים נוספים של המשלת התורה למים, כגון: "מה מים יורדין טיפין טיפין ונעשית נחלים נחלים, כך תורה אדם למד ב' הלכות היום וב' למחר עד שנעשה כנחל נובע. ומה מים אין אדם גדול מתבייש לומר לקטן השקיני מים, כך דברי תורה אין הגדול מתבייש לומר לקטן למדני פרק אחד דבר אחד או פסוק אחד ואפילו אות אחת. ומה מים כשאין אדם יודע לשוט בהן סוף שהוא מתבלע - כך דברי תורה, אם אין אדם יודע לשוט בהן ולהורות בהן סוף שהוא מתבלע". (שוב המוטיב המסוכן שבמים). וכמובן שלא נוכל להביא את כל המדרשים והדימויים של המשלת התורה.
  20. ובהמשך שם מצויה ההשוואה לשלושה המשקאות שכבר ראינו לעיל: מים, יין, וחלב: "לומר לך: מה שלשה משקין הללו אין מתקיימין אלא בפחוּת שבכלים, אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה". ושם גם הסיפור על בתו של קיסר שהתגרתה ברבי יהושע בן חנניה: "אי, חכמה מפוארה בכלי מכוער!" ראו שם. והעיקר, שהתורה יורדת ממקום גבוה למקום נמוך ומתקיימת במי שדעתו שפלה (צנועה). ראו גם מסכת דרך ארץ ז א: "הוי רך כקנה שהרוח נושבת בו לכל צד שתרצה, שאין התורה מתקיימת אלא במי שרוחו נמוכה עליו. ולמה נמשלה התורה למים? לומר לך, מה דרכן של מים הללו, אין הולכין למקום גבוה אלא במקום נמוך, כך אין התורה מתקיימת אלא במי שרוחו נמוכה עליו". ובילקוט שמעוני תורה בלק תשעא: "כארזים עלי מים - אלו גסי הרוח שבישראל שיש בהן דברי תורה, על אחת כמה וכמה השפלים והעניים שהם מזלזלין עצמן בדברי תורה, שנאמר: יזל מים מדליו". ובגמרא נדרים פא ע"א: "היזהרו בבני עניים שמהן תצא תורה, שנאמר: יזל מים מדליו, שמהן תצא תורה. ומפני מה אין מצויין ת"ח לצאת ת"ח מבניהן? אמר רב יוסף: שלא יאמרו תורה ירושה היא להם". והנושא מתקשר ללימוד התורה בחינם שראינו לעיל, כפי שמדגיש תנחומא ויקהל סימן ח: "ולכך נמשלה התורה למים, שנאמר: הוי כל צמא לכו למים. כשם שאין אדם מתבייש לומר לחברו השקני מים, כך לא יתבייש לומר לקטן ממנו למדני תורה למדני דבר זה. וכשם שהמים כל הרוצה לשתות ישתה בלא מחיר, כך כל הרוצה ללמוד תורה לומד בלא מחיר ובלא כסף ... ולמה ניתנה התורה במדבר? לומר מה המדבר מופקר לכל בני אדם אף דברי תורה מופקרין לכל מי שירצה ללמוד. שלא יהא אדם אומר: אני בן תורה ותורה נתונה לי ולאבותי ואתה ואבותיך לא הייתם בני תורה אלא אבותיך גרים היו. לכך כתיב: מורשה קהלת יעקב, לכל מי שמתקהל ביעקב, ראו דברינו מורשה קהילת יעקב בפרשת וזאת הברכה וכן תורה ומדבר בפרשת במדבר.
  21. רב משרשיא נותן שם מספר עצות בלימוד תורה לבנו, כמו העצה לחזור היטב על המשנה לפני תחילת השיעור אצל הרב, להסתכל על הרב בזמן השיעור ועוד - ראו הכל שם. וכאן, כאן העצה ללמוד ליד נחל או נהר מים, ליד מים זורמים. זרימת (משיכת) המים תגרום לזרימת (משיכת, הימשכות) לימוד התורה. ואולי גם תנועת המים הבלתי פוסקת, תמחיש את אינסופיות התורה וזרימתה הבלתי פוסקת. אולי זו גם רחישת רקע המדמה את רחישת בית המדרש. ראו הסיפור על תינוקותו של רבי יהושע "שהיתה אמו מולכת עריסתו לבית הכנסת בשביל שיתדבקו אזניו בדברי תורה (ירושלמי יבמות פרק א הלכה ו).
  22. שאם, או שגם אם.
  23. דווקא משום התורה נמשלה למים, עדיף שלא היא תהיה הבסיס, אלא המעשים הטובים. התורה היא הלבנים, מעשה ידי אדם (לעתים קרובות מבוץ וקש, כבתי אנשי השרון שהיו בסכנה בגשמים מרובים, כנזכר בתפילת הכהן הגדול ביום הכיפורים) ואילו המעשים הטובים הם האבנים, החצובות מהסלע שבטבע ורק מסותתות בידי אדם. אם הלבנים יהיו בסיס הבית, יבואו מי הגשמים וימוססו אותם. מים במים. אך אם האבנים יהיו בסיס הבית, לא יוכלו להם המים. את המשל הזה של אלישע בן אבויה (שאולי התמקד בתורה ולא במעשים טובים ולכן יצא לתרבות רעה) אפשר לקחת לשני כיוונים. האחד, משלים, ומזכיר את המשל על האילן ששורשיו מרובים או ענפיו מרובים: "אדם שיש בו מעשים טובים ולמד תורה הרבה, למה הוא דומה? לאילן שעומד על המים. ענפיו מועטין ושורשיו מרובין, אפילו ארבע רוחות העולם באות אין מזיזות אותו ממקומו, שנאמר: והיה כעץ שתול על פלגי מים וגו' (תהלים א ג). אדם שאין בו מעשים טובים ולמד תורה הרבה למה הוא דומה? לאילן שעומד במדבר - ענפיו מרובין ושורשיו מעוטין. כשרוח נושבת בו, עוקרתו והופכתו על פניו, שנאמר: והיה כערער בערבה וגו' (ירמיה יז ו)" (אבות דרבי נתן נוסח א פרק כב). ובדרך זו שוב מתקשר דף זה עם ט"ו בשבט שחל ברוב שנים בסמיכות לפרשת בשלח. הכיוון השני הוא לכאורה מנוגד. ראו כל הדרשות על הפסוק "אבנים שחקו מים", שמהן עולה שהמים, בפעילות ארוכה ומתמדת, יכולים לשחוק את האבנים. ראו דרשה זו בקשר ללימוד התורה של ר' עקיבא בתחילת דרכו, שכבר הזכרנו לעיל, אבות דרבי נתן נוסח א פרק ו: "בן ארבעים שנה היה ולא שנה כלום. פעם אחת היה עומד על פי הבאר, אמר: מי חקק אבן זו? אמרו לו: המים שתדיר נופלים עליה בכל יום. אמרו לו: עקיבא, אי אתה קורא אבנים שחקו מים (איוב יד יט)?". האם ייתכן שאלישע בן אבויה משווה בדרשה זו בינו (שהוא אבנים על בסיס לבנים) ולבין ר' עקיבא שהוא לבנים על בסיס אבנים?
  24. חזרנו לדרך שהתווה ר' עקיבא של דימוי התורה למים, מהבור לבאר ולמעיין (ספרי דברים פיסקא מח והערה 15 לעיל). מסתבר שר' עקיבא אינו הראשון ויסודה של דרך זו בסיפור כניסתו לעולם התורה של ר' אליעזר בן הורקנוס, רבו של ר' עקיבא. ואולי לידתו הראשונה של הרעיון הוא בדיאלוג שבין ר' אליעזר ור' יוחנן בן זכאי רבו. רבי יוחנן בן זכאי דוחק בר' אליעזר לומר דברי תורה בפני גדולי ירושלים, בעת שאביו, הורקנוס, בה לנדותו מנכסיו. ר' אליעזר מצטנע ואומר שהוא עדיין כְּבּוֹר שאין בו יותר מתורת רבו ואילו רבי יוחנן בן זכאי אומר לו שהוא כמעיין (ובנוסחאות אחרות, כבאר). על דמותו של ר' אליעזר בן הורקנוס הרחבנו בדפים המיוחדים, ועל הקשר בין ר' אליעזר ומשה, ראו דברינו משה, ר' אליעזר ופרה אדומה בפרשת חוקת. ראו גם דברינו סיני או עוקר הרים – סודרן או פלפלן, בדפים המיוחדים.
  25. הדרשן "משחק" כאן עם שני פסוקים בספר משלי בהם מוזכר הביטוי "מים עמוקים" (שנזכר במקרא רק בספר משלי). פעם משמע שרק איש תבונות יכול להגיע אליהם ופעם משמע שהם זורמים כנחל נובע ומשמשים מקור חכמה לכל (גם לברסלב). אין לדעת אם המדרש המכונה משנת רבי אליעזר הוא אכן משנתו של ר' אליעזר בן הורקנוס, אך כיון שכך השתרש, נח לנו לקשר מדרש זה עם קודמו. כאן, בהמשך דרכו של ר' אליעזר בתורה וכשנעשה גדול בישראל, הוא פורס לפנינו את פירוט הנוסחה של המעבר מבור ובאר למעיין ונחל זורם המפיץ מימיו חוצה. ומה הסוד? החבל והשלשלאות וחוט המשיחה שבעזרתם דולים מים מהבאר העמוקה. משל זה מתחבר למדרשים על לא בשמים היא וכן לא נפלאת היא ממך וכן על קהלת (שלמה) שעשה אזניים לתורה. ראו שיר השירים רבה (וילנא) פרשה א סימן ח: "א"ר חנינא: לבאר עמוקה מלאה מים והיו מימיה צוננין ומתוקים וטובים ולא היתה בריה יכולה לשתות ממנה. בא אדם אחד וספק לה חבל בחבל משיחא במשיחא ודלה ממנה ושתה. התחילו הכל דולין ושותין. כך מדבר לדבר ממשל למשל עמד שלמה על סודה של תורה". משל זה גם נמצא בבראשית רבה ראש פרשת ויגש בתיאור דברי יהודה ליוסף. מה שחשוב לעניינינו כאן, הוא שוב מוטיב הבור-באר-מעיין-נחל נובע שמסמל הן את דרך לימוד התורה של היחיד, צעד אחרי צעד, בהתמדה ובשינון, והן את הוצאת התורה מהתחום הצר של חוג תלמידי החכמים שרק הם יודעים לדלות מהבאר העמוקה, אל רשות הרבים, אל הנחל הזורם והמעיין הנובע שצריך רק להושיט כד או דלי ולשאוב. והכי טוב בשמחת בית השואבה ששם הכל דולים ושואבים מים, תורה ורוח הקודש: "ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה (ישעיה יב ג) - שלומדין ושואבין דברי תורה" (אליהו רבה (איש שלום) פרשה יא). ותלמיד טוב כאליעזר עבד אברהם "דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים" (רש"י בראשית טו ב).
  26. יחסי תלמיד-רב שראינו בשני המדרשים האחרונים, מביאים אותנו ליחס אלישע-אליהו שבמקרא שעליו נאמר "אשר יצק מים על ידי אליהו". מה קל מלדרוש "אין מים אלא תורה" ולהוסיף את אלישע-אליהו לדרשות הנ"ל. מה פשוט מלומר: מה תלמוד לומר: יצק מים על ידי אליהו? שלמד תורה מפיהו ואין מים אלא תורה (דרשה שלנו). אבל הירושלמי אינו נסחף במוטיב של מים-תורה ואומר שלא מדובר כאן בלימוד תורה, אלא בשרות של קדושה, כאילו הוא עומד ומשרת בקודש. וכך גם עמד אליהו עמד ושרת לפני אחיה השילוני. מה שלכאורה דוחה הירושלמי, בא מדרש מאוחר ומחזיר - למוטיב תורה-מים. אמנם לא ללימוד התורה ממש, אבל לשימוש תלמידי חכמים שעליו נאמר פעמים הרבה שהוא גדול וחשוב מהלימוד – "גדול שימושה מלימודה". ראו ילקוט שמעוני מלכים ב רמז רכו: "א"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי: גדולה שימושָהּ של תורה יותר מלימודָהּ, שנאמר: אשר יצק מים על ידי אליהו. למד לא נאמר, אלא יצק. הא למדת שגדולה שימושה יותר מלמודה". ומים, אכן מתקשרים היטב לשימוש התלמיד לפני רבו שהוא אחד מארבעים ושמונה דברים שבהם התורה נקנית (פרקי אבות פרק ו).
  27. מה שמזכיר כמובן את המשל של רבי עקיבא לפפוס בן יהודה על השועל שהציע לדגים לצאת ולדור עמו ביבשה והם עונים לו: "אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות? לא פקח אתה, אלא טפש אתה! ומה במקום חיותנו אנו מתיראין, במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה!" (מסכת ברכות דף סא עמוד ב). שנזכה כל ימינו להוסיף דעת ולשחות כדגים בים התורה ותמיד, תמיד לשמוח על כל מדרש וחידוש שנשמע מפי כל אדם. כאילו לא שמענו דבר תורה מימינו, כאילו אנחנו בבית מדרשם של משה ואהרון, ר' עקיבא וחבריו, ר' אליעזר בן הורקנוס ורבותיו. ועל ברכת יעקב לבני יוסף: אפרים ומנשה, ראו דברינו ויקרא בהם שמי ושם אבותי בפרשת ויחי.

האתר פתוח לגלישה חופשית ואינו דורש רישום. נשמח לשמוע לקבל הערות והארות מכל המבקרים באתר.

בנוסף, דפי פרשת השבוע והמועדים המתחדשים נשלחים במייל לכל המעוניין ומועלים במקביל לאתר.

להצטרפות לרשימת התפוצה