מועדי ישראל

מים ראשונים: הארכנו מעט הפעם והשארנו כדרכנו את הצימוקים בסוף. אי לכך נציין שהדפים מחולקים לשתי קבוצות: הראשונה, דרשות ומדרשים בהלכה ואגדה והשנייה, סיפורי חסידים. וכל אחד יבחר בחלקו בתורה. "ודילוגו עלי אהבה".

ספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות סוכות סעיף ב

דרש מהר"י סג"ל: לכך צוה הקב"ה לעשות סוכות בתשרי ולא בניסן, אע"ג דכתיב: כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים (ויקרא כג, מג). משום דאם עושים בניסן, לא הוי היכר המצוה כל כך, דמאן דרואה יושב אז בסוכה יאמר: עריבת סוכה עליו, דימות החמה נכנסים. אבל בתשרי נכנסים ימות הגשמים וכולן נכנסין לבתיהן וישראל הם קובעים דירתם בסוכה – ודאי לעשות רצון אביהם שבשמים.¹

מדרש תנחומא (בובר) פרשת פינחס סימן יג

ביום השמיני עצרת תהיה לכם וגו' (במדבר כט לה). ילמדנו רבינו: מהו לאכול בחג חוץ לסוכה? כך שנו רבותינו: ר' אליעזר אומר: ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה, אחת ביום ואחת בלילה, וחכמים אומרים אין לדבר קצבה, חוץ מלילי יום טוב הראשון של חג בלבד.² ולמה התירו חכמים להיפטר מן הסוכה ביום טוב האחרון? אלא כל שבעת ימי החג היו מתפללין לטללים, ויום האחרון מתפללין על הגשמים, לכך נפטרים מן הסוכה, כדי שיתפללו בלב שלם על הגשמים. ואעפ"כ יום טוב האחרון עולה לימות החג, למה? שכך כתיב: "עצרת תהיה לכם".³

משנה מסכת סוכה פרק ב משנה ט

כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי.⁴ ירדו גשמים, מאימתי מותר לְפַנּוֹת?⁵ משתסרח הַמִּקְפָּה.⁶ משלו משל: למה הדבר דומה? לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו.⁷

מסכת סוכה דף כט עמוד א

ירדו גשמים. תנא: משתסרח המקפה של גריסין.⁸ אביי הוה קא יתיב קמיה דרב יוסף במטללתא, נשב זיקא קא מייתי ציבותא. אמר להו רב יוסף: פנו לי מאני מהכא. – אמר ליה אביי: והא תנן משתסרח המקפה! – אמר ליה: לדידי, כיון דאנינא דעתאי – כמי שתסרח המקפה דמי לי.⁹

תנו רבנן: היה אוכל בסוכה וירדו גשמים וירד – אין מטריחין אותו לעלות עד שיגמור סעודתו. היה ישן תחת הסוכה וירדו גשמים וירד – אין מטריחין אותו לעלות עד שיֵאוֹר.¹⁰ – איבעיא להו: עד שיֵעוֹר, או עד שיֵאוֹר? תא שמע: עד שיאור, ויעלה עמוד השחר. תרתי? אלא אימא: עד שיעור ויעלה עמוד השחר.¹¹

תלמוד ירושלמי מסכת סוכה פרק ב הלכה י

כתיב: "בסוכות תשבו", ואין תשבו אלא תדורו, כמה דאת אמר: "וירשתם אותה וישבתם בה" – שיהא אוכל בסוכה ומטייל בסוכה ומעלה כליו לסוכה. ירדו גשמים מאימתי מותר לפנות וכו' ? לא סוף דבר שתסרח, אלא אפילו כדי שתסרח. לא סוף דבר מקפת גריסין, אלא אפילו מקפה של כל דבר. תני: כשם שמפנין מפני הגשמים כך מפנין מפני השרב ומפני היתושין. רבן גמליאל נכנס ויוצא כל הלילה רבי ליעזר נכנס ויוצא כל הלילה. חד תלמיד מן דרבי מנא הורי לחד מן קריבוי דנשייא: "יצא אין מטריחין עליו שיחזור", ולא שמיע: רבן גמליאל נכנס ויוצא כל הלילה רבי ליעזר נכנס ויוצא כל הלילה.¹²

שולחן ערוך אורח חיים הלכות סוכה סימן תרלט

ירדו גשמים, הרי זה נכנס לתוך הבית; מאימתי מותר לפנות, משירדו לתוך הסוכה טיפות שאם יפלו לתוך התבשיל יפסל, אפילו תבשיל של פול. הגה (הרמ"א): … ומי שאינו בקי בזה השיעור, ישער אם ירדו כ"כ גשמים לבית אם היה יוצא, יצא מסוכתו ג"כ. וכל זה דווקא בשאר ימים או לילות של סוכות, אבל לילה הראשונה צריך לאכול כזית בסוכה אף אם גשמים יורדין (טור ור"ן והרא"ש).¹³

משנה מסכת תענית פרק א משנה א

מאימתי מזכירין גבורת גשמים?¹⁴ רבי אליעזר אומר: מיום טוב הראשון של חג. רבי יהושע אומר: מיום טוב האחרון של חג. אמר לו רבי יהושע: הואיל ואין הגשמים אלא סימן קללה בחג, למה מזכיר? אמר לו רבי אליעזר: אף אני לא אמרתי לשאול¹⁵ אלא להזכיר משיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו. אמר לו: אם כן לעולם יהא מזכיר.¹⁶

הרב ש. זווין, סיפורי חסידים למועדים, סוכה של קונצים

בליל ראשון של סוכות היה פעם גשם שוטף בעיר בראדי, והגאון אב בית הדין, ר' יצחק הלוי, המתין מלאכול סעודת ערבית של יום טוב עד חצות. ועמד כל הזמן על יד החלון לראות אולי חדל הגשם. פתאם ראה והנה איש אחד הולך ברחוב עם חלות ובקבוק יין בידו. שלח ר' יצחק הלוי את השמש שלו החוצה לקרוא את האיש. כשבא האיש, שאל אותו הגאון מאין הוא בא ואיפה אכל את סעודתו. והאיש השיבו כי אכל את הסעודה בסוכתו של הרב ר' גרשון קיטיבר, כי שם אין יורד גשם.¹⁷ מיד אמר הרב לשמשו לקחת חלות ויין וללכת יחד לסוכה של ר' גרשון.

כשראה ר' גרשון את הרב דמתא (רב המקום, העיר) נזדעזע מאד ואמר: למה זה הטריח כבודו את עצמו לבוא אלי? הלוא גם כבודו יוכל לפעל בקבלה מעשית כמוני, לבלי ירדו הגשמים בסוכתו. שמע הרב את הדברים, ומיד ציווה למשמשו לקחת בחזרה את החלות והיין וללכת הביתה ואמר: בסוכה של "קונצים", אין ברצוני להשתמש.¹⁸

עגנון, האש והעצים, סיפורים נאים של ר' ישראל בעל שם טוב

… מעשה שנה אחת בליל ראשון של חג ירדו גשמים עזים שהציפו ממש את העולם ואי אפשר היה לישב בסוכה, אפילו כדי לקדש. היה הרב ר' אריה ליבוש יושב בביתו שרוי בצער גדול, שאינו יכול לקיים מצוות סוכה בליל ראשון של חג.¹⁹ נכנסו אצלו אנשים וסיפרו שבסוכתו של ר' ישראל בעל שם, אין גשמים יורדים, ור' ישראל וכל חסידיו עמו יושבים בסוכה ואוכלים ושותים ושמחים. נטל הרב ר' אריה ליבוש בקבוק יין וכוס, ונטלה הרבנית שתי חלות וסכין וכרכה אותם במפה ונתנה לו. רץ בכל כוחו לסוכתו של הבעל שם טוב והגשמים מתגברים ויורדים בלא הפסק. ניסי ניסים שהגיע לשם.

כשנכנס, הייתה הסוכה מלאה חסידים, כשהם יושבים מסביב לבעל שם טוב. פינו מקום לרב של מעזיבוש. עמד ומזג לו את הכוס וקידש ובירך לישב בסוכה, ובירך שהחיינו ונטל ידיו ובצע על הפת. באותה שעה, ישבו להם החסידים והיו שמחים ושרים. מרוב שמחתם התחילו מטפחים בידיהם. שמע הרב ר' אריה ליבוש, מיהר ונטל ידיו למים אחרונים ובירך ברכת המזון וננער ללכת. אמרו לו: רב של מעזיבוש, למה ממהר מעלתו כל כך? נענע להם בידו דרך סירוב וגילוי אי רצון ואמר: "ובמושב לצים לא ישב". וכפל את דבריו והלך לו …

בוא וראה כמה עזים היו המתנגדים הראשונים וכמה גדולה הייתה התנגדותם לבעל שם טוב. אדם רואה בעיניו שכל העולם כולו שטוף בגשמים, ואין אדם יכול לקיים מצוות ישיבת סוכה אפיל שעה קלה, ובסוכתו של הבעל שם טוב, הבעל שם טוב וקהל חסידיו יושבים ואוכלים ושתים ושמחים. ומתנגד זה קורא להם מושב לצים משום שטיפחו בידיהם מתוך שמחת יום טוב.

עוד סיפור (נאה?) על גשם בסוכה²⁰

תורף הסיפור: לפני בית הדין בעיר בראד (ברודי) בא מקרה של יורשים שתובעים שטר חוב מלֹוֶה שטוען שפרע את החוב לאביהם המת. ר' יצחק הלוי איש הורוויץ פסק, כדין המשנה, שיישבעו התובעים שהחוב לא נפרע וייטלו. ר' איציקל דראביטשער, המכונה כאן הדיין, טען לעומתו שהמת נגלה לו וביקש לקרוע את שטר החוב, וכשר' יצחק הלוי לא השתכנע, גרם לו שיראה וישמע את המת בעצמו מבקש שיקרעו את השטר, משום שהחוב נפרע ותשלום לא צודק יפגע בתיקון נשמתו. ר' יצחק הלוי לא השתכנע אחרי כל זאת ואמר: אין משגיחים בבת קול (בבא מציעא נט ע"ב, הסיפור על תנורו של עכנאי). בעקבות זאת, חל קרע קשה בין ר' יצחק ור' איציקל (הדיין). ואע"פ כן, כאשר היה גשם שוטף בליל סוכות הראשון ור' יצחק הלוי (איש ההלכה, הרציונאלי) שמע שאצל ר' איציקל (איש המופת) אין גשם, הלך אליו וקיים שם את מצוות הסוכה, בלי שום משחקי כבוד או פקפוקים כלשהם. ואחרי כל זאת, לא חזר השלום ביניהם ושניהם נאלצו לעקור דירתם מבראדי. ידי מצוות סוכה יצאו, אבל לכלל סוכת שלום לא באו.

שבת שלום, חג שמח ומועדים לשמחה

מחלקי המים

מים אחרונים: את ההשוואה בין שלושת הסיפורים נשאיר לשותי המים לדיון בסוכת שלומם ונשמח לשמוע דעתם, כולל סיפורים, דרשות ומדרשים שאיננו מכירים על מוטיב הגשם בסוכות, בפרט בליל יום טוב הראשון. ובזכות שנקיים בשמחה ובצוותא את חג הסוכות השתא, יקום לנו ישע ונזכה בחורף זה למים רבים המרווים אדם ואדמה, צמח ובהמה וניגרים על כינרות. מים ראשונים, מים אמצעיים ומים אחרונים מז' במרחשוון ועד כניסת חג הפסח הבא עלינו לטובה.