מועדי ישראל

יין ראשונים: בסעודת פורים צריך לומר דברי תורה, כדין כל סעודת מצווה, אלא שמן הדין הוא שיהיו אלה דברי "פורים תּוֹירֶה" כמנהג הישיבות. נראה לנו שהמדרש הבא יכול לקיים את שניהם ולצאת ידי חובת כל הדעות לחומרא ולחימר. ונשמח לקבל משוב וחידושי "יין הטוב" מכל שותי ולוגמי היין כדת אין אונס.

 

אסתר רבה פרשה ט סימן ב

מאיזה עצים היה אותו העץ? אמרו חכמים: בשעה שבא להכינו, קרא הקב"ה לכל עצי בראשית: מי יתן עצמו ויתלה רשע זה עליו?

תאנה אמרה: אני אתן את עצמי שממני מביאין ישראל בִּכּוּרִים. ולא עוד אלא שנמשלו ישראל כביכורה, הדא הוא דכתיב: "כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה בְּרֵאשִׁיתָהּ" (הושע ט י).¹

גפן אמרה: אני אתן את עצמי, שבי נמשלו ישראל, הדא הוא דכתיב: "גפן ממצרים תסיע" (תהלים פ ט).²

רמון אמר: אני אתן את עצמי, שבי נמשלו ישראל, שנאמר: "כפלח הרמון רקתך" (שיר השירים ד ג).³

אגוז אמר: אני אתן את עצמי, שבי נדמו ישראל, הדא הוא דכתיב: "אל גנת אגוז ירדתי" (שיר השירים ו יא).⁴

אתרוג אמר: אני אתן את עצמי, שממני נוטלין ישראל למצוה, הדא הוא דכתיב: "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר" (ויקרא כג מ).⁵

הדס אמר: אני אתן את עצמי, שנמשלו בי ישראל, שנאמר: "והוא עומד בין ההדסים אשר במצולה" (זכריה א ח).⁶

זית אמר: אני אתן את עצמי, שבי נמשלו ישראל, שנאמר: "זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי־תֹאַר קָרָא ה' שְׁמֵךְ" (ירמיה יא טז)

תפוח אמר: אני אתן את עצמי שבי נמשלו ישראל, שנאמר: "כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר כֵּן דּוֹדִי בֵּין הַבָּנִים" (שיר השירים ב ג), וכתיב: "וריח אפך כתפוחים". (שם ז ט).⁷

דקל אמר: אני אתן את עצמי שבי נמשלו ישראל, הדא הוא דכתיב: "זאת קומתך דמתה לתמר" (שיר השירים ז ח).

עצי שטים ועצי ברושים אמרו: אנו ניתן עצמנו שממנו נעשה המשכן ונבנה בית המקדש.⁸

ארז ותמר אמרו: אנו ניתן עצמנו, שאנו נמשלים לצדיק, שנאמר: "צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה" (תהלים צ"ב).

ערבה אמרה: אני אתן את עצמי, שבי נמשלו ישראל, שנאמר: "כערבים על יבלי מים" (ישעיה מד ד)⁹ וממני נוטלין למצוה לארבעת המינין שבלולב.¹⁰

באותה שעה אמר הקוץ לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, אני שאין לי על מה לתלות, אתן את עצמי ויתלה טמא זה. שאני נקרא שמי קוץ והוא קוץ מכאיב – ונאה שיתלה קוץ על קוץ.¹¹

קרובה לפרשת זכור¹²

אָץ קוֹצֵץ בן קוֹצֵץ –  קצוּצַי לקצץ

בדיבור מפוצץ – רְצוּצַי לרַצֵץ

לֵץ בבוא ללוֹצֵץ – פוּלַץ ונתלוצץ

כְּעָץ מחצצים לחַצֵץ

כנץ על ציפור לנצץ.¹³

ספרי דאגדתא על אסתר – מדרש פנים אחרים (בובר) נוסח ב פרשה ו – ויאמר חרבונה

אמרו חכמים שהעץ של המן של ארז היה. שהשליך המן גורלות על הגפן ולא השלימה בידו. אמר: ישראל נמשלו בו, שנאמר: "גפן ממצרים תסיע" (תהלים פ ט). השליך על הזית ולא עלתה בידו, שישראל נמשלו בו, שנאמר: "זית רענן יפה פרי תואר" (ירמיה יא טז).¹⁴ השליך על התפוח ולא עלתה בידו, שסיני נמשלה בו, שנאמר: "תחת התפוח עוררתיך" (שיר השירים ח ה).¹⁵ השליך על הרימון ולא עלתה בידו, לפי שהחכמים נמשלו בו, שנאמר: "הנצו הרימונים" (שיר השירים ז יג). השליך על התמרה ולא עלתה בידו, שבו נמשלו חנניה מישאל ועזריה, שנאמר: "אעלה בתמר" (שיר השירים ז ט).¹⁶ האגוז – ולא עלתה בידו, שבו נמשלו כנסת ישראל, שנאמר: "אל גנת אגוז ירדתי" (שיר השירים ו יא).¹⁷ השליך על הערבה ועל ההדס ועל האתרוג, ולא עלתה בידו, שהם פרקליטין לישראל, שנאמר: "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכפות תמרים וגו' " (ויקרא כג מ).¹⁸ השליך על הקנה, א"ל הקב"ה: שוטה, נמשלו ישראל כקנה, שהוא עומד במים והולך עם כל רוח ורוח, ואעפ"י שהמים קשים, הקנה עומדת במקומה, כך ישראל הולכין עם כל אומה ואומה, שנאמר: "כאשר ינוד הקנה במים" (מלכים א יד טו) והוא במקומו עומד.¹⁹ ובני אשור נמשלו כארז שהרוח שוברתו, שנאמר: "אשור ארז בלבנון" (יחזקאל לא ג) – הרי קורה של ארז מוכנת לך ולבניך מששת ימי בראשית, שנאמר: "ויתלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי וחמת המלך שככה" – חמת של מלך מלכי המלכים ואין צריך לומר וחמת המלך שככה.²⁰

ספרי דאגדתא על אסתר – מדרש אבא גוריון (בובר) פרשה ה

"וייטב הדבר לפני המן ויעש העץ" – נטל ארז מגינת הביתן ארכו חמשים אמה ורחבו שתים עשרה אמה.²¹

ויש אומרים פרשנדתא בנו היה הגמון בקרדוניא והביא מתיבתו של נח. והוציאו בהלל וזמר והכינו על פתח ביתו, ואמר: למחר בשעת קריאת שמע של שחרית אתלה מרדכי עליו. וכיון שהכינו מדד עצמו עליו, השיבתו בת קול ואמרה: נאה לך העץ, מתוקן לך העץ מששת ימי בראשית.²²

פורים שמח ושבת שלום²³

מחלקי היין

יין אפריטיף: אפרופו הפיוט אץ קוצץ בן קוצץ, הרי מעשייה ששמעתי מחותני הרב יוסף יהודה ריינר ע"ה. בעיר פלונית אי שם במזרח אירופה נפטר הרב ונדרשו בני העיר לבחור להם רב חדש. אך דא עקא, בין שני המועמדים 'שעלו לגמר' נוצרה מחלוקת קשה. חצי העיירה רצתה את זה והחצי השני רצתה את האחר ולא הגיעו להסכמה. והמהומה גאתה ועלתה מיום ליום. הדי המחלוקת הגיעו עד הפריץ המקומי שהודיע לבני העיר שישלחו אליו את שני המועמדים והוא יחליט מי ראוי לכהן כרב העיר במקומו של הרב שהלך לעולמו והפקיר למחלוקת עזה את צאן מרעיתו. רגע לפני שבאו המועמדים אל הפריץ למבחן, קרא לעוזרו היהודי ושאל: איך באמת אחליט? ענה לו העוזר המסור והחכם: פשוט מאד, הנה טול לך את סידור היהודים ופתח בכל עמוד שתפתח ותבקש מהמועמד לקרוא. ואתה, הגם שאינך מבין יהודית, פשוט תקשיב לשטף הקריאה וזרימתה ומעצמך תבין מי קורא נאה ומי לא. טוב, אמר הפריץ, כך נעשה. הגיע המועמד הראשון, הפריץ פותח את הסידור ב"אשרי יושבי ביתך" והמועמד קורא בשטף ובאופן נאה את כל הפרק. אפילו אוזנו הערלה של הפריץ הבחינה בנעם הקריאה. הגיע המועמד השני והפריץ פותח את הסידור בפיוט אץ קוצץ בן קוצץ והמועמד מגמגם ומתעתע בלשונו. אפילו אזנו הערלה של הפריץ הבחינה בקריאה המשובשה. אמר הפריץ: הראשון הוא יהיה רב העיירה.

במר לבו על שהפסיד את משרת הרבנות הלך המועמד שנכשל אל אחד מגדולי הרבנים בפולין-ליטא וסח לו כל אותו המאורע. "ספר לי בדיוק מה אירע", דחק בו הרב. חזר המועמד וסיפר את שאירע בפרטי פרטים. אמר לו הרב: באמת, אינך ראוי להיות רב העיר. אם פריץ פותח לך סידור באץ קוצץ בן קוצץ ואתה לא יכול פשוט לומר: "אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה", או כל מזמור אחר ששגור על פיך … בצדק הפסדת את משרת הרב.